בקשת מחיקת עתירה וחיוב בהוצאות בגין כינוס מליאת מועצה דתית

הרקע לבקשה לפסיקת הוצאות וטענות הצדדים בתמצית: העותרת הגישה עתירה להורות למשיבים למסור לידיה את המידע שנתבקש מטעמה בכתב לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח – 1998 (להלן: "חוק חופש המידע"), הנוגע למערך הבקורת הפנימית של המשיבה 2 (דוחות ביקורת של מבקר הפנים של המשיבה 2 לשנים 2014 – 2016; הערות ראש הרשות לכל אחד מן הדוחות האמורים; פרוטוקולי דיוני מליאת מועצת הרשות בדוחות הבקורת האמורים; פרוטוקולי הצוות לתיקון ליקויים לשנים 2015 – 2017).

לכן נטען כי העותרת זכאית לשיפוי בגין הוצאותיה.

עם זאת, נטען כי היות שהעתירה היא עתירה לפי חוק חופש המידע ולא עתירה לחייב את המשיבה לקיים חובותיה האמורות, ולכן גם העותרת הסכימה למחיקתה, אין קשר בין העתירה לקיום חובות אלו על ידי המשיבה.

"בעניינינו מיתקיים השיקול המשמעותי בפסיקת הוצאות בכל הנוגע לקיום קשר סיבתי בין הגשת העתירה לבין קבלת הסעד (ראו למשל: בג"ץ 3325/05 התנועה לאיכות השילטון בישראל נ' מפלגת הליכוד, [פורסם בנבו], 10.5.2007)). זאת, שכן הודעת המשיבים על כינון מועצה דתית לעיר נתניה ניתנה לאחר דיון לפני הרכב שופטים ומתן צו-על-תנאי בעתירה (ובסמיכות רבה מאוד למועד הדיון בהתנגדות לצוו-על-תנאי). בנסיבות אלה, ניתן להסיק כי הגשת העתירה והדיון בה הובילו, לכל הפחות, לזרוז קבלת הסעד. אפילו היה העניין נפתר בסופו של דבר גם ללא הגשת העתירה, נוכח ההתנהלות שקדמה לה, יש יסוד סביר להניח כי הגשת העתירה תרמה תרומה משמעותית לקבלת הסעד באופן ובזמן שניתן. די בכך בכדי לקבוע כי בנסיבות המקרה היה צידוק בהגשת העתירה, מבלי צורך להביע עמדה לגופו של עניין בגדרי המחלוקת שבין בעלי הדין ביחס לשאלת מטרתה העיקרית של העתירה" [בגץ 4573/15 ד"ר ישראל שטבון נ' השר לעינייני דתות ואח' (14.9.2016.

יודגש כי הגם שהעתירה נמחקה לא הוריתי על השבת האגרה ששולמה, והדבר בא לידי ביטוי בפסיקת ההוצאות, מאחר והתקיים דיון (בדרך של טיעונים בכתב) בסוגית פסיקת ההוצאות ובית המשפט נידרש לבחון את טיעוני הצדדים ולהכריע במחלוקת.

...

דיון והכרעה לעניין פסיקת הוצאות: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לקבל את בקשת העותרת לפסיקת הוצאותיה.

"בענייננו מתקיים השיקול המשמעותי בפסיקת הוצאות בכל הנוגע לקיום קשר סיבתי בין הגשת העתירה לבין קבלת הסעד (ראו למשל: בג"ץ 3325/05 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' מפלגת הליכוד, [פורסם בנבו], 10.5.2007)). זאת, שכן הודעת המשיבים על כינון מועצה דתית לעיר נתניה ניתנה לאחר דיון לפני הרכב שופטים ומתן צו-על-תנאי בעתירה (ובסמיכות רבה מאוד למועד הדיון בהתנגדות לצו-על-תנאי). בנסיבות אלה, ניתן להסיק כי הגשת העתירה והדיון בה הובילו, לכל הפחות, לזירוז קבלת הסעד. אפילו היה העניין נפתר בסופו של דבר גם ללא הגשת העתירה, נוכח ההתנהלות שקדמה לה, יש יסוד סביר להניח כי הגשת העתירה תרמה תרומה משמעותית לקבלת הסעד באופן ובזמן שניתן. די בכך בכדי לקבוע כי בנסיבות המקרה היה צידוק בהגשת העתירה, מבלי צורך להביע עמדה לגופו של עניין בגדרי המחלוקת שבין בעלי הדין ביחס לשאלת מטרתה העיקרית של העתירה" [בגץ 4573/15 ד"ר ישראל שטבון נ' השר לענייני דתות ואח' (14.9.2016.

בהתחשב בכך שההליך נמחק ללא צורך בקיום דיון, אני מחייב את המשיבים 1 ו-2 ביחד ולחוד לשלם לעותרת את האגרה ששולמה על ידה בעת הגשת העתירה ובנוסף בהוצאות העותרת ושכר טרחת ב"כ בסכום כולל של 2,000 ₪.

לטענת המשיבים, הוצע לעותר - לאחר שנימסר לידם כתב העתירה וההזמנה לדיון - לחתום על הודעת פשרה משותפת, במסגרתה יצהירו המשיבים כי יפעלו "על פי דין, חוזרי מנכ"ל ובנושא הספציפי הזה אף בהתאם להנחיות היועמ"ש של משרד הדתות, תוך כיבוד זכויותיו של המבקש, כחבר אופוזיציה". העותר, עפ"י הנטען, היתנה את חתימתו על הצעת הפשרה בתשלום הוצאות בשיעור של אלפי שקלים.

בתגובת העותר נתבקש בית המשפט ליתן צו כמבוקש בעתירה ולהורות על השבת האגרה, תוך הותרת שאלת חיוב בהוצאות לשיקול דעתו של בית המשפט.

נוכח מצב הדברים שפורט בבקשה ובתגובה, לפיו משגדל מספר התושבים ברשות המקומית ולכן יש לבחור מחדש את הרכב המועצה הדתית כך שזו תהיה בת 7 חברים ולא 5 חברים, מתייתר הדיון בעתירה ויש להורות על מחיקתה.

משלא קיבל מענה, הגיש העותר את העתירה ביום 29.11.2015, בד בבד עם בקשה לסעד זמני לעצור את כנוס ישיבת המליאה שנועדה לבחירת הרכב המועצה הדתית ותוכננה להתקיים באותו יום בשעה 18:00.

...

בסופו של דבר, הישיבה לא התקיימה.

יחד עם זאת, אין בידי לקבוע כי הגשת העתירה היא שהביאה לכך שהישיבה לא התכנסה ולא נבחר הרכב המועצה הדתית.

נוכח כל האמור, לא מצאתי מקום לחיוב המשיבים בהוצאות העותר, כשם שלא מצאתי מקום לחיוב העותר בהוצאות המשיבים.

בפניי בקשה לסילוק על הסף של העתירה תוך חיוב העותרים בהוצאות ממשיות ולדוגמה.

ביום 10.5.17 היתקיימה ישיבת מליאה של המשיבה 1, המועצה המקומית קצרין (להלן : המ"מ קצרין") ובה הועלתה המלצת המשיבה 2 ,וועדת ההקצאות, שעמותת הצמח צדק תשכור את המבנה למשך שנה.

עוד נטען כי ס' 6 (א) לתקנות בית המשפט לעניינים מינהליים קובע כי "בית משפט רשאי בכל שלב משלבי הדיון להורות על מחיקת העתירה אם לא צורף משיב ראוי , או להורות על צרופו של עותר או משיב". בטענות המבקשות אין הוכחות כי המשיבים הפוטנציאליים הנזכרים הם אכן צדדים דרושים לעתירה.

על הראציונאל העומד ביסוד תקנה 6 לתקנות, נאמר ב-עע"מ 4877/11 שושנה זיסמן נ' משרד הפנים מחוז ת''א ועדת ערר מחוזית (29.1.13 ): "יחד עם זאת, ידוע גם, כי סילוק עתירה בגין אי-צירוף משיבים רלוואנטיים אינה תוצאה הכרחית בכל מקרה, שכן בית המשפט לעניינים מינהליים רשאי לצרף כמשיב כל מי שעלול להפגע, גם אם לא נתבקש לעשות כן על ידי העותר, וממילא נקבע בפסיקה, כי בנסיבות מסוימות, אפשר, כי בית המשפט לא יקפיד עם העותר בעיניין צרופם של בעלי דין רלוואנטיים, זאת, כאשר סבור הוא, כי הפגיעה בצד שלא צורף היא מזערית, או אם יש יסוד להניח כי אותו צד רלוואנטי אינו מעוניין לטעון לפני בית המשפט, או אם ברור כי אחד המשיבים יציג באופן מלא וטוב גם את הטענות הנוגעות לאותו צד". לאור האמור, אני קובע כי יש לצרף את עמותת הצמח צדק ואת יו"ר המועצה הדתית מר רון קהתי כמשיבים בעתירה.

אמנם, ההחלטה התקבלה בתאריך 12.6.17 והעתירה הוגשה ביום 5.7.17 בחלוף 23 יום מיום ההחלטה אך הסברו של העותר כי , מדובר בתקופה סבירה בהיתחשב בכך שמדובר בשתי עמותות שצריכות כל אחת לכנס את הנהלתה להתייעץ עם גורמים שונים ולקבל החלטות הרות גורל וגם משום שהוא משמש כמנהל בית חב"ד העובד באופן תדיר אל מול הרשות ועליו לנסות להגיע לפיתרון בדרכי שלום בטרם יפנה לבית המשפט, מניח את הדעת.

...

על כן , נדחית גם טענה זו. סוף דבר הבקשה לסילוק על הסף נדחית.

אני מורה על צירוף עמותת צמח צדק ועל צירוף מר רון קהתי, יו"ר המועצה הדתית קצרין כמשיבים לעתירה.

אני מורה לעותרים להמציא עד ליום 24.9.17 את כתב העתירה וכל נספחיו, למשרדי עמותת צמח צדק וכן למר רון קהתי.

ב]בית המשפט העליון[][ בג"ץ 1850/99 - א' בפני: [כבוד הרשמת מ' אגמון ][העותר]ות: [1. סיעת מרץ במועצת העיר פתח תקוה 2. ריה גינצברג 3. מוניקה כהן המשיבים]: [1. המועצה הדתית פתח תקוה 2. ראש המועצה הדתית היוצאת פתח תקוה מר ישראל שרעבי 3. שר הדתות בקשה למחיקת העתירה ולפסיקת הוצאות בשם העותרות: עו"ד שרון טל בשם המשיבים 1-2: מר ישראל שרעבי בשם המשיב 3: עו"ד אודית קורינלדי-סירקיס החלטה

בפני בקשת העותרות למחיקת העתירה ולחיובם של המשיבים בהוצאות.

עניינה של עתירה זו היה בכינוסה של מליאת המועצה הדתית בפתח תקוה, על ידי ראש המועצה הדתית היוצאת ולחילופין, על ידי נציג שימנה השר לעינייני דתות.

עם זאת, ביקש משיב זה לציין כי הוא הורה לנציגו להורות על כינוסה של המועצה הדתית פתח-תקווה, טרם שכתב העתירה דנן הגיע לידיו.

...

טענה זאת דינה להידחות.

ברם, לאור המסקנות אליהן הגעתי לעיל, לפיהן מתקיימים מקצת הקריטריונים שנקבעו בבג"ץ 842/93, אין משמעות למסקנה אחרונה זו, שכן ברור הוא כי המשיבים חייבים בהוצאות העותרות.

בנוסף נטען כי הסעדים א' ו-ב' שנתבקשו בעתירה (שעניינם כנוס ועדת השרים והכרעתה במחלוקת בנוגע לזהות המועמדים למועצה הדתית) נהפכו למיותרים, שכן הצעדים הנ"ל בוצעו "בהתאם לסדר הדברים הרגיל, ועל מנת לקדם את הליך מינוי המועצה בהתאם להוראות החוק" (פיסקה 8 לתגובת המשיבים 3-1).

לבסוף טוענים המשיבים 3-1 כי העותרים היו מודעים לפעולות שנעשו לשם הרכבת המועצה הדתית, לכל הפחות מסוף חודש דצמבר 2016 כשמועצת העיר אילת קיבלה החלטה בדבר ההרכב המוצע (ישיבה בה הישתתפו, לפי הנטען, העותרים 2-1), אך הם בחרו לפנות לבית המשפט "רק סמוך לאחר השלמת הליך הרכבת המועצה על ידי המשיב 1", לא בבקשה למחוק את עתירתם אלא בבקשה לעכב את תחילת פעולתה של המועצה הדתית.

לשיטת המשיבים 3-1, בנסיבות אלה יש מקום לחייב את העותרים בהוצאות בשל התנהלותם (פיסקה 11 לתגובת המשיבים 3-1).

...

בתגובת המשיבים 3-1, שתאריכה 20.3.2017, טוענים המשיבים 3-1 כי דין הבקשה להידחות.