התובע בכתב התשובה מטעמו טוען כי אין כל יסוד לטענת הנתבעת לחוסר סמכות עניינית שכן לשיטתו, בהתאם להודעת הפצוי שנשלחה ביום 28.9.17, הנתבעת הגבילה את הפנייה לועדת ההשגות ו/או לשמאי המכריע רק למקרה שבו לא נחתם כתב ויתור ושיפוי וכי במקרה דנן נחתם כתב ויתור ושיפוי (אם כי תוך מחיקת תמריץ העידר תביעות) ומכאן, לטענת התובע, אין כל בסיס לטענת הנתבעת כי דרך התקיפה היחידה בעיניין גובה הפצוי מוגבלת רק לועדת ההשגות או לשמאי המכריע.
דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי הסמכות העניינית לידון בתביעה אכן מסורה לשמאי מכריע או לועדת ההשגות בהתאם לבחירת התובע וכי אין סמכות במקרה דנן לבית משפט זה לידון בתביעה ולפיכך ומכוח תקנה 41(א)(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן-"התקנות") החלטתי למחוק את התביעה על הסף;
אין חולק כי על ההפקעה נשוא התביעה חלות הוראות החוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) (מס' 3), תש"ע- 2010 (להלן-"תיקון 3") משההפקעה נעשתה בשנת 2017, דהיינו לאחר מועד תחילת תיקון 3 ביום 15.2.10, ובהתאם חלות על המקרה דנן הוראות סעיפים 9 ו- 9א(א) לפקודת הקרקעות הקובעות בזו הלשון:
"9. אם לא הוגשה תביעה למי שהורה שר האוצר בהודעה לפי סעיף 5 במשך חודשיים מתאריך פירסומה של ההודעה לפי סעיף 5 ברשומות או אם לא באו מגיש התביעה ושר האוצר לכלל הסכם בענין סכום הפיצויים שיש לשלמו בעד הזכות או טובת ההנאה באותה קרקע השייכת לאותו אדם, או אם אותו אדם לא הגיש הוכחות מספיקות לחזוק תביעתו, או אם הוגשו תביעות נבדלות וסותרות ביחס לאותה קרקע, או אם טוענת הממשלה שהקרקע היא אדמת-ממשלה פנויה, הרי סכום הפיצויים המגיע, אם מגיעים פיצויים כאלה, וכל סיכסוך כזה בענין טובת ההנאה או הזכות, ייושב ע"י בית המשפט שיהא לו שיפוט לברר את כל הענינים הנזכרים בסעיף זה ולפסוק בהם לפי בקשה שיגישנה היועץ המשפטי לממשלה או לפי בקשת כל אדם שיש לו, או התובע, כל זכות או טובת הנאה בכל קרקע הנזכרת בכל מודעה כאמור לעיל."
מיום 15.2.2010
תיקון מס' 3
ס"ח תש"ע מס' 2228 מיום 15.2.2010 עמ' 346, 349 (ה"ח 237)
אם לא הוגשה תביעה למנהל אגף רישום והסדר הקרקעות במשך חדשיים אם לא הוגשה תביעה למי שהורה שר האוצר בהודעה לפי סעיף 5 במשך חודשיים מתאריך פירסומה של ההודעה לפי סעיף 5 ברשומות או אם לא באו מגיש התביעה והנציב העליון ושר האוצר לכלל הסכם בענין סכום הפיצויים שיש לשלמו בעד הזכות או טובת ההנאה באותה קרקע השייכת לאותו אדם, או אם אותו אדם לא הגיש הוכחות מספיקות לחזוק תביעתו, או אם הוגשו תביעות נבדלות וסותרות ביחס לאותה קרקע, או אם טוענת הממשלה שהקרקע היא אדמת-ממשלה פנויה, הרי סכום הפיצויים המגיע, אם מגיעים פיצויים כאלה, וכל סיכסוך כזה בענין טובת ההנאה או הזכות, ייושב ע"י בית המשפט שיהא לו שיפוט לברר את כל הענינים הנזכרים בסעיף זה ולפסוק בהם לפי בקשה שיגישנה היועץ המשפטי לממשלה או לפי בקשת כל אדם שיש לו, או התובע, כל זכות או טובת הנאה בכל קרקע הנזכרת בכל מודעה כאמור לעיל.
...
אין חולק כי בסופו של דבר שולם לתובע סך של 278,195 ₪ בגין פיצויי הפקעה כאשר מתוכו בוצע ניכוי במקור בסך של 41,729 ₪ אשר הועברו ישירות לרשויות המס והסך ששולם כולל תמריץ פינוי בסך של 35,989 ₪.
בכתב ההגנה העלתה הנתבעת כאמור טענה מקדמית שלפיה יש לדחות את התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית כאשר לטענתה הסמכות העניינית לדון ולהכריע בטענות התובע בעניין סכום הפיצויים לו הוא זכאי בגין ההפקעה האמורה מסורה במקרה דנן לשמאי מכריע או לוועדת ההשגות ולא לבית משפט זה.
בעניין זה מבססת הנתבעת את טענותיה על סעיף 9א (א)(1) לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 וטוענת כי בהתאם להסדר שנקבע באותו סעיף במקרים שבהם הוצע לבעל הזכויות פיצויים בגין זכויותיו בקרקע שהופקעה ובעל הזכויות חלק על סכום הפיצוי שהוצע לו , הסמכות לדון ולהכריע בסכסוך בעניין סכום הפיצויים מסורה לשמאי מכריע או לוועדת ההשגות, בהתאם לבחירת בעל הזכויות ולא לבית המשפט.
זאת ועוד, למקרא כתב הוויתור שעליו חתם התובע כאמור והודעת הנתבעת מיום 28.9.17 שצורפה בנספח 4 לכתב התביעה, אני סבור כי חתימת התובע על כתב הוויתור, ואף שמחק את הפרק המתייחס לתשלום תמריץ ויתור תביעות, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין הסמכות העניינית.
לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי הסמכות העניינית לדון בתביעה מסורה לוועדת ההשגות ו/או לשמאי מכריע כמתחייב מהוראת סעיף 9א' לפקודת הקרקעות החל על המקרה דנן, וזאת גם ביחס למחלוקת שנותרה לגבי סכום הפיצוי, לאחר ששולם לתובע סכום הפיצוי שאינו שנוי במחלוקת בהתאם להצעת הפיצוי מטעם הנתבעת.
בשים לב לכך שהסמכות להכריע בשאלה אם חלף המועד להגשת השגה לוועדת ההשגות או פניה לשמאי מכריע מסורה לבעל הסמכות לדון בגוף המחלוקת בעניין הפיצויים (ראו לדוגמא החלטת וועדת ההשגות בהשגה 21/14 עצאם עאוודאלה נ' נתיבי ישראל –החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ (8.7.14)), אינני מוצא מקום להעברת הדיון לוועדת ההשגות או לכל גורם אחר ולפיכך, אלא אני מורה כאמור מכוח תקנה 41(א)(4) לתקנות, על מחיקת התביעה על הסף והתובע מופנה להסדר שהותווה בסעיף 9א' לפקודת הקרקעות.
