בקשת מחיקת כתב הגנה בשל אי-המצאת מסמכים ושינוי נימוקי דחייה

המשיבה הגישה בקשה למחיקת סעיפים מכתב ההגנה בהם פורטו טענות שלא אוזכרו במכתב ההפסקה, אשר היתמקד באי המצאת מסמכים על הישתכרותה (להלן – בקשת המחיקה).

בית הדין סיווג את מכתב ההפסקה כ"מכתב דחיה" בו פרטה המבקשת "טענות דחייה המתייחסות לעיסוקה של הנתבעת, להכנסותיה, לזכאותה לתגמולי ביטוח לאחר תקופת התשלום ולזכותה בחלק מתקופת התשלום". כפועל יוצא מכך, נמחקו סעיפים מכתב ההגנה בהם הועלו טענות שלא פורטו במכתב ההפסקה.

אכן, בתביעות הביטוח הנפוצות שתכליתן קבלת סכום חד פעמי בגין ארוע הביטוח, קיימת במקרה הרגיל התאמה בין "הודעת הדחייה" כמשמעה בחוזר גופים מוסדיים 2016-9-9 שהוצא על ידי רשות שוק ההון, אשר כותרתו "בירור ויישוב תביעות וטפול בפניות הציבור" (להלן – חוזר יישוב תביעות), לבין "ההזדמנות הראשונה" לפירוט נימוקי הדחיה של תביעת מבוטח לפי הנחיית המפקח (לסוגיה מהי "ההזדמנות הראשונה", ראו: רע"א 3863/15 רחמני נ' Liberty Mutual Insurance Europe Limited.

ההכרעה העקרונית משנת 1998 עומדת איפוא בתוקף, תוך שקיימת אי התאמה בין המונח "ההזדמנות הראשונה" המופיע בהנחיית המפקח לבין המונחים שניתנו בחוזרים למסמכים השונים המוצאים על ידי מבטחות למבוטחיהן עם הגשת תביעות ביטוח ובירורן ("הודעת תשלום"; הודעת פשרה"; הודעת דחייה"; הודעת המשך בירור"; "הודעת שינוי"), אשר לפחות חלק מהם – ולא רק "הודעת דחייה" - עשויים להוות בתביעה לעילה מתחדשת "היזדמנות ראשונה" כמשמעה בהנחיית המפקח.

מכתב ההפסקה הוא מכתב המתייחס להפסקת תשלום תגמולי ביטוח עקב אי המצאת מסמכים המעידים על הכנסות המשיבה (העדר הכנסות לטענתה).

בשולי הדברים נחזור על הערתנו בעיניין אקוקה לפיה "המערערת תיטיב לעשות אם תמנע מ'להעמיס' על כתבי ההגנה בתביעות מעין אלה את רשימת כל סעיפי ההגנה האפשריים בתביעת מבוטח אף אם הם נעדרי כל רלוואנטיות לעניינו ולא בכדי לא פורטו בהזדמנות הראשונה. הדברים נכונים ביתר שאת, עת נכללו בטענות, אשר הועלו כאמור ללא כל בחינה והתאמה לתביעה ולנסיבותיה, גם טענות חסרות כל בסיס עובדתי המטילות דופי בהתנהלותו וביושרו של המשיב שיש בהן פגיעה שלא לצורך" (שם, בפיסקה 40).

...

מכל האמור לעיל עולה אפוא כי אין למחוק סעיפים מכתב ההגנה שעניינם מצבה הרפואי והתעסוקתי של המשיבה בגין התקופה שלאחר משלוח מכתב ההפסקה ועד לתום תקופת הביטוח, כך שסעיפים אלה יוותרו בכתב ההגנה, בכפוף להערתנו בסיפת סעיף 17 לעיל באשר לתקופת הביניים שבין משלוח מכתב ההפסקה לבין הגשת כתב ההגנה.

בנסיבות אלה, לא מצאנו להתערב בחיוב המערערת בהוצאות משפט בבית הדין האזורי.

סוף דבר – הערעור מתקבל בחלקו, באופן שאנו מאשרים את ההחלטה על מחיקת סעיפים א. (במבוא לכתב ההגנה), 19, 20 ג., 20 ו. ו – 21 (על כל סעיפי המשנה שבו) מכתב ההגנה ומבטלים את ההחלטה על מחיקת הסעיפים הנוספים, בכפוף לכך שהמערערת לא תורשה להעלות טענות על מצבה הרפואי והתעסוקתי של המשיבה בגין התקופה שעד למשלוח מכתב ההפסקה ולהערתנו בסיפת סעיף 17 לפסק דיננו באשר לתקופה הנוספת שממועד משלוח מכתב ההפסקה ועד למועד הגשת כתב ההגנה.

לעומת זאת, טוענים המשיבים כי במבנה מתגוררים "מכורים נקיים" מסמים ללא שנידרש היתר ורשיון לצורך כך. אין מחלוקת כי המצב מושא המחלוקת החל כבר כשלוש שנים טרם הגשת הבקשה ואקדים ואציין כי מטעם זה ומאחר שמצאתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים, אני סבור שדין הבקשה להדחות.

בהתייחס לכתב האישום שהוגש נטען כי למשיבים טענות הגנה טובות מאחר שכלל אין מדובר בשימוש חורג.

בנוסף, הועלו שלל טענות דיוניות משני הצדדים, כגון הימצאות בעייתיות של מסמכים, אי המצאת מוצגים וראיות, ובקשות למחיקת תצהירים וכתבי בית דין בשל פגמים דיוניים שנפלו בהם.

בהחלטתי מיום 9.9.21 קבעתי שאין מקום למתן צו אירעי במעמד צד אחד כמבוקש, וזאת עקב נימוקי הבקשה והשהוי העולה ממנה, ונקצב זמן להגשת תגובות.

בדיון טען ב"כ המבקשים כי לא הונחה לפניו במועד תגובה מהותית מטעם המשיבים ולפיכך אין באפשרותו להתייחס לטענות המשיבים (עמ' 2 שורות 32-35 לפרוטוקול).

בדומה אציין כי השאלה האם בהיעדר רשוי למשיבה 1 לפעול במרכז לטפול במכורים (המצוי במקום אחר), יש כדי להשליך על חוקיות השמוש בנכס, אינה פשוטה ודורשת הן בירור עובדתי והן הכרעה משפטית האם מגורי ה"מכורים-נקיים" מהוים פעילות הדורשת רשוי מיוחד.

מטרת הסעד הזמני כהגדרתה בתקנה 94 לתקנות היא "...להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך המשפטי ואת קיומו התקין והיעיל של ההליך או את ביצועו הראוי של פסק הדין." הסעד המבוקש במסגרת בקשה זו, אינו עומד בתנאי הגדרה זו. מדובר בסעד המבקש לשנות את המצב הקיים מזה למעלה משלוש שנים.

...

לעומת זאת, טוענים המשיבים כי במבנה מתגוררים "מכורים נקיים" מסמים ללא שנדרש היתר ורשיון לצורך כך. אין מחלוקת כי המצב מושא המחלוקת החל כבר כשלוש שנים טרם הגשת הבקשה ואקדים ואציין כי מטעם זה ומאחר שמצאתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים, אני סבור שדין הבקשה להידחות.

במצב זה ולאור קביעתי לגבי מאזן הנוחות, דין הבקשה להידחות.

הנתבעת הגישה כתב הגנה וביקשה לדחות את התביעה, מנימוקים עליהם עוד נעמוד בהמשך.

ביום 19.9.19, לאחר שהתובעת המציאה את מלוא המסמכים הרפואיים הרלוואנטיים, הנתבעת דחתה את בקשת העיון וההחרגה החיתומית נותרה בעינה.

בהתאם להצעת בית הדין בהחלטתו מיום 23.2.20 (בהליך הקודם) הסכימו הצדדים שמחיקת ההליך הקודם תישאר על כנה והתובעת תוכל להגיש מחדש תביעה תוך היתייחסות, בין היתר, לעניין החיתום, ובהתאם יוגש כתב הגנה, לאחריו יקבע התיק להוכחות.

אומנם ההגנה שבסעיף זה אינה מוחלטת וביכולתה של קופת הגמל להשתחרר מחובתה כלפי העובד במידה שהיא אינה מקבלת את התשלומים מהמעסיק, אך זאת רק בהתקיים התנאים שנקבעו בסעיף 19א(ח) לחוק הגנת השכר, הקובע כך: "(ח)עברו ששה חודשים מהמועד שנקבע בסעיף קטן (א) ולא שולם חובו של המעביד לקופת הגמל כאמור בסעיף קטן (א), רשאית קופת הגמל להודיע על כך בכתב לעובד, עם עותק למעביד, ומשעברו ששה חודשים נוספים מיום מסירת ההודעה ולא שולם החוב לקופת הגמל, לא יחולו לגבי אותו חוב הוראות סעיף קטן (ד) אם קבע בית הדין האיזורי לעבודה שהפיגור בגביית החוב חל שלא עקב רשלנותה או חל עקב נסיבות אחרות המצדיקות את הקופה". במילים אחרות, על מנת שקופת הגמל תוכל להשתחרר מחובתה כלפי התובע, צריכים להתקיים שלושה תנאים: הראשון, חלוף שנה מהיום שהמעביד חדל לשלם את חובו לקופה.

מכתב ההתראה כאמור, הנתבעת טענה ששלחה לתובעת מכתב התראה ביום 5.5.13, וכי בהתאם להוראות חוזר שוק חוזר פנסיה 2003/4 שכותרתו "הודעה לעמית בקרן פנסיה על שינוי הכסוי הבטוחי" ובהתאם לעמדת משרד האוצר, הממונה על שוק ההון שניתנה בתיק שהתנהל בבית הדין האיזורי לעבודה בחיפה (ק"ג 36481-12-16), היה עליה להודיע לתובעת על השינוי הצפוי בכיסוי הבטוחי לפחות 21 ימים בטרם יתבצע וזאת בדרך של משלוח בדואר רגיל ולא רשום.

ניתן היום, כ"ז ניסן תשפ"ב, (28 אפריל 2022), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.

...

בטרם נעילה לפני סיום מצאנו לנכון להדגיש כי לא נעלם מעינינו שהתובעת מילאה טופס הצהרת בריאות ואף חתמה על טופס הצטרפות לפיו "באותיות הקטנות", מופיעה, בין היתר, התחייבות לחיתום רפואי ככל שיידרש.

שוכנענו שלו התובעת הייתה מבינה שהיא מצטרפת חדשה לקרן שנדרשת להצהרת בריאות ובזיקה לה להחרגה, היא לא הייתה מבצעת הליך של חיתום מלכתחילה.

סיכום לאור כל האמור לעיל החלטנו לקבל את התביעה, במובן זה שיש לבטל את ההחרגה בעניינה של התובעת (כליות).

לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות (כבוד השופטת א' זערורה עבדאלחלים) מיום 25.01.2022, בת"א 54196-06-20 לפיו נדחתה בקשתו של המערער לקבלת פסק דין בהיעדר הגנה נגד המשיבה, ואף נמחקה התביעה שהגיש נגד המשיבה, בשל כך שכתב התביעה לא הומצא לה כדין.

המשיב הפורמאלי ביקש מבית המשפט שלא להעתר לבקשתו של המערער למתן פסק דין בהיעדר הגנה, נוכח חשש ממשי לפגיעה אנושה בזכויותיה של המשיבה, בשל אי יכולתה להגן על עצמה.

ביום 27.03.2022 ובטרם ניתנה החלטה בבקשה לתיקון טעות סופר, הוגש העירעור מטעם המערער לבית משפט זה. יצוין, כי לאחר הגשת העירעור, ביום 28.03.2022, ניתנה החלטת בית משפט קמא בעיניין הבקשה לתיקון טעות סופר שהוגשה, שם נקבע כי: "אין עסקינן בטעות סופר. משעה שניתנו לתובע מספר הזדמנויות להמציא את התביעה לנתבעת 2 ולא עלה בידו לעשות כן ולהציג לבית המשפט אישור מסירה כדין, כאמור בהחלטתי מיום 25.01.2022, רשאי בית המשפט להורות על מחיקתה בהתאם לתקנה 41 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018. מחיקת התביעה איננה בבחינת מעשה בי"ד ואיננה נחשבת כיום 'צעד דרמאטי' (ראו: 2602/21 יצחק בן חמו נ' ליימן סליסל בע"מ (20.12.2021). לפיכך הבקשה נדחית". בעקבות כך הגיש המערער, ביום 08.04.2022, הודעה מטעמו לבית משפט זה, אליה צירף את החלטת בית משפט קמא מיום 28.03.2022 תוך שהבהיר כי אין בהחלטת בית משפט קמא כדי לשנות את הודעת העירעור או את נימוקיה "אלא לחזקם דוקא". עוד טען המערער, בנימוקי העירעור, כי בכל מקרה, גם אם ינתן פסק דין בהיעדר הגנה נגד המשיבה, הוא לא יפעל לגביית הסכום שייפסק לזכותו, אלא רק בסמוך להתיישנות פסק הדין (25 שנה).

ראה למשל החלטתו של כב' השופט גרוסקופף שניתנה ברע"א 6898/21 מוסדות בית הכנסת ישיבה וכולל אבן חיים נ' חוג ידידי המדרשיה בישראל (27.12.21) בסעיף 6 שם נקבע: "כידוע, בית המשפט מוסמך, בין אם ביוזמתו ובין אם לבקשת אחד מהצדדים, למחוק תובענה ממספר טעמים... התוצאה של מחיקת תובענה היא ביטולו של ההליך, על כרעיו ועל קרביו, במובן הזה שכל מה שנקבע או בוצע במסגרתו אינו מוחזק עוד כבעל תוקף משפטי מחייב. משמעות הדבר היא שמחיקת תובענה, להבדיל מדחייתה, איננה יוצרת מעשה בית-דין ומכאן שאיננה מונעת הגשת תובענה חדשה בגין אותה עילה (בכפוף למגבלת היתיישנות). הגם שמחיקת תובענה איננה סעד קצוני כמו דחיית התובענה, היא טומנת בחובה סנקציות כלפי התובע, כגון תשלום אגרה פעם נוספת, הסכנה כי יושתו עליו הוצאות בגין מחיקת התובענה והמתנה עם בירור תביעתו החדשה. ואולם, לצד זאת, מחיקת ההליך עלולה לפגוע באופן בלתי צודק בצד שכנגד. זאת, שכן, בעוד דחיית תובענה מביאה לסיום ההיתדיינות באופן סופי, מחיקת התובענה מותירה את הסיכון לכך שהצד שכנגד ינקוט בהליך חדש, אשר במסגרתו יידרש ליבון המחלוקות בין הצדדים". ראו גם: הרפורמה בסדר הדין האזרחי, מורה נבוכים, עמ' 252 שם צויין כי: "מבחינה רעיונית הפרת הוראות וצוים של בית המשפט הוותה גם על פי התקנות הישנות טעם מספק למחיקת תובענה". דרכי ההמצאה קבועות בתקנה 163 לתקנות החדשות, אשר קובעת כדלקמן: "163 (א) ההמצאה תהיה ככל האפשר לנמען עצמו; אם הנמען מיוצג בידי עורך דין, יש להמציא לו במקומו; אם מינה לשם ההמצאה מורשה מטעמו - ניתן להמציא למורשה במקומו". "(ב) אם אין אפשרות למצוא את הנמען, די בהמצאת המסמך בביתו לאחד מבני משפחתו הגרים עמו שם ושלפי מראית עין מלאו לו שמונה עשרה שנים". תקנה 475(א) לתקנות הישנות קבעה: "(א) היה בעל דין מיוצג על ידי עורך-דין, יומצא כתב בי-הדין באחת מן הדרכים המפורטות להלן:

...

ביום 27.03.2022 ובטרם ניתנה החלטה בבקשה לתיקון טעות סופר, הוגש הערעור מטעם המערער לבית משפט זה. יצוין, כי לאחר הגשת הערעור, ביום 28.03.2022, ניתנה החלטת בית משפט קמא בעניין הבקשה לתיקון טעות סופר שהוגשה, שם נקבע כי: "אין עסקינן בטעות סופר. משעה שניתנו לתובע מספר הזדמנויות להמציא את התביעה לנתבעת 2 ולא עלה בידו לעשות כן ולהציג לבית המשפט אישור מסירה כדין, כאמור בהחלטתי מיום 25.01.2022, רשאי בית המשפט להורות על מחיקתה בהתאם לתקנה 41 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018. מחיקת התביעה איננה בבחינת מעשה בי"ד ואיננה נחשבת כיום 'צעד דרמטי' (ראו: 2602/21 יצחק בן חמו נ' ליימן סליסל בע"מ (20.12.2021). לפיכך הבקשה נדחית". בעקבות כך הגיש המערער, ביום 08.04.2022, הודעה מטעמו לבית משפט זה, אליה צירף את החלטת בית משפט קמא מיום 28.03.2022 תוך שהבהיר כי אין בהחלטת בית משפט קמא כדי לשנות את הודעת הערעור או את נימוקיה "אלא לחזקם דווקא". עוד טען המערער, בנימוקי הערעור, כי בכל מקרה, גם אם ינתן פסק דין בהעדר הגנה נגד המשיבה, הוא לא יפעל לגביית הסכום שייפסק לזכותו, אלא רק בסמוך להתיישנות פסק הדין (25 שנה).

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, החלטת בית משפט קמא וכל אשר בפניי, שוכנעתי כי אין לערעור סיכוי להתקבל ולכן, מכוח סמכותי על פי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות החדשות") החלטתי לדחות את הערעור, על שני חלקיו, בלא צורך במתן תשובה.

מהשתלשלות העניינים בתיק, שלא בכדי פורטה לעיל על ידי בהרחבה, עולה, אפוא, מסקנה ברורה, לפיה בית משפט קמא עשה שימוש ראוי, צודק ונכון, בסמכותו להורות על מחיקת התביעה נגד המשיבה.

סופו של דבר, אני דוחה את הערעור על כל חלקיו.

בהתאם, התיק סווג תחילה בבית הדין האיזורי כערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים, אלא שבעקבות בקשה שהוגשה מטעם המשיב לשינוי סיווג, בה צוין כי מדובר בתביעה כנגד "אי המצאת מיסמך כמתחייב בפס"ד בתביעה קודמת בתיק ב"ל 42568-01-23" ועל בסיס הסכמת המערערת, סיווג התיק שונה לתביעה על פקיד תביעות.

על רקע זה ניתנה החלטת בית הדין האיזורי מיום 5.9.23 בה נקבע מועד להגשת כתב הגנה תוך שבית הדין הורה למשיב להבהיר האם הוא שלח לתובעת את המסמך כאמור בכתב תביעתה וכמתחייב מפסק הדין בב"ל 42568-01-23 (מיום 29.6.23).

המערערת הגישה ערעור על פסק הדין אשר תלוי ועומד בבית דין זה. החטלת בית הדין קמא בבקשה הפסלות - בהחלטת בית הדין האיזורי מיום 12.11.23 נדחתה בקשת המערערת, בנימוק כלהלן: "הלכה של בית המשפט העליון היא: "עצם העובדה שבפני אותו שופט התנהלו או מתנהלים משפטים נוספים - בין אם אלה תיקים אזרחיים ובין אם אלה תיקים פליליים, בין אם פסק לזכותו של צד ובין אם פסק לחובתו - אין בה, כשלעצמה, כדי לפסול את השופט מלדון בעיניינו של אותו צד פעם נוספת". יפה לעניינו פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 30.4.2023 בעיניין יבדיב: "אכן שאלת פסלות שופט בשל פסק דין בהליך קודם באותו עניין, אינה שאלה של מה בכך, שכן פעולתו של השופט במסגרת ההליך שלפניו בשלב מאוחר יותר "אינה בבחינת כתיבה על לוח חלק: הנסיבות החיצוניות מלמדות, כי החלטתו הקודמת של בית המשפט כבר נכתבה על הלוח ובית המשפט נידרש עתה על ידי המערערות למחוק את שכתב ולכתוב כתובת חדשה. יחד עם זאת סיטואציה זו אינה גוררת בהכרח את המסקנה, כי בכל מקרה מעין זה על השופט לפסול עצמו.". פסילת שופט מישיבה בדין הוא הליך חריג שיש לנקוט בו בזהירות ראויה, ו"מעצם היות הבקשה לפסלות שופט בקשה המטילה צל כבד על השופט אישית ועל מערכת השפיטה, מתחייבות ראיות משמעותיות לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות" .

ניתן היום, ט"ז כסלו תשפ"ד (29 נובמבר 2023), בהיעדר הצדדים וישלח אליהם.

...

המערערת הגישה ערעור על פסק הדין אשר תלוי ועומד בבית דין זה. החטלת בית הדין קמא בבקשה הפסלות - בהחלטת בית הדין האזורי מיום 12.11.23 נדחתה בקשת המערערת, בנימוק כלהלן: "הלכה של בית המשפט העליון היא: "עצם העובדה שבפני אותו שופט התנהלו או מתנהלים משפטים נוספים - בין אם אלה תיקים אזרחיים ובין אם אלה תיקים פליליים, בין אם פסק לזכותו של צד ובין אם פסק לחובתו - אין בה, כשלעצמה, כדי לפסול את השופט מלדון בעניינו של אותו צד פעם נוספת". יפה לעניינו פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 30.4.2023 בעניין יבדיב: "אכן שאלת פסלות שופט בשל פסק דין בהליך קודם באותו עניין, אינה שאלה של מה בכך, שכן פעולתו של השופט במסגרת ההליך שלפניו בשלב מאוחר יותר "אינה בבחינת כתיבה על לוח חלק: הנסיבות החיצוניות מלמדות, כי החלטתו הקודמת של בית המשפט כבר נכתבה על הלוח ובית המשפט נדרש עתה על ידי המערערות למחוק את שכתב ולכתוב כתובת חדשה. יחד עם זאת סיטואציה זו אינה גוררת בהכרח את המסקנה, כי בכל מקרה מעין זה על השופט לפסול עצמו.". פסילת שופט מישיבה בדין הוא הליך חריג שיש לנקוט בו בזהירות ראויה, ו"מעצם היות הבקשה לפסלות שופט בקשה המטילה צל כבד על השופט אישית ועל מערכת השפיטה, מתחייבות ראיות משמעותיות לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות" .

השופט הבכיר אלכס קוגן קבע כי העובדה שהוא דן בעניינה של המערערת בהליך הקודם אינה מונעת ממנו מלשבת בדין בתיק מושא הערעור, ודעתו מקובלת עלי.

לאור כל האמור, דין הערעור להדחות.

סוף דבר - הערעור נדחה.