הבקשה הוגשה במסגרת תביעה למתן צו מניעה קבוע וצו עשה כמפורט לעיל, ופצוי כספי, בגין שימוש לא מורשה בקניינם הרוחני של המבקשים – מחקרה של המבקשת וספר שהוציאה באמצעות הוצאה לאור של המבקש.
ברם, ספרה של המבקשת המכיל את המונח SOS, שבסיכומי המבקשים נכתב שהוא משנת 2017, הוצג בפניי ובפניי הצד שכנגד בדיון כאותו הספר משנת 2014 שחלקים ממנו צורפו לבקשה לסעד זמני, ואשר בהצעת המחקר של המשיבה 1 נכתב כי הוא "יורד בהמשך וייעשה שימוש רק במאמרם". טענת המבקשים שלפיה הספר שהוצג בדיון הוא מהדורה חדשה שיצאה לאור בשנת 2017, היא טענה חדשה ומאוחרת.
המשיבים אף הגישו בקשה למחיקה על הסף של הבקשה לסעדים זמניים, מטעם זה בלבד.
ברם, די בכך שהספר הנטען משנת 2017 לא הוגש כראיה כדין, ולא צורף לתצהירי המבקשת בבקשה לסעד זמני ובתשובה, ודי בכך שבדיון הוצג הספר כאותו הספר משנת 2014 שצורף לבקשת המבקשת, על מנת שלא לייחס לו משקל כלשהוא, ולכן אין צורך להכריע בטענות הנוספות של המשיבים בהקשר זה.
הינה כי כן, הגם שלשיטת המבקשים ניתן "בנקל" ללמוד על ההפרות הרבות שביצעו כביכול המשיבים, הרי שההפרות הקונקרטיות עצמן לא פורטו, ואף לא הובאה בעיניין כל חוות דעת מומחה הגם שמדובר בטענות שהן באופן מובהק עניינן שבמומחיות.
ודוקו: על מנת ללמד על קיומה של העתקה מהסוג הנטען בתביעה זו, נידרש בראש ובראשונה, להפנות את בית המשפט באופן פרטני לפסקאות המפרות מתוך המאמר, ולכתוב "ברחל בתך הקטנה" מהם הממצאים, האמירות או הנתונים הכלולים בהם, שהועתקו שלא כדין מהמבקשים; וכן נידרש להפנות את בית המשפט באופן מפורט ומבואר למסמכים או לתוצרי הגלם המקוריים של המבקשים שמהם נילקחו אותם ממצאים, נתונים או אמירות מפרות.
...
לאחר שמעתי את הצדדים בדיון שהתקיים לפניי ולאחר שעיינתי בכלל החומר שהוגש ובסיכומי הצדדים (שבהתאם לבקשתם התרתי להם להגישם בתוך פרקי זמן ממושכים יחסית לסעד זמני) מצאתי לדחות את הבקשה.
אין חולק כי תנאי בסיסי לשקול להיעתר לבקשה כגון דא, הינו ראיות לכאורה לקיומה של עילת התביעה, קרי ראיות לכאורה לקיום דמיון מהותי בין המאמר לבין יצירות המבקשת.
בהיעדר הוכחה לכאורה של עילת התביעה, דין הבקשה להידחות.
