בקשת מחיקה של ערעור על דחיית תובענה ייצוגית בשל איחור בהגשה

] לפנַי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הרשמת ש' עבדיאן בע"א 5858/19 מיום 17.5.2020, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש למחיקת ערעור על הסף בטענה כי נפלה שגיאה בסווג ההליך שהוגש לבית משפט זה. הרקע לבקשה בשנת 2010 הגיש המבקש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבות לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"צ 17626-11-10).

לבסוף טוען המבקש כי הדרך היחידה שעמדה לפניו היא הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית ובה בקשה נוספת לביטול פסק הדין מיום 11.10.2012, ועל כן שגתה הרשמת כאשר קבעה כי הוא בחר בדרך דיונית זו. בתגובה לערעור הגישו המשיבות בקשה לסילוק העירעור על הסף מחמת איחור בהגשתו.

כן טען המבקש כי דחייה על הסף של עירעורו היא צעד דראסטי החוסם את דרכו לערכאות ומונע ממנו את יומו בבית המשפט.

...

כמו כן, כלל לא ברור שפסק הדין מיום 11.10.2012 אכן בוטל ומכאן מתחדדת המסקנה שלפיה יש לראות בכל החלטת הביטול "החלטה אחרת" אשר ניתן להגיש עליה בקשת רשות ערעור.

גם "מבחן הסעד" מוביל למסקנה כי אין זכות ערעור על ההחלטה האמורה.

בשקלול כל השיקולים דלעיל, בקשת הארכת המועד נדחית.

][ בית המשפט המחוזי דחה בקשה לאשר תובענה כייצוגית שהגיש המערער נגד המשיבות, אולם פסק כי לא יהיה חיוב בהוצאות, נוכח חשיבות הנושא שעל הפרק (בתמצית, הטענה לפיה המשיבות לא גילו למבוטחיהן כי חלק מהכיסויים בביטוחי הבריאות הפרטיים חופפים לביטוחי השב"ן של קופות החולים).

הבקשה למחיקת הערעורים שכנגד המערער טוען כי יש למחוק על הסף את הערעורים שכנגד, משלושה טעמים: ראשית, משום שהערעורים שכנגד הוגשו באיחור.

בנוסף, בע"א 2579/11 בנק הפועלים בע"מ נ' סולכור חברה לשיווק וקניות בע"מ (29.6.2014) (להלן: עניין סולכור) נפסק כי "הוצאות משפט הן לעולם סעד טפל ההולך אחר העיקר, וכאשר בעירעור הראשי משיג המערער על עצם חיובו, ברי כי שינוי בפסק הדין יגרור אחריו שינוי בפסיקת ההוצאות, עד שהמשיב רשאי לערער בגדר ערעור שכנגד גם בסוגיה זו, בודאי מקום שפרט לכך יש בפיו טענות נוספות שהוא רשאי להעלות בגדריו של ערעור שכנגד". כאמור, בעניינינו המקרה הוא המקרה ההפוך מזה שנידון בעיניין סולכור, שכן בעניינינו נדחתה התובענה (הבקשה לאישור תובענה כייצוגית) והמבקש לא חויב בהוצאות.

עם זאת, גם במקרה דומה, של ערעור על דחיית תביעה וערעור שכנגד על אי פסיקת הוצאות, נדחתה בקשה למחיקה על הסף של העירעור שכנגד (ראו עניין דאוד לעיל).

...

מכאן, שהערעורים שכנגד, שהוגשו ביום 24.12.2020, הוגשו בטרם חלף המועד להגשתם, ודין טענה זו להידחות.

נוכח כל האמור לעיל, הבקשה למחיקת הערעורים שכנגד על הסף – נדחית.

סיכומו של דבר, הבקשה למחיקת הערעורים שכנגד על הסף נדחית.

כן צוין בבקשת האישור כי היא מוגשת בהתאם לפרט 2 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: התוספת השנייה), אשר לפיו ניתן להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית בגין "תביעה נגד מבטח, סוכן ביטוח או חברה מנהלת...". המשיבות הגישו בקשה למחיקת בקשת האישור על הסף כלפי קרנות השוטרים, בטענה כי בקשת האישור נעדרת עילת תביעה כלפיה ובהעדר פרט מתאים להגשת תביעה ייצוגית נגדה לפי התוספת השנייה.

במקביל, הגישו המערערים בקשה לתיקון בקשת האישור, כך שבקשת האישור נגד קרנות השוטרים תוגש בהתאם לפרט 1 לתוספת השניה, שלפיו ניתן לבקש אישור תובענה ייצוגית בגין "תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן...". המבקשים טענו עוד כי יש לראות בקרנות השוטרים "עוסק" כאמור בפרט 1 לתוספת השנייה, וכן כי יש להותיר את קרנות השוטרים כצד לבקשת האישור, שכן היא חיונית להכרעה באופן יעיל ומלא בכל המחלוקות שבין הצדדים.

אשר לבקשתם החלופית של המערערים להאריך את מועד הגשת העירעור על פסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי מיום 30.12.2022 – הרי שהמערערים לא הציגו כל טעם (וממילא לא הציגו "טעם מיוחד" כנדרש) לאיחור של כשנה וחמישה חודשים בהגשת העירעור, אלא אך טענו בעלמא כי קיים אינטרס צבורי כללי בתובענות ייצוגיות, ומשכך דין הבקשה להדחות.

...

אשר על כן, דין הבקשה לסילוקו על הסף של הערעור נגד קרנות השוטרים להתקבל.

אשר לבקשתם החלופית של המערערים להאריך את מועד הגשת הערעור על פסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי מיום 30.12.2022 – הרי שהמערערים לא הציגו כל טעם (וממילא לא הציגו "טעם מיוחד" כנדרש) לאיחור של כשנה וחמישה חודשים בהגשת הערעור, אלא אך טענו בעלמא כי קיים אינטרס ציבורי כללי בתובענות ייצוגיות, ומשכך דין הבקשה להידחות.

סוף דבר: הבקשה לסילוק הערעור על הסף נגד קרנות השוטרים מתקבלת.

לפני בקשה לסילוק על הסף של העירעור דנא בטענה כי הוא הוגש באיחור של למעלה משנתיים וחצי.

רקע ביום 13.9.2010 הגישה המשיבה בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד המערערת, הועדה המקומית לתיכנון ובניה חולון.

הבקשה לסילוק העירעור על הסף מחמת איחור בהגשתו ביום 14.5.2023 הגישה המשיבה בקשה למחיקת העירעור על הסף בטענה כי הוא הוגש באיחור של יותר משנתיים וחצי.

כן נטען, כי סעד זה הוגדר באופן מפורש ונפרד כאחד הסעדים בתובענה, וכי בהחלטה מיום 30.10.2020 הוכרעה סוגיה זו באופן סופי, ומשכך יש לראות בהחלטה זו פסק דין שמועד העירעור עליו חלף לפני זמן רב. המערערת טוענת בתשובתה כי דין הבקשה לסילוק העירעור על הסף להדחות.

...

כן נטען, כי סעד זה הוגדר באופן מפורש ונפרד כאחד הסעדים בתובענה, וכי בהחלטה מיום 30.10.2020 הוכרעה סוגיה זו באופן סופי, ומשכך יש לראות בהחלטה זו פסק דין שמועד הערעור עליו חלף לפני זמן רב. המערערת טוענת בתשובתה כי דין הבקשה לסילוק הערעור על הסף להידחות.

וכך נקבע על-ידי כב' השופט א' ריבלין בע"א 7282/01 הנדל נ' מגדל חברה לביטוח, פ"ד נו(ט) 104, 109 (2002): "גם בהנחה שבהחלטה המקורית של בית-המשפט כלולות, בשאלות מסוימות, הכרעות ברורות, הרי שלא יכולה להיות מחלוקת כי עצם הקביעה הזו לא הטילה על המשיבה חובת תשלום מיידית. החובה עשויה לקום אך ורק אם בסופו של יום, לאחר שנפתרו כל המחלוקות ונערכו כל החישובים הדרושים, ונוכו כל הניכויים הרלוונטיים, מסתכם חשבון החובה והזכות ביתרה חיובית". בענייננו, נראה כי יישום המבחנים האמורים מוליך למסקנה שלפיה ההחלטה מיום 30.10.2020 היא "החלטה אחרת" ולא "פסק דין". מטענות הצדדים עולה כי אין ביניהם מחלוקת על כך שלאחר מתן ההחלטה מיום 30.10.2020 עוד לא ניתן היה לקבוע מהו הסכום שעל המערערת לשלם לחברי הקבוצה, שכן טרם הוכרעו כלל הסוגיות שנדרשו לשם כך (וראו גם את החלטת בית המשפט המחוזי מיום 9.1.2023 בה נקבע, כאמור, כי מאחר שטרם הסתיים הבירור של כלל הסוגיות בהליך באשר לגובה סכומי ההשבה "הרי שטרם הגיעה העת למתן פסק הדין הסופי").

בהתאם לכך, המערערת הייתה רשאית לערער על ההחלטה מיום 30.10.2020 במסגרת ערעורה על פסק הדין הסופי בהליך (ראו: תקנה 150 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018), ודין בקשת סילוק הערעור על הסף להידחות.

סוף דבר: הבקשה לסילוק הערעור על הסף נדחית.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בתל-אביב (כב' השופט עדי הדר, בת"צ 37227-09-20), מיום 5.3.23, שניתנה במענה לבקשת המבקש למתן הוראות למומחה שמונה מטעם ביהמ"ש. העובדות הצריכות לעניין המבקש הגיש נגד המשיבים בקשה לאישור תובענה כייצוגית בגין שליחת "דואר זבל" (ת״צ 37227-09-20).

המשיבים טענו בתשובתם מספר טענות לסילוק בקשת רשות העירעור על הסף ולחילופין לגופה: דין הבקשה להמחק בשל הגשתה באיחור ובהיעדר בקשה להארכתה: המשיבים טוענים כי ההחלטה הרלוואנטית, זו שבה נקבעו קביעותיו של בית משפט קמא לעניין בדיקות המומחה ושעליהן מבקש כעת המבקש לערער – היא החלטה שניתנה ביום 09.02.23 בסופו של דיון שהתקיים באותו יום בטענות הצדדים, ולא בהחלטה מושא הבר"ע מיום 05.03.2023.

מדובר במסע דיג פסול של המערער, אשר מבקש לנצל את המומחה לבצוע מסע דיג זה; המבקש לא מצא אדם נוסף שקבל את ההודעה בנוסח שנשלח אליו.

לגירסת המבקש בבקשה למתן הוראות (כמו גם בבקשת רשות העירעור שלפניי), באותו דיון מיום 9.2.23, ביהמ"ש קמא דחה את טענת המשיבים להרחבת חזית וטענתם כי בדיקת המומחה תתייחס אך לנוסח ההודעה שנשלחה אל המבקש וכן הורה למומחה לבחון את הבקשות המקדמיות שהוגשו .

...

המשיבים טענו בתשובתם מספר טענות לסילוק בקשת רשות הערעור על הסף ולחילופין לגופה: דין הבקשה להימחק בשל הגשתה באיחור ובהעדר בקשה להארכתה: המשיבים טוענים כי ההחלטה הרלוונטית, זו שבה נקבעו קביעותיו של בית משפט קמא לעניין בדיקות המומחה ושעליהן מבקש כעת המבקש לערער – היא החלטה שניתנה ביום 09.02.23 בסופו של דיון שהתקיים באותו יום בטענות הצדדים, ולא בהחלטה מושא הבר"ע מיום 05.03.2023.

אני סבור, כי היעדרה של הנמקה מספקת בהחלטת ביהמ"ש קמא מחייב בנסיבות העניין להיעתר לערעור באופן שהדיון בבקשה למתן הוראות אותה הגיש המבקש יוחזר לביהמ"ש קמא למתן החלטה חדשה ומנומקת בבקשה למתן הוראות, אתה ייתן כטוב שכלו.

אינני נדרש כלל ועיקר לטענות הצדדים לגופו של עניין בנוגע למתן הוראה כזו או אחרת למומחה, שכן בהיעדר הנמקה מספקת בהחלטה נשואת הבר"ע, אין בידי לקבלן או לדחותן.

סוף דבר הערעור מתקבל באופן חלקי כמפורט לעיל – הבקשה למתן הוראות תוחזר לביהמ"ש קמא למתן החלטה חדשה ומנומקת, תוך התייחסות לטענות הצדדים שהובאו במסגרת הבקשה והתשובה.