בקשת מחיקה מכתב אישום לפי סעיף 149(4) לחסד"פ

בפני בקשת הנאשמות להורות על ביטול כתב האישום נגדן לפי סעיף 149(10) ביחד עם סעיף 57א לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב 1982 (להלן – החסד"פ).

ביחס לעבירות 5/15 ו- 12/15 אשר עליהן לא נחקרה הנאשמת, ציינה ב"כ המאשימה כי הנאשמת נחקרה בגין עבירות סמוכות בזמן, כי אי קיומה של חקירה אינו מהוה מחסום בפני הגשת כתב אישום, ובכל מקרה, לאור העובדה כי המאשימה ביקשה למחוק עבירות אחרות משנת 2015, לאור הסרת המחדל ביחס לדוחות אלו ולפנים משורת הדין, ביקשה המאשימה למחוק גם את העבירות ביחס לדוחות 5/15 ו- 12/15 מכתב האישום (סע' 43-45 לתגובת המאשימה) [עולה הרושם כי נפלה טעות הקלדה בטיעוני המאשימה שכן היא מתייחסת לדוח 5/15 גם כדוח אותו הסכימה למחוק משום שאינו עומד בתנאי 57א וגם לדוח שאותו הסכימה למחוק לפנים משורת הדין בשל העידר חקירה והסרת המחדל.

ראו רע"פ 5953/08 עתאמלה נ' מדינת ישראל (22.10.08): "הלכה היא מלפני בית משפט זה כי כל דו"ח תקופתי אשר לא הוגש כנדרש לפי חוק מס ערך מוסף ייחשב כעבירה בפני עצמה. כל הגשת דו"ח הנה ארוע בפני עצמו המתבצע בזמן נתון, ואין בדמיון בין הפעולות המתבצעות בעת הגשת כל דו"ח ודו"ח במועדו בכדי לגרום לפעולות נפרדות אלו להפוך לידי מקשה אחת (ראו בר"ע 717/85 קונפורטי נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(4) 806 (1985)). אי לכך, בצדק הורשע המבקש בשמונה עבירות שונות בגין כל אחד מהדו"חות שלא הוגש כנדרש על פי חוק מס ערך מוסף, ולא הייתה כל מניעה מפני בית המשפט לגזור עליו 12 חודשי מאסר בגין כל דו"ח שכזה, באופן מיצטבר." כפי שהמאשימה לא יכולה לטעון שהעבירות האחרונות שנעברו על ידי הנאשמות בשנת ביולי 2017, יכולות להכשיר את המשכות הטיפול החקירתי והתביעתי בעבירות שנעברו בשנת 2015, כך לא יכולה הנאשמת לטעון את ההיפך, קרי כי תחילת החקירה בעקבות העבירה הראשונה, קרי חקירתה הראשונה ביום 13.5.15, מונעת מהמאשימה מלשוב ולחקור ולהגיש כתבי אישום בגין עבירות מאוחרות יותר שנעברו בשנת 2017.

...

אין בידי לקבל טענה זו. אחזור ואדגיש כי כל דוח תקופתי שלא הוגש במועד הקבוע בחוק מהווה עבירה בפני עצמה.

לאור כל המפורט לעיל, בהעדר נוהל ביחס למשך הזמן הראוי להימשכות חקירות של רשות מע"מ, ותוך היקש מנוהל החקירות הרלוונטי של משטרת ישראל, בהעדר כל הצדקה לשיהוי הממושך בהשלמת החקירה, כשבפועל אף לא בוצעה כל השלמה, אני מקבלת את טענת ב"כ הנאשמת ומורה על ביטול האישומים ביחס לדוחות התקופתיים של שנת 2016.

סיכומו של דבר, אני מקבלת באופן חלקי את טענת ב"כ הנאשמות ומורה על ביטול חלקי של כתב האישום כך שימחקו ממנו העבירות נשוא הדוחות התקופתיים של השנים 2015 ו- 2016 וישארו בכתב האישום 6 עבירות של אי הגשת דוחות במועד, דוחות לתקופות של 1-6/2017.

סעיף 149(4) לחסד"פ - עובדות כתב האישום אינן מהוות עבירה הצטרף לטענותיו של ב"כ הנאשם 1, ובקש לחדד כי הפעילות בכרטסות עצמן אינה מהוה עבירה ולכל היותר מהוה ראייה.

בנוסף, טען כי לא ניתן להאשים בכתב אישום אחד בעבירות לפי סעיף 3(א) ו – 4 לחוק איסור הלבנת הון, עבירות שיסודותיהן העובדתיים שונים וסותרים זה את זה. בסעיף 4 אין דרישה כי תתוסף מטרה לפעולה ברכוש, ואם אין למאשימה ראיות להוכחת המטרה, דבר הנידרש לפי סעיף 3(א) לחוק, שתימחק אותו ותסתפק באישום לפי סעיף 4 לחוק.

באשר לטענה שהועלתה על ידי ב"כ נאשמים 6,7 על כך שלא ננקטו הליכים נגד גורמים ששמם ידוע השיבה המאשימה כי עניינם של האחרים נתון עדיין בטיפול ולפיכך אין מקום לידון בכך כעת וההגנה תוכל לשוב ולטעון זאת בהמשך ההליך, לאחר שתיאספנה ראיות גם בעיניין זה. סוף דבר ההגנה העלתה שלוש טענות מקדמיות לפיהן נפל פגם או פסול בכתב האישום לפי סעיף 149(3) לחסד"פ, עובדות חלק מכתב האישום אינן מהוות עבירה לפי סעיף 149(4) לחסד"פ, והגשת כתב האישום נגועה באכיפה בררנית ולכן מקימה טענת 'הגנה מן הצדק' לפי סעיף 149(10) לחסד"פ. באשר לפגמים בכתב האישום, הנני מורה על תיקון כתב האישום בהתאם לנוסחים שהציעה המאשימה בתגובתה לטענות המקדמיות מיום 21.2.2023.

...

הוסיפה וטענה ההגנה כי גם אם לגישת המאשימה אין הבדל בין שני המינוחים, היה עליה לבחור חלופה עובדתית ברורה, באופן שיאפשר לה להתגונן וכי חלופה זו חשובה לה גם להקשרים אחרים, זולת שאלת ההרשעה בתיק זה. בעניין זה אציין, כי לא נראה לי שהגנת הנאשמים נפגעת בשל השימוש בשני המינוחים, ואזכיר את המובן מאליו, כי בהליך הפלילי עסקינן בבירור שאלת האחריות הפלילית, ובמידת הצורך שאלת העונש.

לפיכך, אין בידי לקבל את הטענה.

באשר לטענה שהועלתה על ידי ב"כ נאשמים 6,7 על כך שלא ננקטו הליכים נגד גורמים ששמם ידוע השיבה המאשימה כי עניינם של האחרים נתון עדיין בטיפול ולפיכך אין מקום לדון בכך כעת וההגנה תוכל לשוב ולטעון זאת בהמשך ההליך, לאחר שתיאספנה ראיות גם בעניין זה. סוף דבר ההגנה העלתה שלוש טענות מקדמיות לפיהן נפל פגם או פסול בכתב האישום לפי סעיף 149(3) לחסד"פ, עובדות חלק מכתב האישום אינן מהוות עבירה לפי סעיף 149(4) לחסד"פ, והגשת כתב האישום נגועה באכיפה בררנית ולכן מקימה טענת 'הגנה מן הצדק' לפי סעיף 149(10) לחסד"פ. באשר לפגמים בכתב האישום, הנני מורה על תיקון כתב האישום בהתאם לנוסחים שהציעה המאשימה בתגובתה לטענות המקדמיות מיום 21.2.2023.

בפני טענה מקדמית לפיה "העובדות המתוארות בכתב האישום המתוקן אינן מהוות עבירה" בהתאם לסעיף 149(4) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן "החוק").

בדיון שהתקיים ביום 8.9.2020, ביקשה המאשימה לתקן את כתב האישום, נמחקו סעיפים 4 ו-5 לעובדות כתב האישום המקורי, במקום הרשום בסעיף 6 לכתב האישום, נרשם בפרק העובדות "בנסיבות אלו היה הנאשם מעורב בתאונת דרכים בה ניחבלה הולכת רגל והנאשם לא מסר פרטיו להולכת הרגל שניפצעה ולא דיווח על התאונה". הוראות החיקוק 1,2,5,6 נמחקו מכתב האישום המקורי: נהיגה בקלות ראש – עבירה לפי סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה (נ"ח) תשכ"א 1961 [2011] + סעיף 38 (3) לפקודת התעבורה (נ"ח) תשכ"א 1961 [2009].

התיקון שנתבקש, גרם לשינוי בעובדות כתב האישום כך שלא מתוארות נסיבות קרות התאונה באופן שניתן לבררן כנדרש בסעיף 85(4) לחוק סדר הדין הפלילי, ועל כן כל שנותר בכתב האישום המתוקן הן עבירות נגזרות שאינן יכולות לעמוד בפני עצמן ללא שקדמה להן תאונת דרכים העולה באופן מפורש ומפורט מעובדות כתב האישום.

...

על כן, הגעתי למסקנה כי אין מקום להתיר למאשימה לתקן את כתב האישום בשנית כפי שביקשה בדיון שהתקיים בפני ביום 8.9.2020, לאחר תגובת ב"כ הנאשם והפסקה שניתנה במועד כנדרש לקלדנית.

לאור האמור לעיל, הנני מקבלת את טענת ב"כ הנאשם וקובעת כי אין בעובדות שבכתב האישום המתוקן כל תיאור של אירוע תאונתי, ועל כן אינן נושאות את האישומים הנגזרים מהן.

לפיכך הנני קובעת כי העובדות המתוארות בכתב האישום המתוקן אינן מהוות עבירה ואני מורה על ביטול כתב האישום המתוקן.

ובכך העבירות המיוחסות לנאשמים בכתב האישום לפי סעיפים אלו בוצעו במועדים בהם לא הייתה תחולה לתקנות 5 ו-6 לתקנות המים.

לפיכך סוברים הנאשמים שמכוח סעיף 149(3) לחסד"פ יש למחוק מכתב האישום טענות והוראות חוק המייחסות לנאשמים הפרה של תקנות המים.

אשר על כן, אני דוחה את בקשת האשמים למחיקת כתב האישום בשל היותו של מר לורנצי עד מטעם המאשימה.

דיון – סעיף 85(4) לחסד"פ קובע כי כתב האישום יכיל: .

...

דיון – אכן מקובלת עלי טענת המאשימה לפיה אי הימצאותם של החומרים שנדגמו אינה עילה לביטול הסעיף מכתב האישום.

אשר על כן אני דוחה את טענת הנאשמים ומותיר את סעיף 10 לכתב האישום על כנו.

אשר על כן, באתי לכלל מסקנה שנוסח האישום שבפני עולה בקנה אחד ומכיל את תיאור העובדות המהוות את העבירה, בציון המקום והזמן במידה שאפשר לבררם, ומספק לנאשמים תמונה של העובדות שהמאשימה מתעתדת להוכיחן, ומאפשר להם להכין את הגנתם באופן שאינו מקפח את זכויותיהם.

לפניי טענה מקדמית לפי סעיף 149(4) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"), בבסיסה נתבקש בית המשפט למחוק את עבירת הפסילה מכתב האישום מאחר והעובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה.

...

יישומה של הלכת בורוביץ' על המקרה הנוכחי מביא למסקנה כי הגם אם תתקבל הטענה בדבר הטעיה או מחדל של הרשות, בכך שהמבקש הסיק מפעולות הרשות – במחיקתה את פסילותיו הקודמות, באי הנפקת רישיון חדש וכשלא נאמר לו בשימוע מיום 11.9.22 שעליו להמציא אישור הפקדה קודם – כי אינו נדרש להמציא אישור הפקדה, הרי שעל פי המבחן השני והשלישי בהלכת בורוביץ', המחדל אינו עולה לכדי מחדל משמעותי המוביל לבטלות כתב האישום, אלא לכל היותר, יוכל לימים, במידת הצורך, להשפיע על חומרת העונש.

מכאן, שבאיזון הנדרש, הרי שגם על בסיס טענת הגנה מן הצדק, אין בידי לקבל את הבקשה.

לאור כל האמור, אני דוחה את הבקשה לפי סעיף 149(4) לחסד"פ, כמו גם מכוח סעיף 149(10) לחסד"פ. למבקש שמורה הזכות להעלות טענות מקדמיות נוספות ודלתו של בית המשפט תישאר פתוחה בפניו.