התובעת 2 (להלן: "מומנטום") הנה חברה זרה הרשומה בארצות הברית, העוסקת במתן שירותי תיירות לתיירים המגיעים ממנה לישראל.
בבקשה דנן, טוענים הנתבעים (המבקשים), כי יש למחוק על הסף את התביעה:
בנוגע לרכיב התביעה הראשון – בהסכם הרכישה והמיזוג, קיימת "תניית גישור" לפיה, על התובעות לנקוט בהליך גישור בטרם יפנו להליכים משפטיים.
לשיטתן, מדובר בבקשת סרק:
בנוגע לרכיב התביעה הראשון – חרף תניית הגישור בהסכם הרכישה, אין לעכב את ההליכים ברכיב זה. הליך הגישור, בנגוד לבוררות, הנו הליך רצוני התלוי בהסכמת הצדדים ולא ניתן לכפות עליהם לפנות להליך מעין זה ואין כל טעם בעיכוב ההליכים לצורך גישור, כאשר אין כוונה אמיתית של הצדדים להגיע להסכמות במסגרת אותו הליך.
באשר לרכיב השני של התביעה – קרי, השבת הסכום ששולם לנתבע כמקדמה על חשבון דמי ניהול: לאחר שעיינתי בכתב התביעה, מצאתי לנכון לדחות את טענת הנתבעים בהקשר זה.
בכתב התביעה טענו התובעות כי: "19. במסגרת הסכם העבודה הוסכם, בין היתר, כי הנתבע גם יספק שירותי ניהול למומנטום (סעיף 2.א. להסכם העבודה), וכי משכורתו של הנתבע תשולם על ידי דעת ועל ידי מומנטום בחלוקה שתוסכם על ידי שתי החברות הנ"ל (סעיף 4.א. להסכם העבודה).
...
באשר לרכיב השני של התביעה – קרי, השבת הסכום ששולם לנתבע כמקדמה על חשבון דמי ניהול: לאחר שעיינתי בכתב התביעה, מצאתי לנכון לדחות את טענת הנתבעים בהקשר זה.
בכתב התביעה טענו התובעות כי: "19. במסגרת הסכם העבודה הוסכם, בין היתר, כי הנתבע גם יספק שירותי ניהול למומנטום (סעיף 2.א. להסכם העבודה), וכי משכורתו של הנתבע תשולם על ידי דעת ועל ידי מומנטום בחלוקה שתוסכם על ידי שתי החברות הנ"ל (סעיף 4.א. להסכם העבודה).
לפיכך, הסמכות העניינית לדון ברכיב זה של התביעה נתונה לבית משפט זה.
לפני סיום אעיר, כי מאחר והגעתי למסקנה כי יש לעכב את התביעה בכל הנוגע לרכיב הראשון, לצורך הפנייה להליך גישור ובהינתן שקדם המשפט קבוע רק ליום 13.9.2022, מוצע לצדדים להפנות את מכלול המחלוקות ביניהם בהליך זה להליך גישור, וזאת, בין היתר, לצורך ניהול הליך גישור אפקטיבי ולשם חסכון בזמן ובמשאבים.
סוף דבר
לאור האמור, נדחית הבקשה למחיקת על הסף, ומתקבלת והבקשה החלופית לעיכוב הרכיב הראשון של התביעה.