בקשת מחיקה או עיכוב הליכים בתביעת עובד נגד הסתדרות העובדים הלאומית

בהתאם להסכמות אלה, המשיבה 2 פטורה מהמשך התייצבות בהליך ו/או הבעת עמדה בו. בזיקה לכלל הסכמות הצדדים, בית הדין מצרף בזאת להליך את הסתדרות העובדים הלאומית, שהיא ארגון העובדים היציג של עובדי המשיבה 1, ומבקש ממנה להביע את עמדתה ביחס לסוגיות העומדות על הפרק, נשוא הליך זה. ב"כ המשיבה 1 ימסור את כלל כתבי הטענות לידיה וכן את פרוטוקול דיון זה, תוך 7 ימים מהיום ובמסירה אישית, וכאשר אישור המסירה יוגש לתיק בית הדין עד לאותו המועד.

נציין ונדגיש, כי גם בדיון הקודם הסכים לכך ב"כ ההסתדרות הכללית והמבקשים, עו"ד גורביץ', והוא אמר כדלקמן: "... בהליך בעיניין עירית דימונה כל מה שנקבע הוא שבחוקת העבודה עצמה אין עיכוב הליכים אוטומאטי עד שתכריע ועדה פריטטית, כלומר אין סוג של צו מניעה אוטומאטי מכח ההסכם... אני מרכין את ראשי בפני פסק הדין ולכן אני בא לפה כדי שבית הדין ייתן לי את הסעד שההסכם עצמו אינו מכיל באופן אוטומאטי בתוכו. אני מבין את ההלכה." זאת ועוד, קיים נימוק נוסף מדוע לדחות את הבקשה לסעדים זמניים, וכפי שזו הוגשה בהליך שלפנינו – באותו הליך נתנה המעסיקה (עריית דימונה), ובדומה למקרה שלפנינו, הצהרת "גור אריה", שעל פיה היא התחייבה כי במידה שבית הדין יכריע בהליך העקרי כי ניודן של אותן עובדות נשוא ההליך, נעשה שלא כדין או בחוסר תום לב, להשיב את אותן עובדות לתפקידן הקודם.

לא בכדי, כבר נאמר כי "דבר אחד נעלה מכל ספק והוא שביהמ"ש לא ינסה לשים את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של הרשות המוסכמת ולא יכפה את דעתו על אלה שהמחוקק נתכוון לסמוך על תבונתם והגיונם, על ידיעתם ועל ניסיונם בחיי המעשה; בקיצור – על שיקול דעתם הם המבוסס על ידיעת המצב לאשרו מכל הבחינות והתנאים..." (ע"א 311/57 י"מ נגד מ. דיזנגוף ושות' (שיט) בע"מ, פד"ע יג (2) 1026, 1029).

אשר לבקשתה של ההסתדרות הכללית למחיקת ההליך, ובהנתן שאף צד אחר בהליך לא היתנגד לה, והיות שהמדובר בבקשה שמקובלת על בית הדין, הרי שזו דינה להיתקבל.

על כן, ההסתדרות הכללית נמחקת בזאת מההליך, וההליך יוסב מהליך קבוצי לתביעת פרט.

...

" במקרה שלפנינו, אנו סבורים כי המבקשים לא הוכיחו את זכותם לקבל סעד כלשהו מבית הדין בשלב הנוכחי.

במקרה שלפנינו, ולאור הראיות הלכאוריות שהוצבו בפנינו במסגרת ההליך הזמני, אנו סבורים כי המבקשים לא הוכיחו בשלב זה את זכותם לקבל סעד, ולוּ לכאורה.

לסיכום – בקשתם של המבקשים למתן סעדים זמניים "להקפאת הליכי השימוע" דינה להידחות.

בפסק הדין שניתן ביום 1.7.2020 על ידי סג"נ כב' השופטת י. שבח, נקבע כך: "את סמכותו העניינית של בית משפט זה לידון בהליך מתרצים המבקשים בכך ש"אין מדובר כלל וכלל, לא בתובענות שבין המבקשים להסתדרות באופן כללי ובודאי שלא מדובר בתובענות שבין המבקשים להסתדרות... נתבקש סעד הצהרתי כנגד שלושת המשיבים וכנגדם בלבד". כן נטען כי "לא תמצא" בסעיפי המשנה של סעיף 24 לחוק בתי הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969, "סמכות לביה"ד לידון בתובענות אזרחיות בין אדם לחברו". .

בית המשפט המחוזי מצא כי טענותיהם שלה התובעים מופנות כלפי ההסתדרות, אולם מוסוות, בשל צרכים טאקטיים תמוהים, כטענות המופנות כלפי הנתבעים 1-3, אשר הנטען כלפיהם נובע מהנטען למעשה כלפי ההסתדרות "כחבל ההולך אחרי הדלי". 12.7 בית המשפט המחוזי קבע כי סמכות הדיון בטענות כלפי ההסתדרות נתונה בידי בית הדין לעבודה, יחד עם זאת ובנוסף, ההסתדרות לא הסתירה מבית המשפט המחוזי כי הערכאה הנכונה לדיון במכלול טענות התובעים, היא לשיטתה רשות השיפוט בהסתדרות, ואין ללמוד מהקביעה כי התביעה נגד ההסתדרות מצויה בסמכותו של בית הדין לעבודה, כטענת התובעים, שבית הדין אינו רשאי לעכב בה הליכים.

13.5 הנתבעים הטעו את בית הדין ביודעין בטענתם כי בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה לסילוק על הסף וההליך נמחק לבקשת ההסתדרות.

במקרה שנידון בבית דין זה בנוגע לאותו מקום עבודה – נמל אשדוד, טען עובד חבר באירגון עובדים אחר (הסתדרות העובדים הלאומית, בו חברים גם התובעים), כי יש לידון בעיניינו בבית הדין לעבודה ולא ברשות השיפוט.

...

מכל הטעמים המפורטים לעיל, על התובעים למצות את ההליכים בפני רשות השיפוט על כל השלבים המצויים בה. כמו כן, מורים אנו על עיכוב הליכים מכוח הוראת סעיף 5 לחוק הבוררות.

באשר לשאלת ההוצאות – מצאנו כי יש ממש בטענות הנתבעים בדבר העלאת טענות משפטיות מופרכות על ידי התובעים , כמו גם בהטרחת הנתבעים בערכאות שונות (בית משפט מחוזי תל-אביב, בית דין אזורי תל-אביב ובית דין אזורי באר-שבע).

נוכח כל המפורט לעיל, מצאנו לחייב את התובעים לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 10,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

לצד העתירה, הגישו העותרים גם "בקשה דחופה למתן צו ביניים וצו אירעי במעמד צד אחד", שלפיו יעוכב ההליך האמור, המתנהל בבית הדין האיזורי לעבודה, ומצוי עתה בשלב הסיכומים, עד להכרעה בעתירה זו. הרקע לעתירה המשיבה 2, הסתדרות העובדים הלאומית (להלן: ההסתדרות), הוכרה החל מחודש מרץ 2019, על ידי המשיבה 3, חברת גיל קאר מערכות (98) בע"מ (להלן: החברה), כארגון יציג של עובדיה.

על כן, "אין כל משמעות למשיבים 4-2 (העותרים בהליך דנן – נ' ס')". נטען איפוא, כי "אין במחיקתם של המשיבים 4-2 להשפיע בדבר יציגותה של ההסתדרות הלאומית", שכן אין להם "מעמד חוקי בעיניין זה". העותרים מצידם, היתנגדו למחיקתם מן ההליך, בטענה כי בקשת המחיקה אינה אלא ניסיון "להשתיק את קולם", ולכך אין ליתן יד. לחלופין, הסכימו העותרים למחיקה, בכפוף ל-6 תנאים – לא פחות – שהעמידו להסתדרות: (1) כי תתנצל באופן פומבי מול עובדי החברה, על הפרסומים המכפישים שהפיצה נגדם, לטענתם; (2) כי תתחייב שלא לשוב פעם נוספת על הטענות האמורות; (3) כי תנתן להם אפשרות לחקור את מר לופטון על תצהירו, וכי הם ימחקו מן ההליך רק לאחר הכרעה בבקשה בעיניין טפסי הביטול; (4) כי ההסתדרות תצהיר שאין בכוונתה לנקוט הליכים עתידיים נגדם בעיניין ההתארגנות; (5) כי תנתן להם אפשרות להשמיע את קולם בבית הדין, בין כמשיבים פורמליים ובין בכל דרך אחרת; (6) ולבסוף – כי ההסתדרות תחויב בהוצאותיהם בהליך עד כה. הצדדים פנו בבקשות נוספות לבית הדין, עד שלבסוף נקבע, בהחלטה מיום 23.8.2021, כי כלל הבקשות שטרם הוכרעו, לרבות הבקשה למחיקת העותרים מן ההליך, ידונו במסגרת דיון שנקבע ליום 2.9.2021.

ב"כ ההסתדרות הוסיף וטען, כי מרשתו אינה עומדת עוד, במסגרת ההליך הנוכחי, על הסעדים שביקשה בתחילה, בנוגע להפרעה הנטענת מצד העותרים, להתארגנות העובדים, תוך שהיא מבקשת לשמור על כל טענותיה בהקשר זה, לצורך הגשת תביעה כספית או אחרת, בהמשך.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה ובנספחיה, מצאתי כי דין העתירה להידחות על הסף, וזאת אף מבלי צורך לבקש את תגובת המשיבים.

על כן, דין העתירה להידחות על הסף, בהיעדר עילה להתערבותנו בקביעות בתי הדין לעבודה, ובהתאם לאמות המידה הנהוגות עמנו מזה שנות דור.

מעבר לכך אוסיף, למעלה מן הצורך, כי דין העתירה להידחות גם לגופה.

כמו כן, נטען כי חלק מהתובעים איבדו את האמון בהסתדרות הכללית ורשות השיפוט ואף עברו להסתדרות הלאומית.

הלכה פסוקה היא כי: "סעד זה של מחיקה על הסף מופעל על ידי בתי המשפט ביד קמוצה ובמשורה, ובבתי הדין לעבודה קצרה המשורה עוד יותר" (ר' דב"ע (ארצי) מז/15-3 אפנר - מפעלי הדסה לנוער, עבודה ארצי, כרך כ(2) 242) עוד נקבע כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הן: "..בגדר אמצעים, הננקטים בלית ברירה, ודי בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שאותו הוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק בעודה באיבה" (ר' א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורת תשיעית, עמ' 168).

מכאן עולה כי דחיית תובענה על הסף או מחיקתה הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה ופתרון המחלוקת לגופה הוא לעולם עדיף.

כלל זה מכונה, בין השאר, "השתק פלוגתא". בעניינינו, עיון בפסק הבוררות של רשות השיפוט בהסתדרות מיום 24.7.22 והחלטת רשות השיפוט בהסתדרות מיום 22.8.22, אשר צורפו כנספחים ד' ו- ו' לבקשת הסילוק מעלה כי הם ניתנו ביחס לתיקים שהתנהלו בין צדדים זהים לאלו שבעניינינו (פסק הבוררות ניתן ביחס לערעור שהוגש על ידי תובעים 1 ו-4 כנגד הנתבע וגורם נוסף וההחלטה ניתנה בבקשה שהוגשה על ידי התובעים כנגד הנתבע וגורמים נוספים).

עם זאת, שעה שלא הוגשה כל אסמכתא בדבר העידר חברותם בהסתדרות החדשה ומשהתובעים עצמם הגישו את טענותיהם בפני רשות השיפוט בהסתדרות וטענותיהם נוגעות לתקופת חברותם בהסתדרות, הרי שאין בטענה זו כשלעצמה כדי לדחות את בקשת הנתבע לסילוק על הסף נוכח מעשה בית דין או למנוע עיכוב הליכים ביחס לטענות שטרם נידונו ברשות השיפוט של ההסתדרות.

...

ב. לחוקת ההסתדרות קובע כי פרק יג' בחוקה יחשב להסכם בוררות "המתייחס לחברי ההסתדרות, גופיה, ארגוניה, מפעליה, מוסדותיה, נציגה ועובדיה". כפי שצוין במסגרת החלטתו של בית המשפט העליון, אליו הפנה הנתבע, ברע"א 9048/05 הסתדרות המהנדסים, האדריכלים והאקדמאים במקצועות הטכנולוגיים – הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח' ((20.10.09, "הליכי הבוררות המוסדית ברשות השיפוט נשלטים על ידי חוק הבוררות, תשכ"ח-1968 ... דין החלטות רשות השיפוט של ההסתדרות כדין פסק בוררות לצורך ביקורת שיפוטית עליו". לפיכך, שעה שהליכי בוררות ברשות השיפוט נשלטים על ידי חוק הבוררות, הרי שרלוונטי לענייננו סעיף 21 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות) הקובע כי: "בכפוף לסעיפים 24 עד 28 ובאין כוונה אחרת משתמעת מהסכם הבוררות, מחייב פסק בוררות את בעלי-הדין וחליפיהם כמעשה בית-דין." לפיכך, משנקבע בחוק הבוררות כי פסק בוררות מחייב את בעלי הדין כמעשה בית-דין, ומשלא הוגשה בענייננו בקשה לביטול פסק בוררות בהתאם לקבוע בחוק הבוררות, ומשההליך בעניינו עוסק בצדדים זהים לאלו בגינם ניתנו פסק הבוררות וההחלטה של הרשות השיפוט בהסתדרות כאמור, כאשר עיון בהם מעלה כי נידונו בהם טענות זהות לאלו שהועלו על ידי התובעים בענייננו בקשר לבחירות הוועד האחרונות, הרי ששוכנענו כי בכל הקשור לטענות שנידונו על ידי רשות השיפוט של ההסתדרות – החלטותיה מהוות מחסום דיוני לפני בעלי הדין, בבחינת מעשה בית דין, המונע התדיינות נוספת ביניהם בנושאים שהוכרעו במסגרת פסיקת והחלטת רשות השיפוט.

יצוין כי בכל הנוגע לטענות התובעים כנגד הנתבע שטרם הועלו ונידונו ברשות השיפוט, נוכח סמכותה הבלעדית של רשות השיפוט כאמור בסעיף 1 לפרק י"ג לחוק ההסתדרות כאמור ובקשת הנתבע - אנו קובעים כי על התובעים למצות ביחס אליהם את ההליכים הפנימיים בהתאם לקבוע בחוק ההסתדרות.

לפיכך אנו מורים ביחס אליהם על עיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות.

נבהיר כי במקור גם מר שאול גולדשטיין (להלן גם: שאול או מר גולדשטיין ) מי שהיה אז מנכ"ל הנתבעת, נתבע באופן אישי, ולבקשת התובע – התביעה כנגדו נמחקה ללא צו להוצאות.

ביום 24.03.21 נתן ביה"ד הארצי פס"ד. וכך נכתב בפס"ד בין היתר: "...בדומה לביה"ד האיזורי, אף אנו סבורות כי בשלב דיוני זה אין מקום להזקק לשאלת חוקיות הוראות סעיף 12(א)(3) להסכם הקבוצי בראי סעיף 63 לחוק הגנים הלאומיים המפנה לסעיף 68 לחוק שירות המדינה (משמעת). מקומה של שאלה זו, שהיא שאלה כבדת משקל, להתברר במסגרת בירור התובענה לגופה. זאת בפרט משגיבוש מסקנה ביחס לכך טעונה שמיעת עמדות הצדדים להסכם הקבוצי. במקרה שבפנינו עסקינן בסעד זמני, ולכן מיקודה של הכרעתנו הוא במרכז הכובד לכאורה של עילת הפיטורים וסוג הליך הפיטורים ההולם אותה... לטעמינו, משהרשות טענה במפורש שעילת הפיטורים אינה אי התאמה אלא מעשה מחפיר, הרי שמתוך טענותיה שלה המיקוד הוא בארוע נתון ממוקד בזמן ובמקום, הוא ארוע ההסלקה...לאור כל זאת... אנו סבורות כי מרכז הכובד של הפסול במעשה הוא בעבירת משמעת. משכך, שוכנענו לכאורה כי סכויי התביעה טובים, וכי יש סיכוי טוב לכאורה לטענת המבקש בדבר קושי ממשי במסלול הפיטורים שננקט... כאשר ניתן לבחון גם אפשרויות מידתיות יותר, שאינן מנוגדות למסלול הנכון, דוגמאת השעיה בדין משמעתי או העברה לתפקיד אחר (כל זאת בכפוף לכל דין והסכם ומבלי שאנו מביעות עמדה לאפשרויות אלה או הצורך בהן) – שוכנענו שיש להתערב בהחלטת ביה"ד האיזורי ויש ליתן צו מניעה כמבוקש...עם זאת, אין בידינו להיתעלם מכך שהרשות טענה באופן מפורש כי ארוע ההסלקה לא היה בגדר מעידה חד פעמית. בשים לב לכך, ולהשלכה על מירקם יחסי העבודה שיש להחזרת המבקש לתפקיד הניהולי שמילא עובר לפיטורין ולעובדה שחלפו שלושה חודשים מאז פיטוריו – צו המניעה אמנם ניכנס לתוקף מיידי אך הרשות תוכל לעכב את חזרת המבקש לעבודתו בפועל למשך 30 ימים (ימי הפגרה באים במנין). דחיית החזרתו של המבקש לעבודה בפועל נועדה ליתן לרשות שהות לשקול את צעדיה נוכח ההבהרה כי בהתייחס לארוע ההסלקה ההליך המתאים הוא הליך משמעתי...בית הדין האיזורי מתבקש לשמוע את ההליך העקרי בלוח זמנים מזורז ככל הניתן, ולשקול – לאחר שמיעת עמדות הצדדים בקשר לכך – את צרופו של ארגון העובדים כצד להליך נוכח הצורך בפרשנות ההסכם הקבוצי ובדיקת הוראותיו...". בהמשך לפס"ד של ביה"ד הארצי עידכנו הצדדים את דרך פעולתם.

עמדתה של ההסתדרות בתיק נתנה לראשונה ביום 18/05/21, התאריך המופיע על מכתב זמונו של התובע לשימוע טרם פיטוריו השניים, ובה ציינה ההסתדרות: "מהמידע המצוי נכון למועד זה בפני נציגות העובדים עולה כי בית הדין הארצי לעבודה קיבל בחלקה בקשת רשות ערעור של המבקש, דן בה כערעור, והורה על ביטול פיטוריו... עוד עולה מהמידע המצוי בידי נציגות העובדים, שהמבקש מושעה על פי החלטת מנכ"ל הרשות מהעבודה" ובהמשך: "אכן, וכפי שידוע לבית הדין הנכבד, נציגות העובדים לא היתנגדה לפיטוריו של

...

על סכומים אלו מצאנו להוסיף פיצוי נוסף בסך 40,000 ש"ח שתשלם הרשות לתובע.

בנסיבות שתוארו לעיל לא מצאנו כי מעבר לכך זכאי התובע לקבל לידיו הפרשי שכר וזכויות סוציאליות ושאר הזכויות הנתבעות על ידו.

כך גם מצאנו כי בנסיבות העניין (ובין היתר לאור ההליכים הרבים שנקט התובע בהליך זה, שחלקם הגדול נדחה) - כי כל צד יישא בהוצאותיו.