בפניי בקשת המבקשת לאשר לה לקזז את יתרת חובה של המשיבה 1 (להלן : "החייבת") בגין הלוואה שנטלה ממנה, כנגד מכלול הכספים השייכים לחייבת המוחזקים אצל המבקשת.
סעיף 74 לפקודה קובע כי:
(א) היו אשראי הדדי או חוב הדדי או עסקים הדדיים אחרים תלויים בין חייב שניתן עליו צו כנוס ובין הבא לתבוע חוב מכוח הצוו, ייערך לפיהם חשבון על המגיע מכל צד למישנהו, הסכום המגיע מצד אחד יקוזז כנגד המגיע מהצד האחר ויתרת החשבון ולא יותר ייתבע או ישולם לפי העניין; הוראות סעיף זה לא יזכו אדם בקיזוז כנגד נכסי החייב אם בשעה שנתן אשראי לחייב ידע שהחייב עשה מעשה שאפשר היה להשתמש בו להגשת בקשת פשיטת רגל נגד החייב ביום שהוגשה בקשה שעל פיה הוכרז פושט רגל.
הסכמת החייבת צריכה להנתן רק במסגרת הליך פשיטת הרגל, דבר אשר לא היתקיים בעיניינו, וזאת במובחן מפסק דין בוגין הנ"ל.
ראוי לציין בעיניין זה גם את תקנה 16 לתקנות הפיקוח על שירותים פינאנסיים (קופות גמל) (כללי השקעה החלים על גופים מוסדיים) תשע"ב- 2012, שם נקבע מפורשות, כי ישנה אפשרות לפדות את כספי התגמולים רק כשיש בקשה למשיכת הכספים מאת המבוטח או חליפו.
...
יש לציין, כי החייבת התבקשה להגיב לבקשת המבקשת, אך מסיבות השמורות עמה בחרה שלא לעשות כן.
דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכל אשר הובא בפניי אני קובע כי המבקשת זכאית לקיזוז אל מול כספי הפיצויים בלבד המצויים בפוליסה ואינה זכאית לעשות כן, כלפי הכספים המיועדים לקצבה, זאת, כפי שיפורט להלן:
לעניין טענת הקיזוז, זכות הקיזוז מעוגנת במשפט הישראלי בשתי הוראות חוק עיקריות; האחת, סעיף 53 לחוק החוזים והשנייה, סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל.
"הנכס המעוכב על ידי הנושה משמש למעשה כאמצעי לחץ בלבד על החייב, אולם אין הנושה יכול להיפרע מן הנכס, לא על דרך של מכירתו ולא על דרך של הפקת פירות מן הנכס המעוכב. למעשה, המעכב אינו רשאי להשתמש בנכס להנאתו או ליהנות מפרותיו, אלא רק להחזיק בנכס חזקה פיסית".
גם המשפט העברי מבקש להגן על חייב מפני תוצאות לא רצויות, התורה מגבילה את כוחו של הנושה כפי שנאמר בספר שמות פרק כב' פסוק כד':
"אם כסף תלווה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנושה, לא תשימון עליו נשך"
רש"י במקום מסביר; "לא תתבענו בחוזקה, אם אתה יודע שאין לו, אל תהיה דומה עליו כאילו הלוויתו אלא כאילו לא הלוויתו, כלומר לא תכלימהו"
פגיעה בזכות פנסיה עתידית ללא הסכמת החייב במפורש יש בה פגיעה מהותית בזכויות חייב עד כדי הכלמתו, ועל כן גם מבחינת משפט התורה אין לתת לכך יד.
אשר על כן ומכל אשר הובא מעלה, נחה דעתי כי דין זכות הקיזוז תעשה רק מתוך כספי הפיצויים בלבד ולא תוכל להיעשות מכספי התגמולים.
