בקשת מהנדס בית משפט להבהיר בהירות את סמכותו

בכתב התביעה נטען, כי שאלת סמכותו של הנתבע לגבות היטלי ביוב בגין חיבורים שבוצעו טרם תחילת פעילותו כאחראי על ניהול משק המים והביוב בעיר, כבר נבחנה בבית משפט השלום ובערעור בע"א 55420-06-15 לחאם ואח' נ' מי עירון בע"מ (להלן –"עניין לחאם הראשון"), שבסופו ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים לפיהן העירעור ונושא התשלום ייבחן בין הצדדים.

עדות התובע 2 - מר מוחמד אבו חוסין בתצהיר עדות ראשית, מסר התובע כי בשנת 2005 או בסמוך לכך הקים את ביתו ובמקביל הוגשה בקשה לקבלת היתר בנייה שניתן ביום 14.1.2010 למבנה שבבעלותו ולמבנה סמוך שבבעלות אחיו, התובע מס' 1.

כאשר נישאל המהנדס ג'בארין כיצד דבריו מתיישבים עם העובדה שחלק מהתושבים שגרו באותה שכונה קיבלו פטור מתשלום היטל ביוב במסגרת הליכים אחרים שהתנהלו בבתי משפט בעיניין הזה לא מסר תשובה מניחה את הדעת.

כאמור לעיל ובשים לב לאי הבהירות בעיניין תוקפו של צו תיקון המעוות לאחר תחילת פעילות התאגיד בעיר, יש להניח כי ככל שעבודת החיבור בוצעה בשנת 2012, היא בוצעה מכח סמכות התאגיד בהתאם לחוק תאגידי מים וביוב, ומשנכנס בנעלי הרשות המקומית, היה מוסמך לגבות היטלי מים וביוב מכח חקיקת העזר.

...

סוף דבר לא ניתן לשלול באופן קטיגורי את טענת הנתבע כי התובעים כאן הם "טרמפיסטים", אשר ניצלו את התסבוכת המשפטית בעניין דרישות התשלום השונות שהוציא התאגיד לתושבים בעיר באקה אלגרבייה כדי לנסות למלט עצמם מחובת תשלום היטל ביוב שחבו בו כדין.

עם זאת, מחדלו של התאגיד בהצגת תשתית עובדתית איתנה לחיבור בתי התובעים למערכת הביוב לשם ביסוס דרישת התשלום מן התובעים, מחייב לקבוע כי הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו (ור' ה"פ 53955-04-19 לחאם הנ"ל, פס' 8 ואילך; תא"מ 46721-05-19 מי עירון נ' לחאם ואח' (4.5.2021)) ועל כן דין התביעה להתקבל.

לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

התובע היתנגד לבקשה ובהמשך לכך הורה לו בית המשפט להבהיר את טענותיו ביחס לשיעבוד מניותיו לטובת הנתבעות 2 ו-3 ואת המבוקש מנתבעות אלה (החלטת הרשמת, כבוד השופטת ר' ערקובי).

על רקע תגובת נתבעות 2 ו-3, עמד בית המשפט על אי הבהירות בכתב התביעה, תיאר את האופן בו הובן והורה לתובע להשיב אם הובן נכונה.

משכך, בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו זו במקרים חריגים ויוצאי דופן בלבד (ע"א 1985/19 אורתם סהר הנדסה בע"מ נ' פרויקט אורנים בע"מ, פסקה 13 לפסק דינו של כבוד השופט י' אלרון ופסקה 3 לפסק דינו של כבוד השופטת ד' ברק-ארז (6.1.20219); רע"א 1099/21 הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ נ' אקסטרה פיתוח וייזום בע"מ, פסקה 20 (17.11.2021) (להלן: עניין הרמטיק)).

...

התובע הגיב לבקשה וחזר על עמדתו לפיה יש לדחות את בקשת הסילוק.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתב התביעה, בבקשת הסילוק, בתגובה לה, בהבהרות שניתנו במסגרת הבקשה לדחיית מועד להגשת כתב הגנה ובכתבי ההגנה שהוגשו, אני סבורה, שלא ניתן להיעתר לבקשת הסילוק.

בחינת בקשת הסילוק לאורן של אמות מידה אלו, אינו מאפשר להיעתר לה. זאת, הגם שעל פני הדברים, ומבלי לקבוע מסמרות, דומה שאין להקל ראש בטענותיהן של נתבעות 2 ו-3.

המסמכים שבידי רמ"י הנוגעים למגרש נימסרו למזרחי ב-1/9/13 בתקליטור לבקשתו (פרוט' עמ' 61 ש' 8), והוא היה יכול להגיש בפני בית-המשפט כל מיסמך רלוואנטי שלא הופיע בתצהיר רמ"י. במישור הנזיקי, רמ"י טוענת כי אין להטיל חובת זהירות עליה בנוגע לנזקיהם הנטענים של התובעים.

בשאלות המשפטיות ובהכרעות הנגזרות מחוות-הדעת, וכן ככל שקיימות נקודות בהן קיימת אי-התאמה או אי בהירות בחוות-הדעת או בתשובות לשאלות ההבהרה, יכריע בית-המשפט על-פי שיקול דעתו ובהתאם לסמכותו.

אמנם, אינני מקבלת את טענות מבני תעשיה כי ניתן היה לבצע רמפה בין המיגרש לכביש, כפי שבוצע במגרשים סמוכים, שכן המדובר בטענה בעלמא שלא עוגנה בחוות-דעת מקצועית המאשרת את התכנותה לגבי המיגרש הספציפי שבו אנו דנים, וחוות-דעת גרונר לא כללה היתייחסות לעניין זה. תשובת המומחה מטעם בית-משפט כי הדבר אפשרי מבחינה הנדסית, אין די בה, שכן היא התבססה על קיום רמפות במגרשים סמוכים, ולא בחנה את הנתונים הייחודיים של המיגרש בו אנו עוסקים, בפרט לאחר הגבהת הכביש (עמ' 42 ש' 1-10 לפרוט').

...

בסופו של דבר, רמ"י חזרה בה מהתניית אישור הבקשה להיתר 18' בחתימת כתב ויתור, משעמדה על-כך שהמדובר בדרישה שלא כדין.

אשר על-כן, זכאים התובעים לפיצוי בגין עילה זו. לאור האמור לעיל, נדחות תביעות התובעים לפיצוי בגין עלות מילוי המגרש ולפיצוי בגין אבדן דמי שכירות, ובגין הגבהת קירות וגדרות, ומתקבלת תביעת התובעים לפיצוי בגין עלות מתקן שאיבה ולפיצוי בגין עילת כתב הויתור והערבות.

כמו-כן, הנני מחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪ לתשלום בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

לשם השלמת חוסר הבהירות, ובהתאם לסעיף 26 לחוק הבוררות, התבקש הבורר במסגרת החלטתי מיום 28.11.22, להבהיר ולפרט בתוך 15 ימים, את הנסיבות שהובילו לאותה היתייעצות עם מומחים בתחום החומרים ומשמעותה על פסיקת הבורר, תוך שבית המשפט הפנה לסעיפים ספציפיים בפסק הבוררות וכן התבקש להבהיר מדוע נועץ הבורר עם חברת גילאר ולא עם מומחים נוספים שעה שהמבקשת שפסלה את אפשרות המינוי של המומחה מטעם חברת גילאר כבר בראשית הליך הבוררות" (סעיפים 13-12 בפסק הדין).

רשות לערער על החלטת בית משפט בעינייני בוררות תנתן רק במקרים חריגים שבהם מתעוררת שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם של הצדדים או כאשר נידרשת היתערבות משיקולים של צדק או לשם מניעת עוות דין (רע"א 9004/22 מרכז הספורט של מכבי תל אביב בע"מ נ' שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ (3.1.2023); רע"א 6254/22 דוד נ' סמארט מ. הנדסה ניהול ובניה בע"מ (16.11.2022); רע"א 6416/22 שרבט נ' שרבט (5.12.2022); רע"א 2061/21 גרטלר נ' גרטנר (11.4.2021); רע"א 991/21 פורת נ' עו"ד זיו שלמה סימון (25.3.2021); רע"א 6412/18 הרב אליעזר כהנמן נ' הרב שמואל מרקוביץ (18.11.2018)).

אשר לסמכותו של בית המשפט לפנות לבורר לקבלת הבהרות במסגרת דיון בבקשה לביטול פסק בוררות - המבקשת לא פנתה לבית משפט קמא מיד לאחר קבלת ההחלטה מיום 28.11.2022 שבמסגרתה הופנו לבורר שאלות הבהרה ולא טענה כי בית המשפט לא היה מוסמך להפנות לבורר שאלות הבהרה ואף לא ביקשה לקיים דיון בשאלת סמכותו של בית המשפט להפנות לבורר שאלות הבהרה טרם קבלת תגובת הבורר.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה.

זאת ועוד, נוכח קביעותיו העובדתיות והמשפטיות של בית משפט קמא, לא שוכנעתי כי נדרשת התערבות של בית המשפט שלערעור מטעמים של צדק או מניעת עיוות דין.

סוף דבר - הבקשה נטועה בנסיבות הספציפיות של הסכסוך ואין בה כדי להצביע על שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או כי נדרשת התערבות של ערכאת הערעור למניעת עיוות דין.

בפסק הדין בעיניין רע"א 3144/03 אלביט הדמיה רפואית בע"מ ואח' נ' Harefuah Servicos de Saude S/c Ltd ואח', פ"ד נז(5) 414 (2003) (להלן: "עניין אלביט הדמיה") קבע כב' בית המשפט העליון את הדברים הבאים: "לפי ההשקפה הרווחת במשפטנו, אין בכוחו של הסכם בין הצדדים לשלול מבית-משפט בישראל את סמכות השיפוט, עם זאת ככלל, יכבד בית-המשפט תניית שיפוט מוסכמת בין הצדדים ויפעיל את שיקול-דעתו להמנע מלהחיל את סמכותו במקרה שקיימת בו בין הצדדים תניית סמכות שיפוט ייחודית זרה. בית-המשפט נוהג כך משום שתניית השיפוט היא חלק מהסכם בין הצדדים, ואין בית-המשפט נותן ידו להפרת הסכמים ... בית-המשפט יימנע מלאכוף תניית שיפוט ויורה על קיום הדיון בבית-משפט ישראלי אף שהצדדים הסכימו שענייניהם יידונו רק בפני בית-משפט זר, רק אם הטוען נגד תניית השיפוט יוכיח קיומן של נסיבות מיוחדות (נסיבות כאלה מתקיימות למשל כאשר התובע לא יוכל לזכות במשפט צדק במדינה שלה הוקנתה בחוזה סמכות ייחודית, בגין הפליה גזעית...)". המבקשים 2 ו- 4 הפנו להסכמי "הלוואות הבעלים" אשר נחתמו מטעם התובעים, עם חברות הפרויקט הפולניות, אשר הסדירו את השקעותיהם של התובעים בפרויקטים השונים (נספחים 3-6 לבקשה).

בהתאם להלכה הנוהגת, כתב התביעה מגלה קיומה של "עילת תביעה", מקום בו בהנחה שהתובע יוכיח את כל הנטען על ידו, הוא יהיה זכאי לסעד המבוקש על ידו (ראה א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 12 בעמוד 374; ע"א 109/49 חברה להנדסה ולתעשיה בע"מ נ' מזרח שירות לביטוח טרוי ושטיינויג שותפות רשומה תל אביב, פ"ד ה, 1585, 1591 (1951); רע"א 9801/95 עיזבון המנוח עזרא הראל נ' לאומי פיא חברה לניהול קרנות נאמנות בע"מ (פורסם ; 26.2.06)).

על אף חוסר הפרוט בכתב התביעה באשר להקף מעורבותו ומעשיו של הנתבע 2 כמו גם חוסר הבהירות הלכאורי, בהבחנה בינו לבין הנתבע 1, מקום בו נטען כי הוא שימש כיד ימינו של אביו בקשר עם מעשי המירמה, ועת הובהר ע"י הנתבע 2 עצמו, במסגרת תצהירו, כי הוא היה מעורב בנכסי הנדל"ן של אביו בפולין (גם אם לטענתו - לא בתקופה הרלוואנטית), יש להוסיף ולברר את הטענות כנגדו לגופן קודם ההכרעה העובדתית והמשפטית.

התובעים הגישו תגובה לבקשה לסילוק על הסף, במסגרתה נטען כי למבקשת בוצעו מספר מסירות: האחת – מסירה בכתובת בישראל, לידי קרובת משפחתה, אשר הבהירה כי תימסור את המסמכים לידיה; השנייה – מסירה בכתובת בישראל, בדרך של הדבקה, לאחר שלושה ביקורים במקום ובהתאם להחלטת בית המשפט.

...

לאחר שחזרתי ועיינתי בטענות הצדדים, אני מוצאת, על אף חוסר הנוחות הרבה מאוד מהתנהלותה של הנתבעת 3, לקבל את הבקשה לסילוק על הסף וזאת מהטעמים המפורטים להלן; יובהר ויודגש גם כאן, כי אין בפסק דיני זה כדי לאיין, לאשרר או לגרוע מאיזה מטענות הצדדים, ואין בנקוב כדי חיווי דעה ביחס למחלוקות לגופן.

בנסיבות אלה, ועל אף חוסר הנוחות העולה מהתנהלות המבקשת בכל הנוגע להמצאת המסמכים לידיה, דומה כי אין מנוס מלגזור גזירה שווה בינה לבין הנתבעים 2 ו – 4.

סוף דבר הבקשות מתקבלות.