ביום 30.05.22, הגיש המבקש בקשה בהולה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול צו הריסה.
נטען כי עד ליום 14.6.22, היתה מניעה חוקית שלא באשמת המבקש שמנעה הסדרת תיכנון ובניה או בירור זכויות במקרקעין ועם הסרתה הוגשה בקשה לקבלת מידע הן למהל התיכנון והן למשרד החקלאות.
ביחס לסכויי הכשרת המבנים, הכלל הנוהג בפסיקה הוא כי ככלל, צו הריסה יבוצע במועדו, ואילו העתרות לבקשה לדחיית המועד לבצוע הצוו תיעשה רק במקרים "חריגים ויוצאי דופן", בהם היתר הבנייה מצוי בהשג יד ורק עיכוב פורמאלי מעכב את קבלתו (ראו: רע"פ 8220/15 רשיק כפאיה נ' מדינת ישראל פסקה 9 [פורסם בנבו] (27.12.2015); ענין קבועה, פסקה 10; בג"ץ 6455/12 מסאעדה נ' הועדה המחוזית לתיכנון ובניה חיפה, פסקה 4 [פורסם בנבו] (19.6.2013)).
...
לסיכום, המבקש לא הצביע על כך כי קיימת הצדקה בדין לעיכוב בנסיבות הענין, ומכאן גם הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.
סוף דבר
מכל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות, על כל חלקיה.
המבקש ישלם למשיבה הוצאות בסך כולל של 2,000 ₪, תוך 30 ימים מהיום, אחרת יתווספו לסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.
