בקשת לזמן לחקירה את אפוטרופוס של קטינים

לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ זומן המבקש לחקירת יכולת ופירט בפני כב' רשם ההוצל"פ את טענותיו דלעיל, אך חרף זאת, הוטל עליו צו תשלומים חודשי.

בדיון קדם משפט שהתקיים בפניי ביום 11.1.17 עתר ב"כ המבקש לתיקון כתב התביעה בדרך של הוספת טענה משפטית לפיה אין תוקף לכתב הערבות מאחר ובהתאם לסעיף 20(4) לחוק הכשרות והאפוטרופסות, נתינת ערבות ע"י קטין מצריכה את אישורו של ביהמ"ש, ואישור כזה מעולם לא ניתן.

כעולה מסעיף 20 לחוק, פעולה של נתינת ערבות, ככל שבוצעה ע"י הנציג בשם הקטין, טעונה אישור מראש ע"י ביהמ"ש. בהנתן האמור, פשיטא שגם פעולה של נתינת ערבות, ככל שבוצעה ע"י הקטין בעצמו, טעונה אישור ע"י ביהמ"ש. סעיף 7 סיפא, קובע שלפעולה משפטית של קטין עליה הוא חל אין תוקף "...כל עוד לא בא עליה אישור בית המשפט". בספר הנזכר לעיל, צוין כי קיימות שלוש דיעות עיקריות בדבר המשמעות המשפטית של אישור בית המשפט לאור ניסוח הסיפא, ובדבר תוקף הפעולות בתקופה שלפני האישור ע"י ביהמ"ש (עמ' 27-28).

...

לאור כל האמור לעיל, המסקנה המתבקשת הינה כי אין תוקף לכתב הערבות לטובת המשיבה עליו חתם המבקש בהיותו קטין, בהעדר אישור פעולת המבקש ע"י ביהמ"ש, כדרישת סעיף 7 לחוק.

סוף דבר אני מחליט לקבל את התביעה ומצהיר בזאת: כי המבקש אינו חייב למשיבה סכום כלשהו בגין כתב ערבות שנערך במסגרת הסכם להשכרת רכב מאת המשיבה.

המשיבה תשלם למבקש הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ תוך 30 יום.

ביום 27.10.2021, סמוך לפני מועד חקירת המומחה הגיש האפוטרופוס לדין לקטינים "דו"ח עידכון ועמדה" מטעמו, במסגרתו התבקש בית המשפט לעינייני מישפחה להורות למומחה לחוות את דעתו לעניין שינוי מתכונת מפגשי המשיבה עם הקטינות "כך שאלו יתקיימו לעת עתה במסגרת מפוקחת מקצועית – וזאת בשים לב להתנהלות הבנות כמתואר בדו"ח זה". במסגרת דיון ההוכחות אשר נערך בפני בית המשפט לעינייני מישפחה נחקר המומחה ובסופו ניתנה הוראה על הגשת סיכומי הצדדים לקראת מתן פסק-דין.

בתשובת המשיבה לבקשת רשות העירעור שלפניי, בפרק הנושא את הכותרת "מצבן הרעוע של הקטינות במשמורת המבקש – חייב דיון והכרעה גם ב"פן המהותי", מזמינה המשיבה אף את בית משפט זה להכנס באותה הדלת ולקבוע כממצאים, על בסיס חוות דעתו של המומחה ויתר חומר הראיות שמונח לפני בית המשפט לעינייני מישפחה, כי "הקטינות מתלוננות, סובלות, מדורדרות, ומוזנחות" והרחקתן מאמן תחריף את מצבן; היא אינה גורם שמנכר ומסית את הקטינים באופן אקטיבי ולכן "אין כל טעם בצמצום הסדריה עם הקטינות המדורדרות"; וכי "שופט הערכאה הדיונית מיתעלם ממצוקת הקטינות והעובדות". לטעמי קיים קושי בבחינת טענות אלו במסגרת דיונית זו. בית המשפט לעינייני מישפחה, הערכאה הדיונית המבררת, במהלך הדיון בו נחקר המומחה ושעה שטרם נידרש לבחון את חוות דעת המומחה וטרם נתן דעתו לעומק לעדותו, נתן החלטה דיונית בת שורה אחת שכולה עוסקת בהוראה למומחה למתן היתייחסות לסוגיה מסוימת.

...

עוד הוחלט, ברוב דעות (השופטים א. אלון ו-ח. שרעבי), כי הקטינות תהיינה במשמורת זמנית של המבקש וימונה בדחיפות מומחה מטעם בית המשפט, זאת בניגוד לדעתו החולקת של אב"ד, השופט ס. ג'יוסי, שהגיע למסקנה כי יש לקבל את הערעור שהגישה המשיבה, באופן שהקטינות תחזורנה לאלתר לביתה, תוך השארת הסדרי השהות שהיו למבקש עם הקטינות עובר להעברתן, וליווי מובנה של אנשי מקצוע.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה לה ובמצורף לתשובה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות בכל הנוגע להשגות המבקש כלפי התוצאה האופרטיבית של פסק-הדין וכי יש תת רשות ערעור ולקבל את הערעור חלקית, כך שקביעות בית המשפט המחוזי שניתנו במסגרת הדיון בפן המהותי (בפסקאות 20-23 לפסק-הדין) תבוטלנה.

מכל מקום, ממילא "תמיכה" זו אינה נדרשת במקרה דנן משמצאתי שלא לתת רשות ערעור בנוגע להשגות המבקש כלפי התוצאה האופרטיבית שניתנה בפסק-הדין, ולא להתערב בה. בנסיבות אלו אני נעתר לערעור בעניין זה, ומבלי לבחון לגופן את קביעות בית המשפט המחוזי בפסקאות 20-23 לפסק-דינו, אני מורה על ביטולן.

סוף דבר הערעור מתקבל באופן חלקי, כאמור לעיל.

חוות דעתו הוגשה ביום 7.11.19 בהחלטתי מיום 23.12.19 נקבעה התובענה לשמיעת ראיות וניתנו הוראותיי בנוגע לבקשת האב לזמן עדים לחקירה.

הדין החל הסמכות להכריע במחלוקת בין ההורים נובעת במישרין מהוראות סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962 , אשר מבהיר כי השיקול המרכזי לפיו בית המשפט יכריע הוא "כפי שייראה לו לטובת הקטין" (סעיף 25 לחוק הנ"ל).

"XXX" ידה שהבן א' משתייך למסגרת נוער אף המומחה בחקירתו סבור, כי נכון שהקטינים ימשיכו להתחנך במסגרות בעלות אופי דתי דומה וכי זה לא הנושא המרכזי בתפיסה של הקטינים (עמ' 19 ש' - XXX כפי שהם מתחנכים כיום ב 32 לפרוט').

...

אני קובע את זמני השהות בין האב לקטינים בהתאם לסעיפים - 5 לחוות דעת המומחה, תוך שיום הלינה של הקטינים עם האב באמצע השבוע יהא ביום קבוע בתיאום בין הצדדים.

ככל שלא יגיעו הצדדים לכל הסכמה אחרת אני קובע כי הסעת הקטינים תהא לבית האב ע"י האם והחזרתם לבית האם או למסגרות החינוך, לפי העניין, תהא ע"י האב.

אני מורה כי בכל הנוגע ליישומם של זמני השהות, בשלב ראשון ובטרם פנייה לכל גורם אחר, ככל שתתעורר בין ההורים מחלוקת יפנו לתיאום הורי, כאשר בעלות התיאום יישא ההורה הפונה.

האם הוכחה כשירות המנוח סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי: "צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה" הנחת יסוד היא, כי כל אדם כשיר לעשות פעולות משפטיות, זולת אם כשרותו הוגבלה או נשללה, כאמור בסעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 ראו: ת"ע 62835-08-19 א' נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב (13.2.2022).

המומחה הגיש חוות דעת מיום 14.8.22 (להלן: "חוות הדעת") אשר סוכמה על ידו כך: "ניתן לקבוע כי בסבירות גבוהה יותר היא שבמועד הנידון לא היה המנוח בעל כשירות משפטית". המבקשת לא זימנה את המומחה לחקירה והסתפקה בתשובות המומחה לשאלות ההבהרה ראו: פרוט' מיום 28.12.22 עמ' 11 ש' 4-8, בפרט בתשובה לשאלה מס' 1 ולפיה "כזכור עקב מצבו הפיזי של המוריש, ציינת בחוות דעתך "שיותר סביר" כי לא היה כשיר.

ער אני לכך שהמנוח אמר לנוטריון כי הוא רוצה שהיורשת תהא המבקשת ראו: פרוט' מיום 13.9.22 עמ' 4 ש' 17-19 ואולם "יש לזכור כי הבעת רצון ברורה ומפורשת של נפטר להוריש רכושו לאדם פלוני אין בה כשלעצמה די בכדי לקבוע כי מיסמך מסוים שרשם הנפטר מהוה צוואה..." ראו: ע"א 1978/05 פלוני נ' פלוני (10.1.2007); ת"ע 30943-05-17 ע. נ' האפוטרופוס הכללי (28.7.2019) ; ת"ע 22490-01-20 ע' נ' האפוטרופוס הכללי במחוז דרום (23.1.2022).

...

דיון והכרעה לאחר עיון במלוא התשתית הראייתית – ועל אף שלא בנקל ייעתר בית המשפט ויורה על בטלות צוואה ראו: תמ"ש (ת"א) 1053060/08 א.ב. נ' י.ב.י. (21.3.2012) – הגעתי למסקנה כי יש להורות על ביטול הצוואה.

על רקע האמור בס' 18 לתצהיר הנוטריון לפיו "בשלב מסוים הוא קם ממיטתו ותוך שימוש בקביים הגיע בקושי רב למטבח מרחק שלהערכתי לא יותר מ-5 מטר" ראו: עמק 49 לתיק המוצגים של המבקשת, הנוטריון נשאל והשיב כי: "ש. כמה זמן לקח לו לקום ללכת?

על רקע עדות זו של הנוטריון – ועל מעמד עדות עורך הצוואה ראו: ע"א 7506/95 שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון וישראל, פ"ד נד(2) 215 (2000); ת"ע 40789-05-17 פלוני נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל אביב (6.9.2018) – ועל רקע מסקנתו כי מדובר ב"צוואה בעייתית", "צוואה במרכאות", צוואה שספק אם יש לה תוקף, צוואה שיש סיכוי שהיא תפסל וכו' – כאשר מסר זה הועבר למנוח על ידי הנוטריון והמנוח אף סירב לחתום על הצוואה שנערכה בכתב ידו של המנוח, תוך שהוא ממתין לחתום על צוואה מודפסת – אני מגיע למסקנה כי הצוואה הינה, לכל היותר, טיוטת צוואה ולא צוואה מגובשת.

התוצאה ת"ע 18891-07-21 – הבקשה לצו קיום צוואה – נדחית.

כמו כן הלין המערער על החלטה שנתן המותב ביום 6.3.2023, בה נדחתה בקשתו לזמן לדיון שנקבע באחד ההליכים עובדת סוציאלית שטיפלה בעיניינם של הצדדים.

המשיבה 1 הוסיפה ופרטה בתגובתה על הרקע לאמירת המותב מהדיון ביום 5.7.2023, בציינה: "במהלך החקירה הנגדית בה חקר [בא-כוח המשיבה 1] את [המערער], תהה כב' ביהמ"ש האם יש צורך בהמשך החקירה וזאת עקב היתנהגותו המשונה של [המערער] אשר באה לידי ביטוי במיקוד עיניו בריצפה במשך כל החקירה, ענה תשובות בלתי קוהרנטיות ולא טרח לענות עניינית כימעט על אף שאלה. במקום זאת, בחר לנאום נאומים מוזרים, שהעידו שמדובר באדם המתנהל באופן תמהוני, בלתי יציב, ולמרבה הצער חריג." האפוטרופסית לדין של הקטינים, מצדה, טענה שאמירת המותב התייחסה לסוגיית תנאי הסף למתן צו הורות, "אשר נראה כי הוכחו" – ולא ליתר ההליכים המתנהלים בין הצדדים – וכי בעקבות חקירת המערער בנושא "ציין [המותב] כי הדברים ברורים ועולים מתוך החקירה ויתכן וניתן לקצר את החקירה הארוכה". בהחלטה מיום 7.8.2023 דחה המותב את בקשת הפסלות תוך חיוב המערער בשכר טירחת עורך דינה של המשיבה 1 בסך 2,500 ש"ח. בהחלטתו צטט המותב את היתייחסות המשיבה לארועי הדיון מיום 5.7.2023, אשר הובאה לעיל, והבהיר בהקשר זה: "לצערי הרב, [המשיבה 1] תארה באופן נכון ומדויק את היתנהלותו של [המערער] במהלך חקירתו, כמו גם דברים נוספים שלא יכולים להיתפס ברשתו של הפרוטוקול [ה]מוקלט בלבד. ליתר הטענות, מטעמים ברורים כאשר אנו טרם מתן פסק דין, לא אתייחס.

...

עיינתי בטענות המערער ובאתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות.

לפיכך, לא שוכנעתי כי אמירה זו מקימה חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב (ראו והשוו בהקשר דומה: ע"א 8564/20 פלוני נ' פלונית, פסקה 8 (21.2.2021)).

כפי שכבר נפסק, "לא כל התבטאות שטוב היה אלמלא נאמרה, תצדיק את פסילת המותב" (ע"א 1453/21 פלונית נ' פלונית, פסקה 6 (11.3.2021)) – ובענייננו לא שוכנעתי כי האופן שבו תיאר המותב את התנהגות המערער מעיד על "נעילת" דעתו באיזו מן הסוגיות הטעונות הכרעה בהליכים שבפניו.

מן הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה, ועמו נדחית בקשת המערער לביטול רכיב שכר הטרחה בהחלטת הפסלות.