בקשת להעמדת מבנה זמני מסוג קרוואן

חרף הצוים שניתנו והעובדה שעד היום לא ניתנו היתרי בניה או שימוש, המערער לא ביצע הריסה של חלק מהמבנים בהתאם לצוו השפוטי בת.פ. 2221/00 מיום 12.2.2001 - מבנה סככה בשטח כולל של כ - 130 מ"ר ומשטח אספלט בשטח כולל של כ – 500 מ"ר, ואף לא ביצע הריסה של חלק מהמבנים בהתאם לצוו השפוטי בת.פ. 20146/07 מיום 17.5.2007 של קרוון בשטח של כ – 52 מ"ר. המערער אף לא הפסיק לעשות שימוש במבנים ובמקרקעין בהתאם לצוו איסור שימוש מתיק עמ"ק 20146/07 ולצו איסור שימוש מתיק תו"ב 4572-08-08, והחל מיום 17.11.2007 הפר ועודו מפר את הצוים לאיסור שימוש.

תמצית טענות הצדדים טענות המערער המערער טוען, כי תחנת הדלק קיבלה את האישורים הנדרשים מטעם הרשויות השונות (היצרן, משרד העבודה, המשרד לאיכות הסביבה, מכון התקנים, מכבי אש, מינהל הדלק והמועצה המקומית), וכאשר הוברר כי היא נזקקת לאישור רשויות התיכנון פעל נמרצות במשך השנים להסדרת הבניה, ואף טרח והגיש ערר שנתקבל על החלטת הולקחש"פ. במהלך השנים ננקטו נגדו הליכי אכיפה והוא חויב ושילם קנסות במקביל למאמצי ההסדרה שעשה, ושאף הם עלו ממון רב. במסגרת הליך קודם שנוהל בבית המשפט קמא (2221/00) העיר בית המשפט, כי ייתכן וראוי לבחון בקשה לשימוש חורג זמני.

אקדים ואומר, שטענותיהם של המערערים לעניין עצם העמדתם לדין אינן יכולות להשמע לאחר שהודו במעשים ובעבירות שיוחסו להם, ולא מצאתי בנסיבות העניין צידוק לבחינת שאלת הרשעתם מחדש.

אכן, מעשיו של המערער חמורים כפי שפורט לעיל, אולם טענתם של המערערים להשלכתם של אלה על עונשם נטענה בעלמא וללא תימוכין קונקריטיים כגון, למשל, הפניה לפסיקה הנוקטת גישה מקילה במקרים מהסוג הזה.

...

גם בכך סבורני כי לא נפלה שגגה כלשהי, שעה שהכלל הוא כי עונש המאסר יופעל במצטבר זולת אם קיימים טעמים שיירשמו, אשר בשלהם רשאי הוא לקבוע ששתי התקופות ירוצו בחופף.

בשים לב לחומרת העבירות בהן הורשעו המערערים, להיקפן ולהימשכותן, ומכל הטעמים הנוספים שפורטו לעיל, סבורני כי העונשים שנגזרו על המערערים סבירים ומאוזנים ואינני רואה מקום להתערב בהם.

סוף דבר - הערעור מטעם המערערים 2,3 נדחה.

המבקשת טוענת כי לא בנתה דבר המצריך היתר בנייה, וכי כל שעשתה הוא העמדת רכב נייד על גלגלים בשטח השייך לה, הקשור לכלי רכב המסיע אותו ללא שום סימן לקביעות, וזאת על מנת שניתן יהיה לשמור על השטח.

בנוגע לגדר האיסכורית, המבקשת אכן הניחה גדר כזו, כמנהג אתרים שמורים בכל רחבי ירושלים, אך טוענת כי אין אכיפה לגבי גדרות מסוג זה, שכן מדובר בגדר זמנית.

כאמור, בנוגע לשער הכניסה, גדר האסכורית והקרוואן מודה המבקשת כי מדובר בעבודה חדשה, אך טוענת כי לא מדובר בעבודות הטעונות היתר בנייה.

העובדה כי המשיב אינו מוציא צוי הריסה מנהליים כנגד כל המבנים הבלתי חוקיים בירושלים או בסמוך למבנה מושא הצוו, אינה מעידה כי הוצאת הצוו במקרה זה נובעת משיקולים זרים, שכן לא הוכח כי סמוך למגרש של המבקשת בוצעה בנייה חדשה שנתפסה בעיצומה.

...

סיכומו של דבר: העבודות המתוארות בצו הן בבחינת עבודה אסורה, ולא הוכח כי הקמתן הסתיימה 6 חודשים לפני מועד הגשת תצהיר המפקח למשיב.

בתחום זה מצא בית המשפט העליון, נוכח האינטרס הציבורי הדומיננטי בהסרת עבירות בניה, לדחות טענות אכיפה בררנית גם במצבים בהם כלל לא ננקטו הליכי אכיפה כלפי עבירות סמוכות.

סיכומו של דבר: אני דוחה את הבקשה לביטולו של צו ההריסה המינהלי.

בשל המשכות משא מתן בין רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י) לבין חברת כביש 6 וכפתרון ביניים, כך נטען, הציבו רשויות המדינה קרוון במקרקעין לשימושו של המבקש לצורך מגורים אך לא ניתן מענה לעדר הצאן שלו.

ההסכם נוקט הבהרה באשר למשמעות העמדת המבנים הזמניים לצורך מגורי מישפחת המבקש במקרקעין (ראה סעיף 7 (ג)(2) ו-סעיף 7 (ג) (3) להסכם) וכן התניה כי מדובר בשימוש במבנה במקרקעין שייעודם שצ"פ לצורכי מגורים בלבד ו"לא יבוצע כל שימוש אחר במבנים ובמקרקעי השצ"פ, וכלל זאת חל איסור חמור ומוחלט על כל בניה, נטיעה, חפירה וכל שינוי של פני הקרקע וכן גידול בעלי חיים מכל סוג – אלא אם התקבלה הסכמה מפורשת מראש ובכתב, הן מאת החברה והן מאת המועצה האזורית זבולון" (ראה סעיף 7 (3) (ה) להסכם).

...

לאחר עיון בטענות המבקש על המצורף להן אני קובעת כי לא התקיים התנאי הראשון מבין שלושת ענפי המבחן המשולש ולפיכך לא נדרשת העמקה ביתר הענפים לצורך הכרעה בבקשה.

יוער כי אם הייתה מוגשת בקשה כאמור אך על בסיס הנתונים שהובאו לפני לצורך הכרעה בטענה המקדמית גופה – דינה היה להידחות.

סוף דבר וכאמור הבקשה נדחית.

מטעמים שפורטו בפסיקה, הובעה העמדה לפיה ככלל: "אין בסיס – לא במציאות ולא בדין – לייחס לרשות ציבורית הסכמה מכללא להעניק הרשאה לפולש להחזיק או להשתמש במקרקעי ציבור, וזאת מעצם העובדה שהיא לא פעלה נגד הפלישה" (ע"א 3846/13 מדינת ישראל נ' היפר-חלף (21.7.2015), פסקה 4 לפסק-דינו של כב' השופט מזוז.

דומה כי המבקש הבין שהדברים אינם מתיישבים זה עם זה, וזו הסיבה לכך שראה להשמיט מהתצהיר שצרף לבקשתו לסעד זמני, את העובדה שבחסוּת עיכוב הבצוע הוא הכניס קרוון נוסף בן 40 מ"ר לשטח המדובר.

תמונת הדברים בעיניין זה אינה חד-ממדית: מחד גיסא, לא ניתן להיתעלם מטענת המשיבה לפיה אין עסקינן בתיק זה בשטח המיועד למגורים, אלא בשטח פתוח שנועד לצרכי ציבור, אשר המבקש הכניס אליו קרוון שהוא מבנה אירעי במהותו, תוך חיבורו באופן "פיראטי" לתשתיות חשמל, מים וביוב.

אני מפנה להבהרתי בפיסקה 17 לעיל ולפיה אין בהחלטתי משום מתן הכשר לבצוע עבירה מסוג כלשהוא בשטח (לרבות לעניין המבנים שהיו קיימים שם עובר למתן צו הפינוי), ואין בהחלטתי כדי למנוע מהרשויות מלנקוט באמצעים מתאימים אם וככל שהדבר נידרש לצורך טפול בעבירות אם מתקיימות, ו/או לצורך הגנה על שלום הציבור – הכל בהתאם לדין.

...

ואולם גם אם אין במעשיו של המבקש משום הפרת צו שיפוטי, אני סבורה כי התנהלותו של המבקש אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום-הלב וניקיון הכפיים הנדרשת ממי שפונה לבית-המשפט בבקשה לסעד זמני, שתכליתו עיכוב ביצוע של צו פינוי מכוח חוק מקרקעי ציבור.

זאת ועוד; סעיף 5ב(ב) לחוק מקרקעי ציבור קובע מפורשות כי פנייה לבית-המשפט לא תעכב ביצוע צו פינוי מכוח החוק, אלא אם כן בית-המשפט החליט להיעתר לבקשה לסעד זמני של עיכוב הפינוי.

סוף דבר נוכח מכלול הטעמים שפורטו לעיל, אני קובעת כדלקמן: ניתן בזאת סעד זמני להמשך עיכוב ביצוע הצו לסילוק ידו של המבקש מהמקרקעין נשוא צו הפינוי.

לפניי בקשה ליתן צו זמני, לפיו התבקש בית המשפט, להורות למשיבות להקים בדחיפות ולאלתר, תחת פיקוח, על חשבונן, מבנה בית כנסת ארעי (להלן: "בית הכנסת הארעי"), במקום או בסמוך למבנה בית הכנסת הארעי שנהרס על ידי המשיבה 1, לפני קרוב לשנה, (ביום 13.11.03), בפרוייקט הבניינים – "מגדלי צמרת", שבנתה ובונה המשיבה 1 ברחוב פינקס בתל אביב (להלן: "הפרוייקט"), אשר ישמש את המבקשת, ואת מתפללי בית הכנסת "קול יעקב", באופן שתשמר רציפות התפילה בבית הכנסת, שנהרס, וזאת עד לבירור התובענה בתיק העיקרי.

הצדדים הסכימו, כי הקרוון שישמש כבית הכנסת אירעי, ישמש את ציבור המתפללים עד להכשרת מקום לתפילה, במקום אחר בשטח שיוקצה, בהתאם לאישורה של הערייה, משמע, כי העמותה הסכימה להקמתו של מבנה זמני עד להקמת בית כנסת קבוע, ומשמעות ה"זמניות" הנה, כי לכאורה התכוונו הצדדים להצבת הקרוון לפרק זמן קבוע ומוגדר, ועובדה זו קיבלה גם ביטויה בהסכמת הצדדים ובהסכם הפשרה עצמו.

רוב הסעדים הזמניים, לסוגיהם השונים, מיועדים בעיקר, לשמירת המצב הקיים העלול להשתנות במידה ולא ינתן הצוו.

אלרוב טוענת, כי לא זאת בלבד שהעירייה אינה מאשרת את החזרת מבנה בית הכנסת הארעי לשטח, אלא שמתן צו המניעה הזמני, כמבוקש, מהוה סיכון בטיחותי, היות שכיום במקום בו עמד בית הכנסת הארעי ישנה מדרכה, והעמדת בית הכנסת במקום זה, תחייב אנשים לעוקפו ולפסוע על הכביש עצמו.

...

סוף דבר 26.

מכל הטעמים האמורים לעיל, החלטתי שלא להיעתר לבקשה לצו מניעה זמני.

בנסיבות המיוחדות של מקרה זה שבפניי, וכל עוד לא הוכרעו טענות העמותה לגופן, לרבות טענותיה, כי לא היה מקום לפנות את בית הכנסת, בטרם הוקצה לו מקום חלופי אחר, לא מצאתי בשלב זה, להשית הוצאות על מי מהצדדים, ואני קובע הוצאות ההליך שבפניי, בסך של 7,500 ₪ + מע"מ, (כשסכום זה צמוד ונושא ריבית כחוק), לטובת הצד, שיזכה בתובענה בהתאם לתוצאות פסק הדין.