מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

בקשת כונס נכסים להכרעה בזכות קניינית באחזקות חברה

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בשלום ראשון לציון נפסק כדקלמן:

כונס הנכסים אישר קבלת פסק הדין וציין בפני ב"כ המבקש כי "פסק הדין יצורף כנספח להסכם מכר של תת חלקה 178". בתאריך 29.9.2016 אישר בית המשפט את מכר תת חלקה 178, לרבות המקלט, לחברת דור אריאל אחזקות בע"מ, היא המשיבה וביום 1.1.2017 נימסרה לידיה החזקה בנכס.
הרישיון אינו חלק מהזכויות המנויות בחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, אולם פסיקתו של בית משפט זה הכירה בו כמוסד המבוסס על שיקולים של צדק ומתאים למקרים מסוימים שבהם לא רכש המחזיק זכות קניינית במקרקעין לכל דבר ועניין.
השאלה העומדת להכרעה בעניינינו היא מה טיבה של זכות השמוש של המבקש במקלט במסגרת החוזה בינו לבין אמי וכן מה מעמדה של זכות זו כלפי המשיבה.
במסגרת המכתב מיום 30.06.2016, אשר כאמור צורף להסכם המכר, ציין עו"ד לברן: "תשומת ליבך לעובדה כי בהתאם לפסק הדין בע"א 1185/99 ועא 11014/99 מיום 06.06.2000 של ביהמ"ש המחוזי בתל אביב... מרשי, מר חן אליהו 'רכש מאת א.מ.י. משגב חברה לבנין והשקעות בע"מ... יחידה אחת (צירוף של שתי יחידות 18 ו-19 בבניין C), כן רכש זכויות שימוש בלעדיות במקלט' ... דהיינו – עליך להבטיח שכל מי שירכוש מכונסי הנכסים את תת חלקה 178 על כל הצמוד לה – ידע ובמפורש כי הבעלות במקלט כפופה לזכות שימוש בלעדית של מר אלי חן" (המכתב צורף כנספח ו' לבקשה, ההדגשות במקור).
...
על יסוד טענותיו מתבקש היה כי המבקש יפעל לרישום המקלט בבעלותו, אך ידוע לו היטב כי אין בידו הבסיס העובדתי והמשפטי לעשות כן. המשיבה טוענת כי כל שרכש המבקש בשעתו הן זכויות שימוש לתקופה בלתי קצובה אשר על פי הדין ניתן לסיימן בהודעה סבירה מראש מטעם הבעלים.
הדבר מלמד כי מעולם לא היתה כל כוונה להקנות למבקש זכות שימוש שהיא "מעין בעלות". רביעית, המבקש ביסס טענתו בדבר היקפה של זכות השימוש על טיעונים משפטיים ובתצהירו לא טען טענות עובדתיות כלשהן אודות מצג כלשהו שהוצג בפניו ביחס להיקפה של הזכות או היותה בלתי הדירה, לא טען דבר אודות ציפיה שיצר בליבו בעל הנכס או בדבר הסתמכות שלו על התנהלות של בעל הנכס, או כל טענה עובדתית אחרת שהוכרה בפסיקה ככזו העשויה להוביל למסקנה כי עסקינן בזכות שימוש בלתי הדירה (ראו ע"א 483/16 חביבה יהודאי נ' חלמיש – חברה ממשלתית – עירונית לדיור שיקו ולהתחדשות שכונות בתל אביב בע"מ (3.10.2017) הנזכר לעיל והאסמכתאות שם).
סוף דבר לא עלה בידי המבקש להוכיח כי זכות השימוש במקלט שמקורה בחוזה בינו לבין אמי היא זכות בלתי הדירה וניתנת להורשה.
אינני נדרשת לשאלת תקופתה של הרשות או קציבתה שכן עניינים אלה אינם נדרשים לצורך ההכרעה במחלוקת שבתיק זה ואף הצדדים לא טענו בעניין זה. אשר על כן, התובענה נדחית.

בהליך המרצת פתיחה (ה"פ) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לאור כך, עתר המבקש בתביעתו, למתן סעד הצהרתי לפיו אין למשיבה כל זכויות קנייניות בלמון טרי; להורות למשיבה להמנע מלהציג את עצמה כלפי כולי עלמא כבעלים ו/או כבעלת זכויות כלשהן בחברת למון טרי, ובפרט בפני הרשויות והערכאות השיפוטיות ב – BVI; לקבוע כי רישום המשיבה לא נעשה על-מנת להעניק למשיבה זכויות קנייניות; וכן להורות למשיבה, בצו, להמנע מכל פעולה בקשר לחברת למון טרי, בארץ או בחו"ל. עובר לנקיטתו של ההליך דנא, פתחה המשיבה בהליך ב-BVI בו נטען כי למשיבה זכויות בחברת למון טרי.
כמו כן, ביקש המבקש ליתן צו זמני כנגד הכונס הזמני, המורה לו להמנע מבצוע כל פעולה בארץ בקשר עם ובנוגע לחברת אסטוריה, וזאת עד וככל שמינויו יעבור הליך הכרה בישראל בדרך של קליטה על-ידי בית משפט מוסמך בישראל על-פי חוק אכיפת פסקי-חוץ, תשי"ח1958-, וכי עד שתוכרע הכרתו של צו המינוי של הכונס, יפעיל המבקש את החברה, במהלך העסקים הרגיל (להלן – הבקשה נגד כונס הנכסים).
המשיבה שלחה מספר הודעות דואר אלקטרוני למבקש כדי להגן על זכויותיה הנטענות במניות: המבקש התבקש על-ידי המשיבה לכנס אספת בעלי מניות של למון טרי, וכן לאשר כי הוא אינו מוציא כספים מנכסיה של החברה, דהיינו מאסטוריה, לטובתו האישית.
כך למשל, העניקה המשיבה למבקש יעוץ משפטי בכל הנוגע להקמת חברת למון טרי כחברת אחזקות, ובצעה בעצמה את כל ההתנהלות מול הגורמים השונים ב – BVI [המבקש מפנה למייל מיום 25.2.2014 המסומן מב/2].
...
כן אני קובע כי המבקש רשאי היה לשנות רישום זה בכל עת ועל-פי שיקול דעתו הבלעדי, וכי אותו רישום לא נעשה על-מנת להעניק למבקשת זכויות קנייניות.
אני מורה למשיבה להימנע מכל פעולה בקשר לחברת למון טרי, בארץ או בחו"ל (בפרט, ב – BVI) ובתוך כך, לחדול מעשיית פעולות חד-צדדיות מול מערכת המשפט ב – BVI ו/או רשם החברות ב – BVI ו/או בכלל, בכל הקשור לזכויות בעלי המניות בחברת למון טרי.
המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

בהליך חדלות פירעון תאגיד (חדל"ת) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ברוח זו נפסק ברע"א 4035/12 דיגל השקעות ואחזקות בע"מ נ' הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ (נבו 11.06.2012)‏‏ כי "משהודתה החברה בכך שאין ביכולתה להחזיר את חובותיה, נראה כי לא עומדת לחברה הגנה ממשית מפני בקשת הפרוק. ... בפרשת אוסיף נקבע כי בנסיבות בהן המסקנה היא כי אין מנוס ממתן צו פירוק, אין לחברה כל זכות קנויה להשהות מינוי של בעל תפקיד על מנת שיפעל לטובת הנושים, רק בגלל הצורך להמתין עד לדיון בצו הפרוק, שההמתנה לו נידרשת עקב יומנו העמוס של בית המשפט ועקב דרישות הפירסום הקבועות בחוק. סבורני כי יש לאמץ בעניינינו את אשר נקבע בפרשת אוסיף, וכי צדק בית משפט קמא כשמינה מפרק זמני לחברה עובר להכרעה בבקשת הפרוק." ראה גם פר"ק (מחוזי ת"א) 5578-10-20 עו"ד אופיר נאור נ' הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ (נבו 12.10.2020)‏‏, שם נפסק כי "כאשר אין בפיו של חייב כל טענת הגנה מפני אכיפת שיעבוד, ממש כמו במקרה דנן (לפחות לא בשלב הדיוני הנוכחי), אין סיבה שלא ליתן סעד זמני של מינוי כונס נכסים, גם כאשר אין בכך דחיפות מיוחדת, שהרי אין כל טעם מעשי לדחות את הקץ עד לדיון בהליך העקרי." יחד עם זאת, היריבות כאן אינה בין המבקשים לחברה (שאין לה כל טענת הגנה מפני אכיפת השעבודים), אלא בין המבקשים לבין הנושים המובטחים האחרים.
יפים לעניינו דברי כב' הנשיא א' אורנשטיין בפר"ק (מחוזי ת"א) 49825-12-17 יורוקום נדל"ן בע"מ נ' כונס הנכסים הרישמי בפיסקה 8 (נבו 31.01.2018)‏‏: "... הגעתי לידי מסקנה שנכון יהיה לתת ארכה קצרה להשגת הסדר נושים לחברות מאשר להכריע בבקשה לאכיפת שעבודים ולמינוי כונס נכסים ואפרט: מחד גיסא; כעמדת ב"כ הבנק, זכותו של נושה מובטח לממש את נשייתו. זו זכות קניינית שיש לכבדה ככל שהתקיימו התנאים לפי הסכם השיעבוד שמזכים את הנושה להפרע את חובו ... בעניינינו היתקיימו לכאורה התנאים להעמדת החוב לפרעון מיידי וככל שכך, זכאי הבנק לממש את השעבודים באמצעות מינוי בעל תפקיד ובכך ייפרע החוב לנושה המובטח. מאידך גיסא; שומה על בית המשפט להביא בחשבון גם שיקולים רוחביים, ובגדר זאת שמירת האינטרסים של כלל הנושים וככל שלא יהיה בכך פגיעה בלתי מידתית בנושה המובטח ... על פני הדברים ומבלי לקבוע מסמרות, סבורני שמאזן הנזקים מטה את הכף לדחיית מתן ההכרעה בבקשה לפרק זמן קצר. ... לא כל שכן, מימוש השעבודים על-ידי הבנק אינו פשוט שכן הוא מחייב תפיסת ומכירת מניות בפרויקט נדל"ן מורכב. בנוסף, לצורך מימוש מניות "חלל תיקשורת" נדרשים אישור רגולטורי ובחינה יסודית של הרוכש המיועד וכן הליכים ממושכים שאינם ודאיים.
...
אקדים ואומר שמקובלת עליי טענתם העקרונית של המבקשים לפיה כאשר אין בפיו של החייב טענת הגנה של ממש מפני התביעה לאכיפת השעבוד, לא תמיד יש טעם להמתין עם מינויו של בעל תפקיד עד להכרעה בהליך העיקרי.
ברוח זו נפסק ברע"א 4035/12 דיגל השקעות ואחזקות בע"מ נ' הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ (נבו 11.06.2012)‏‏ כי "משהודתה החברה בכך שאין ביכולתה להחזיר את חובותיה, נראה כי לא עומדת לחברה הגנה ממשית מפני בקשת הפירוק. ... בפרשת אוסיף נקבע כי בנסיבות בהן המסקנה היא כי אין מנוס ממתן צו פירוק, אין לחברה כל זכות קנויה להשהות מינוי של בעל תפקיד על מנת שיפעל לטובת הנושים, רק בגלל הצורך להמתין עד לדיון בצו הפירוק, שההמתנה לו נדרשת עקב יומנו העמוס של בית המשפט ועקב דרישות הפרסום הקבועות בחוק. סבורני כי יש לאמץ בענייננו את אשר נקבע בפרשת אוסיף, וכי צדק בית משפט קמא כשמינה מפרק זמני לחברה עובר להכרעה בבקשת הפירוק." ראה גם פר"ק (מחוזי ת"א) 5578-10-20 עו"ד אופיר נאור נ' הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ (נבו 12.10.2020)‏‏, שם נפסק כי "כאשר אין בפיו של חייב כל טענת הגנה מפני אכיפת שעבוד, ממש כמו במקרה דנן (לפחות לא בשלב הדיוני הנוכחי), אין סיבה שלא ליתן סעד זמני של מינוי כונס נכסים, גם כאשר אין בכך דחיפות מיוחדת, שהרי אין כל טעם מעשי לדחות את הקץ עד לדיון בהליך העיקרי." יחד עם זאת, היריבות כאן אינה בין המבקשים לחברה (שאין לה כל טענת הגנה מפני אכיפת השעבודים), אלא בין המבקשים לבין הנושים המובטחים האחרים.
בסופו של דבר, גם המבקשים אינם חולקים על כך שאף אם יחפצו בכך, אין בכוחם לממש לאלתר את המניות המשועבדות להם, אלא מדובר בתהליך ארוך וסבוך, שכרוך בהשגת אישורים רגולטוריים וייתכן שהדבר אף כפוף למתן זכות סירוב ראשונה לחברה לישראל (לפרק זמן שאורכו שנוי במחלוקת).
" יפים לענין זה הדברים שנכתבו בעת שנדחתה לפני מספר חודשים בקשתו של אחד מנושי החברה לצו פתיחה בהליכים נגדה, חרף היותה חדלת פירעון באופן מובהק: "לא זו אף זו. בצד חוק חדלות פירעון וסעיף 18, קיים מסד נורמטיבי נוסף התומך בדחיית הבקשה, והוא עקרון תום הלב. סעיפים 39 ו-61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 מעגנים חובת תום לב 'כללית'. על יסוד הוראות אלו נקבע כי מצודתו של עקרון תום הלב פרושה על כלל המערכת המשפטית בישראל ... חובה זו עומדת על מכונה גם בעת שמבקש צד לממש זכות משפטית המוקנית לו ... ואכן, נקבע בפסיקה כי גם בקשה למתן צו פירוק כפופה לחובת תום הלב. מקום שמצא בית המשפט כי בקשת הפירוק הוגשה בחוסר תום לב, יביא זאת בחשבון ורשאי הוא לדחות את הבקשה. כך למשל, כאשר התברר כי בקשת פירוק הוגשה ממניע זר, כגון הפעלת לחץ טקטי על החברה, בעוד שאין למבקש תועלת בהליך עצמו, יהא בכך טעם מבוסס לדחיית הבקשה ... סבורני כי חובת תום הלב החלה על מבקש הפירוק, לא נס ליחה גם כאשר מדובר בבקשה לפתיחת הליכים מכוח חוק חדלות הפירעון. ... זאת, אף שהחוק חסר הוראה מפורשת כזו ... ניתן להקיש מכך גם לעניין חובת תום הלב המוטלת על הנושה המגיש בקשה לפתיחת הליכים. חקיקתו של חוק חדלות פירעון וביטולן של ההוראות הישנות בדבר הליך פירוק בפיקוח בית המשפט, לא שוללות ולא התכוונו לשלול את תחולתו של "עקרון על" זה."
סוף דבר, הבקשה למינוי כונסי נכסים זמניים נדחית לעת הזו.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום הרצליה נפסק כדקלמן:

עוד טוענים המבקשים, כי הדרך הדיונית הנכונה היא קודם כל קבלת הכרעה במחלוקת הקניינית בעיניין זכויות הצדדים בגג המבנה והיחידה, ורק לאחר מכן (ובמידת הצורך) ניהול הליך פירוק שתוף, על בסיס חלוקת הזכויות הנכונה בין הצדדים, כפי שקבעה הערכאה המוסמכת.
הוא הדין לטענתם גם במקום בו ימצא בית המשפט לפרק בדרך של רישום בית משותף, שכן גם אז לשיטתם ניתן לרשום הערת אזהרה של כונס הנכסים שימונה על הדירה שבמחלוקת, וזאת עד להכרעה על שם מי יש לרשום אותה.
על שיקולים אלה עמדה כב' השופטת אסתר חיות (כתוארה אז) ברע"א 8018/15 ד"ר אפים לקח ז"ל ואח' נ' ניתאי דובינצקי ואח' (14.1.16): "כפי שנפסק לא אחת החלטה בעיניין עיכוב הליכים בשל הליך תלוי ועומד מוכרעת על יסוד שיקולים של יעילות הדיון, חיסכון במשאבי בית המשפט ומניעת הכבדה מיותרת על הצד שכנגד. בהקשר זה, על בית המשפט לבחון, בין היתר, את מהות השאלות שבמחלוקת, זהות בעלי הדין, יעילות הדיון, חיסכון בזמן שפוטי, המנעות מכפל היתדיינות ומאזן הנוחות (רע"א 5642/11 דובק בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף ומס קניה תל אביב, [פורסם בנבו] פסקה 6 (21.11.2011); רע"א 2812/13 קולומביה ציוד וצרכי צלום בע"מ נ' דלתה דיגיטל בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 10 (11.7.2013); רע"א 346/06‏ ‏ד"ר באסם חזאן נ' קלאב אין אילת אחזקות בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 4 (14.5.2006); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 533 (מהדורה שתים עשרה, 2015))." בהקשר זה אף נקבע, כי ניתן להורות על עיכוב הליכים גם אם אין זהות מלאה בין בעלי הדין בהליכים התלויים ועומדים, ואף כאשר אין חפיפה מלאה בין הסוגיות הנדונות בהליכים אלה.
בהתאם לפסיקת בתי המשפט, די בכך שההליכים עוסקים בסוגיה מהותית משותפת, אשר ההכרעה בה במסגרת אחד מהם עשויה להשליך על הדיון במשנהו (רע"א 538/19 אילוז נ' חברת א.ד.ר בנין ופיתוח (2010) בע"מ (11.3.2019); רע"א 353/20 קוגיטו קפיטל אס.אמ.אי. שותפות מוגבלת נ' ויצמן (18.5.2020); ע"א 9175/18 הורוביץ נ' גוטקינד (1.10.2020)).
בהתאם לאמור, ועל יסוד טעמים נוספים המפורטים בכתב התביעה במחוזי, ובכלל זה טענות לקיומה של הודאת בעל דין מטעם המשיבה אשר לזכויות המנוח (וכיום של המבקשים כיורשיו) בגג, עותרים המבקשים שם לסעד הצהרתי ולפיו (סעיף 4 לכתב התביעה במחוזי): "בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת, ליתן סעד הצהרתי המורה על כך שלפי הסכם נחתם בין אבי התובעים לבין הנתבעת ואימה המנוחה ביום 24.3.1982 ("הסכם 1982"), התובעים (יורשיו של דוד ז"ל) הם הבעלים של כל הזכויות בקומת הגג של הנכס, כולל דירת הגג הבנויה עליו, וזכאים לזכויות במושאע הנגזרות מכך, וכן לזכויות בניה בנכס בהתאמה" משמעות הדברים היא כי ההכרעה העובדתית והמשפטית לה יידרש בית המשפט המחוזי נוגעת בעיקרה, לטענת המבקשים בנוגע להסכמות הסכם 1982, תוקפן והיקפן.
...
המבקשים טוענים מנגד, כי דין התביעה להידחות, בין היתר, מטעמים של התיישנות, השתק, מניעות ו/או מעשה בית דין.
דרך פירוק השיתוף היא דרך שניתן להכריע בה על יסוד טענות הצדדים ובמנותק מההליך המקביל וההכרעות הנדרשות שם. מאידך, ברי כי להכרעה על היקף הזכויות במקרקעין תהיה השפעה והשלכה על יישום דרך פירוק השיתוף במקרקעין.
אשר על כן, הבקשה לעיכוב ההליכים בשלב זה נדחית.
סוף דבר הבקשה לעיכוב הליכים בשלב זה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום רחובות נפסק כדקלמן:

ביום 28.12.20 אושר הסכם מכר למכירת המקרקעין לחברת א. גמיש מ. בן סימון בע"מ (להלן: הרוכשת), בתמורה לסך של 4,000,000 ₪ בצרוף מע"מ. הרוכשת העבירה לכונסת הנכסים את מלוא תמורת המכר.
לטענת הכונסת עם אישור המכר זכות הבעלים במקרקעין לרבות זכויותיהם של הבעלים הלא מזוהים עברה מהזכות הקניינית לזכות לפדיון המכר; הרוכשת רכשה את המקרקעין בתמורה מלאה ובתום לב לאחר הליכי היתמחרות ומכוח "תקנת השוק" היא זכאית לרישום כלל הזכויות במקרקעין; יש להשלים את הליכי הזיהוי של בעל הזכויות שאינם מזוהים בפקוח בית המשפט ובאישורו לאחר שיושלם הרישום ולצורך חלוקת התמורה; הצוו הפורמלי שצורף לבקשה תואם לצוו פורמלי שאושר ביום 25.05.21 למעט היתייחסות לבעלים הלא מזוהים; הטלת אחריות לזיהוי הבעלים שאינם מזוהים על הכונסת כתנאי מוקדם להעברת הזכויות במקרקעין מטילה על הכונסת נטל כבד ומעכבת את הליכי רישום הזכויות במקרקעין על שם הרוכשת.
דיון והכרעה סוגיה דומה לזו העולה בעניינינו, עלתה בעת האחרונה ברע"א 19502-02-23 ברא"ז נ' רשם המקרקעין נתניה (21.07.2023) (להלן: עניין ברא"ז).
לבקשת בית המשפט – ובשונה מהמשתמע מההודעה הקודמת שהוזכרה לעיל – הבהירה הכונסת ביום 26.10.22 כי שיעור אחזקותיהם של בעלי הזכויות הלא מזוהים במקרקעין מהוה 55% מכלל הזכויות במקרקעין.
כך בסעיף 97 לעידכון האמור צוין כי: "בידי כונסת הנכסים פרטי זהוי של בעלי זכויות ו/או יורשים המחזיקים ביחד בכ-84.7% מכלל הזכויות במקרקעין". עם זאת, רשם המקרקעין ציין בתשובתו המשלימה מיום 12.06.23 כי "לתיק הרישום הוגשו העתקי מסמכים ולא מיסמכי מקור כנדרש על פי נהלי הרישום, ועל כן תיק הרישום אינו נבחן על ידי הרשם". לפיכך, בהחלטה מיום 15.06.23 הוריתי לכונסת לפעול להגשת בקשה מתוקנת לרשם המקרקעין עם מיסמכי המקור ולהגיש הודעת עידכון לתיק בתוך 30 ימים ואולם, עידכון כאמור טרם הוגש ויש לפעול להגשתו.
...
הודגש שם: "המדובר בזכויות קנייניות – זכויות יסוד – של אנשים שזהותם אינה ידועה באופן ודאי ...ולא ניתן לקצר הליכים ולדלג על שלב זיהוי בעלי הזכויות במקרקעין. מתפקידו של בית המשפט לשמור ולהגן על הזכויות הקנייניות של הצדדים ובנסיבות אלה, ובשלב הזה, אין מנוס מביצוע הליכי הזיהוי טרם העברת הבעלות במקרקעין ע"ש הרוכשים. הדרך שקבע בית המשפט קמא היא הדרך הנכונה, גם אם היא, לכאורה, ארוכה יותר". טעם נוסף למסקנת בית המשפט באותו עניין נמצא בכך שהעברת הבעלות ע"ש הרוכשים לפני שבוצע הליך זיהוי בעלי הזכויות במקרקעין, עשוי להביא למצב שבעלי הזכויות שאינם מזוהים לא יידעו שהמקרקעין שבבעלותם נמכרו ושהם זכאים לקבלת חלקם במכר.
מסקנת בית המשפט בעניין ברא"ז וההנמקות בבסיסה מובילות גם בענייננו למסקנה דומה כי לא ניתן בשלב זה להורות על העברת הזכויות במקרקעין ע"ש הרוכשת, לפני שהושלם הליך הזיהוי של בעלי הזכויות במקרקעין (או יורשיהם).
נקבע כי: "התוצאה היא שבנסיבות תיק זה לא היה רשאי רשם המקרקעין לרשום באופן אוטומטי את הזכויות במקרקעין. גם אם נקבל את טענתו שלא היה חייב לנקוט פעולות בירור לפי נהליו – היה חייב לכל הפחות לבקש הבהרה מראש ההוצאה לפועל. הבהרה כזו די היה בה כדי לסכל את רישום המקרקעין על שם הרוכשים מבלי לבצע בירורים כנדרש." בענייננו, ביום 25.05.21 נחתם אמנם צו פורמאלי המורה לרשם המקרקעין להעביר את זכויות הבעלים הרשומים במקרקעין על שם הרוכשת.
סוף דבר אשר על כן, אני דוחה את בקשת הכונסת להורות לרשם המקרקעין להעביר את הזכויות במקרעין ע"ש הרוכשת בשלב הזה, ללא צורך בהוספת מספרי זיהוי ביחס לבעלי הזכויות הלא מזוהים וללא צורך בהליך זיהוי.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו