יפים לענייננו נימוקי בית המשפט העליון בעיניין אבן חיים, באשר לאיזון הנידרש בין כלל האינטרסים:
"הליך פשיטת הרגל נועד כידוע לשרת את טובת החייב, את טובת הנושים ואת טובת הציבור, כאשר בשנים האחרונות קנתה לה טובת החייב עמדת בכורה, שאף עוגנה ככזו בחוק חידלות פרעון (ראו למשל בג"ץ 2804/18 כוכבי נ' הכנסת [פורסם בנבו] (22.5.2018), וכן ראו עודד מאור ואסף דגני הפטר – חידלות פרעון, הסדרי חוב ושקום כלכלי של יחידים 74 (2019)). מנקודת מבטו של החייב, הטובה הצומחת לו מן ההליך הוא צו הפטר אשר ישמוט את חובותיו ויאפשר לו פתיחה של דף חדש למען שקומו הכלכלי (עניין סולימאן, פסקה 14). טובת החייב ושיקומו במקרה שלפנינו משמעה שלמבקש יתאפשר להמשיך בדרך החדשה בה החל, ולהתקדם בה כשמועד תום תשלום חובותיו נמצא לנגד עיניו בעתיד הקרוב לבוא. ואולם, טובת החייב אינה תכלית העומדת לבדה ולמולה יש לאזן את טובת הנושה ואת טובת הציבור, בשים לב לאופיו הייחודי של חוב המזונות. בעניינינו, האיזון המתבקש בין מכלול השיקולים – החייב, נסיבותיו, טובת הנושה והציבור ובעיקר ייחודיות חוב המזונות – מחייבות את החלת ההפטר שניתן לחייב על חוב המזונות באופן חלקי, כך שמעמד חוב המזונות יתבטא בכך שלא יוחל עליו הפטר לאלתר, ומעמד טובת החייב ונסיבותיו הקשות של המבקש יתבטאו בכך שהסדר הקזוז יעמוד לתקופה מוגבלת בלבד, כאשר בסופה תימחק ייתרת החוב".
לאחר שקילת מכלול השיקולים כאמור לעיל, אני רואה לנכון לאזן בין טובת היחיד, טובת הנושה, הזכאית למזונות וטובת הציבור, תוך היתחשבות באופיו הייחודי של חוב המזונות, בדומה לאופן בו עשה כן בית המשפט העליון בעיניין אייל אבן חיים, וכמפורט להלן.
...
סבורני כי גישת בית המשפט העליון מתאימה גם ליחיד דנן, שכן מחד גילו צעיר יחסית, שכן הוא טרם הגיע לגיל פנסיה בהיותו בן 61.5 בלבד, ומאידך היחיד סובל מבעיות רפואיות וממצב כלכלי רעוע משך שנים רבות, מתקיים מקצבת נכות בלבד ויתרת חוב המזונות קטנה יחסית.
בהתאם לסמכותי על פי סעיף 175(ב) לחוק חדלות פירעון, אני מורה כי המל"ל ימשיך לבצע גביית החוב בשיעור המופחת כאמור, לשם סילוק יתרת חוב המזונות עד הגיעו של היחיד לגיל 65.
