בקשת חסינות למנהל מחלקה מפני תביעה אישית

הנתבע כהן במועדים הרלוואנטיים לכתב התביעה, כמנהל מחלקת עיסקאות בהימנותא.

הנתבע מבסס את הבקשה על ההוראות המקנות חסינות מפני תביעה בטענה להוצאת לשון הרע, ובשתי חלופות – הן כאשר הפירסום נשוא התביעה נעשה במהלך דיון בפני בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית; והן כאשר הפירסום נעשה לפי הוראת "רשות מוסמכת". לפי גרסת הנתבע, העדות עליה מתבססת התביעה ניתנה על ידיו בפני השופטת (בדימ.

התגובה כוללת חזרה על אותן טענות שהעלה התובע בכתב התביעה – הטענות לרדיפה אישית ומסע הכפשות המתנהל נגדו, מסע שבמסגרתו גם מסר הנתבע "עדות שקר" וכזבים, שאת אמיתותם עליו להוכיח בתביעה זו. עוד טוען התובע בתגובתו, כי קק"ל הנה חברה לתעלת הציבור והליך הבדיקה שהתנהל איננו הליך "מעין שפוטי" אלא הליך שהתנהל "במעמד צד אחד, ללא בדיקה ו/או ביקורת ו/או בירור על מנת להגיע לחקר האמת". מדובר בסך הכל, כך לגירסת התובע, בבירור פנימי שנערך למראית עין, שלכן אין עדות הנתבע יכולה לחסות תחת כנפי החסינות לה טוען הנתבע.

...

במצב זה, ממשיך וטוען הנתבע, גם אין זה ראוי להשחית זמן ומשאבים בבירור התביעה ואף אין לאפשר ניסיון לעקוף את סעיף החסינות תוך הפנייה לעוולת מסגרת כגון הפרת חובה חקוקה.

נוכח כל האמור לעיל, משנמצא שעילת התביעה מתבססת על טענה להוצאת לשון הרע, ומשנמצא שאותו פרסום עליו מתבססת עילת התביעה נעשה בעדות הנתבע בפני גוף "מעין שיפוטי" וכן "רשות מוסמכת" (שופטת-בודקת שמונתה על ידי מנכ"ל קק"ל לבירור תלונת עובדים) – עומדת לנתבע החסינות הקבועה בסעיפים 13 (5) ו- 13 (9) של החוק.

לפיכך, בהתאם לסמכותי לפי תקנה 101 (א)(3) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1983, אני מורה על דחיית התביעה על הסף.

מדובר באדריכל במקצועו, אשר בזמנים הרלוואנטיים לתביעה היתקבל לעבודה ועבד בעריית יבנה בתפקיד אדריכל עיר ומנהל מחלקת רשוי ופקוח משך כחמש שנים; המשיבה 2 הנה עריית יבנה בה הועסקו המבקש והמשיב 1.

הבקשה להכרה בחסינות: לטענת המבקש על פי פקודת הנזיקין קמה לו חסינות סטאטוטורית מפני תביעת הנזיקין בגין מעשים או מחדלים שנעשו במסגרת תפקידו השלטוני ברשות ציבורית, ועל כן יש לדחות התביעה האישית נגדו.

...

משלא נסתרו טענות המבקש, סבור אני כי המבקש הרים הנטל המוטל עליו בבקשה.

לאור האמור לעיל, סבור אני שהמבקש הוכיח כי לא הייתה לו כל כוונה לגרום נזק למשיב או שהיה לו שוויון נפש לגרימת הנזק, וכי התכוון באמת ובתמים לבצע את תפקידו ולאזן בין בקשות ראש העירייה ורצון המהנדס להעסיק המשיב, דרישות השכר של המשיב על מנת לקבל את המשרה, והצורך לשלוח לאישור את הסכם השכר ולנסות לאשרו, וגם בהמשך לאחר שהבין שההסכם לא אושר, לא נסתרה טענת המבקש לפיה ראש העיר אמר שייקח על עצמו את האישור וכי דרש את העלאת השכר בהתאם להסכם, למרות אי אישור השכר הכלול בו. על כן, סבור אני שלא חל הסייג לחסינות הקבוע בסעיף 7א(א) סיפא לפקודת הנזיקין, ויש להכיר בחסינותו של המבקש.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את בקשת החסינות של המבקש, ומורה על דחיית התביעה נגדו וכניסת העירייה לנעליו כנתבעת.

התביעה הוגשה כנגד המבקש וכללה טענות כנגד הפיקוח העירוני שבוצע במסגרת ההליך התיכנוני של הבנייה החורגת, כך לשיטתו, ברחוב מוסינזון 7 בנתניה, ובגין זאת שטרם הוגש כתב אישום כנגד מבצע הבניה הנ"ל. טענות הצדדים: המבקש טוען כי הנו ממלא תפקיד מנהל אגף פקוח על הבניה במנהל ההנדסה בעריית נתניה.

היועמ"ש טענה כי תיק הפיקוח שעומד ביסוד התביעה דנא נמצא בעיצומה של חקירה במחלקת האכיפה ובקרת ביצוע.

כך גם ציין כב' השופט עמית ברע"א 10195/17 אלון נבות נ' עזרא מזרחי (פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 2018) בסעיף 8 לפסה"ד: בשולי הדברים אציין כי יש חשיבות רבה לחסינות הרחבה שהעניק המחוקק לעובד ציבור, אשר נועדה "לאפשר לעובד הציבור לפעול ולקבל החלטות במסגרת עבודתו, ללא חשש מתמיד מפני תביעה אישית" [.

כך תארה זאת כב' השופטת, כתוארה אז, חיות ברע"א 775/11 פלקסר נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל‏ (פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 2014) בפיסקה 37 לפסק דינה (להלן: עניין פלקסר): כמו כן דומה כי גם כאשר התובע אינו מסכים לבקשה אך זו מוגשת על-ידי הרשות הציבורית הסבורה כי מתקיימים באותו המקרה התנאים הנדרשים להכרה בחסינות כי אז רשאי בית המשפט להניח כנקודת מוצא שהתנאים היתקיימו והנטל יעבור אל התובע להראות מדוע אין לקבל את עמדתה של הרשות בעיניין זה. גישה זו משרתת את התכליות שביסוד מוסד החסינות הנתנת לעובדי ציבור עליהן עמדנו לעיל והעיקרית שבהן היא - מתן מענה לחשש מפני הרתעת יתר של עובדי ציבור בגין תביעות אישיות המוגשות נגדם וצמצום הטרדה הנגרמת להם בשל עצם הצורך להתדיין על סוגיית החסינות מקום שהרשות מוכנה להכיר בה. ועדיין, במסגרת מיתחם שיקול הדעת הדיוני השפוטי בבירור בקשות מסוג זה, יש להזהר מפני "אצבע קלה מידי על ההדק" בזימון עובדי ציבור לחקירה, שאחרת נפגע בתכלית שבבסיס החסינות, שהמחוקק מצא לנכון להרחיבה.

...

" בת"א 25141-03-11 מועצה מקומית פרדס חנה כרכור נ' משאבי מים פרדס חנה – כרכור בע"מ (פורסם בנבו, 12.2.2012), נקבע: "משפעל עובד הציבורי בגדר הסמכות המוענקת לו כדין הרי אף אם טעה או ביצע את תפקידו באופן בלתי נאות, הדבר אינו מוציא את מעשיו מגדר החסינות". מן הכלל אל הפרט: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים לרבות עמדת עיריית נתניה, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע/ המשיב לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח, כי זהו המקרה החריג המצדיק את שלילת חסינות המנהל על אגף הפיקוח על הבניה במנהל ההנדסה בעיריית נתניה.

בנסיבות אלה הנני מקבל את בקשת המבקש בעניין החסינות.

לפנינו בקשת המבקשים (הנתבעים) למתן חסינות למבקש, מר דוד וקנין, מפני תביעת המשיב, מר נועם לוי, שהוגשה נגדו באופן אישי מכוח סעיף 7 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

לפי הפסיקה כשהרשות הציבורית תומכת בבקשת העובד, מועבר הנטל להוכיח שתנאי החסינות אינם מתקיימים, לרבות הטענה שהאמירות בוצעו בכוונה לפגוע או בשויון נפש לגרימת נזק, אל המשיב והוא לא עמד בו. המבקשים הודיעו שהמבקש חלה לאחרונה במחלה קשה מאוד והוא נמצא בסכנת חיים ולכן היתעקשות המשיב לנהל תביעת שוא נגדו גורמת לו לפגיעה קשה יותר.

כלומר, אמירה זו נאמרה במסגרת שיחה מקצועית בין המבקש לגורמים בבית הספר בנוגע לתיקון תקלה בבית הספר, שיחה שנעשתה במסגרת מילוי תפקידו כמנהל המחלקה לאחזקת גני ילדים בערייה.

...

הכרעה לאחר ששקלנו את טענות הצדדים הגענו למסקנה כי תנאי החסינות הקבועים בסעיף 7א לפקודת הנזיקין מתקיימים בענייננו וכי יש להעניק למבקש חסינות מפני התביעה נגדו, כפי שיפורט להלן.

בנסיבות אלה, מששוכנענו כי האמירות המיוחסות למבקש נאמרו במסגרת מילוי תפקידו השלטוני כי הן לא נאמרו ביודעין מתוך כוונה לגרום למשיב נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו, מצאנו שיש להעניק למבקש חסינות מפני תביעת המשיב.

סוף דבר הבקשה למתן חסינות למבקש מפני תביעת המשיב – מתקבלת.

התובעים הפנו להחלטת כבוד השופט רונן פיין בת.א 64008-11-20 ביטון נ' זפרני, אשר במסגרתה נדחתה בקשת הנתבע למתן חסינות תוך חיובו בהוצאות, וכן לתביעה נוספת שהוגשה נגד הנתבע בבית המשפט השלום בצפת (ת.א 56207-07-21 בעילה של לשון הרע) שם הוגשה חוות דעת מטעם היועצת המשפטית של עריית נוף הגליל מיום 27.2.23 שקובעת כי אין ליתן לנתבע חסינות.

חסינותו של עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו, קבועה בסעיף 7א(א) בפקודה, המורה כך: "לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור". הראציונאל העומד ברעיון מתן החסינות לעובד ציבור נועד לאפשר לעובד הציבור לפעול ולקבל החלטות במסגרת עבודתו, ללא חשש מתמיד מפני תביעה אישית.

ואילו הנתבע טוען כי, הפירסום נעשה לצורך מטרה לגיטימית והיא קידום סדרי מנהל תקינים בערייה ובקורת.

לטעמי, העובדה שהנתבע לא בחר בכלים אחרים העומדים לרשותו כחבר מועצה ולא העביר את הטיפול לשומרי הסף ברשות המקומית לבדיקה כגון היועץ המשפטי /המחלקה המשפטית, מבקר הערייה וזאת לצורך בירור אמתות הדברים ובדיקתם, מעידה על כך שהנתבע התנהג בחוסר אכפתיות או אדישות, לאפשרות גרימת נזק לתובעים ולבנם ראש העיר.

...

סוף דבר: אני מורה על דחיית בקשת הנתבע לחסינות, מכוח הוראות סעיף 7א לפקודת הנזיקין.

אני קובעת את ההליך לשמיעת ראיות וסיכומים בעל פה ליום 5/11/23 שעה 10:00.

אני מורה על הגשת תיק מוצגים ורשימת עדים, מטעם התובעים עד ליום 30/9/23, ומטעם הנתבע עד ליום 30/10/23.