בקשת חיסיון על מסמכים בתביעה לאיסור מתן שירותים משפטיים

שנית, האם קיימים אינטרסים נגדיים המצדיקים למנוע את הגילוי או לצמצמו - דוגמאת הכבדה על הצד שכנגד, קיומו של חיסיון או פגיעה בפרטיות - תוך עריכת האיזון המתאים לנסיבותיו של כל מקרה" (ס"ע (חיפה) 32460-04-12 ויקטור אלון נ' פרויקטור מתן שרותים בע"מ (11/2/14); בג"צ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' פרופ' אברהם עוז , סב (4) 167 (להלן: "ענין עוז");ע"ע 28222-05-10 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ נ' יהודה פלצ'י(21.9.2010); ע"ע 9795-01-12 גלובוס רשת בתי קולנוע בע"מ נ' מאיר מוסרי (29.3.2012)).

" באותו עניין הוסיף בית המשפט וקבע כי כאיזון בין זכותם של המשיבים לקבלת חומר לבין האנטרס של הצדדים השלישיים (באותו מקרה מתלוננים וצדדים) לפרטיות – יכול שימצא בהוראות אשר תנתנה על ידי בית משפט הנוגעות להשחרת פרטים אשר אינם נדרשים באופן ישיר למשפט באופן שלמצער לא ייחשף יותר ממה שנידרש לצורך ניהול הוגן של התביעה (שם. בעמוד 35).

עוד נקבע, באשר ליחסי הגומלין בין רכיב החיסיון אל מול רלוואנטיות המסמך נקבע בענין "רמי לוי" כי: "הרלוואנטיות היא אמנם תנאי מקדמי ושלב הכרחי לבחינת הבקשה, עם זאת סוגיית הרלוואנטיות וסוגית החיסיון אינן מנותקות זו מזו והן מקיימות ביניהן יחסים של מעין "מקבילית כוחות", בהתאם למידת הרלוואנטיות ולעוצמת החיסיון או האנטרס המוגן.

יפים לעניין זה, דברי כב' השופט עמית במאמריו הנ"ל, בעמוד 252: "הרלוואנטיות היא התנאי ההכרחי והמקדמי לגילוי. צו גילוי יינתן אך ורק מקום שבו הראיה היא רלוואנטית. בהעדר רלוואנטיות לא ינתן צו גילוי או עיון במסמך, גם בהעדר אינטרס לגיטימי העומד מול הגילוי. לאחר שבית המשפט מצא כי המסמך שגילויו מתבקש הוא רלוואנטי לזירת המחלוקת, הנחת המוצא היא שיש להורות על גילוי המסמך אלא אם ניתן להצביע על חיסיון או על אינטרס או על ערך מוגן אחר שהאינטרס הנעלה של גילוי האמת העובדתית ניגף בפניו.". מן הכלל אל הפרט - בעיניינו, בחלק מהמקרים נטען להעדר רלוואנטיות למסמכים ובאשר לחלקם הועלתה טענה ולפיה מדובר במסמכים חיסויים, הואיל ומדובר בתרשומות או מסמכים פנימיים, או בחוות דעת משפטיות.

המסמכים: כלל המסמכים אשר על בסיסם קיבל הבנק את ההחלטות שלא לאפשר את ביצוע העברת כספים לצורך רכישת נכסים דיגיטאליים דרך האנטרנט או דרך האפליקציה וכן בקשר להחלטת הבנק לאסור באופן גורף קבלת כספים שמקורם במכירת נכסים וירטואליים ובכלל כך, פרוטוקול ההחלטה בעיניין וכל תיכתובת שהוחלפה בהקשר זה בין עובדי או נציגי הבנק.

...

הבנק בכתב התשובה אשר הוגש מטעמו, טען מנגד כי דין התביעה כנגדו להידחות על הסף מפאת היעדר יריבות והיעדר עילה.

מדוע הבנק טוען שיש לו היעדר יכולת לברר בצורה מספקת את מסלול הכספים ומקורם, מי הגורם שהגיע בבנק למסקנה זו ובאיזה דרך – גם שאלה זו נענתה על דרך ההפניה לכתב ההגנה והנני סבורה כי התשובה לשאלה מקיפה ומספקת.

האם שלוחה אחרת של הבנק בחו"ל מקיימת מדיניות עסקית דומה? נטען כי השאלה אינה רלוונטית להליך הואיל וחברות בת של הבנק או בנקים אחרים אינם צד להליך והנני מקבלת טענה זו. מה המדיניות של חברת כרטיסי אשראי לישראל בע"מ – אשר לשאלה זו מצאתי לדחות הדרישה לתשובה מהנימוק המופיע בסעיף 14 לעיל.

סוף דבר; לאור האמור והמפורט לעיל- יגלה הבנק את המסמכים כאמור בסעיפים לעיל 12(ג) (ד) וכן יוסיף וישיב על שאלות כפי שנקבע בסעיפים 13(1)(2)(24).

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 43977-03-22 ניתנה ביום 28 מרץ 2022 ראל סלע המבקש פלאות שרותים מקצועיים בע"מ המשיבה החלטה

החלטת בית הדין האיזורי כאמור לעיל, בית הדין קיבל את בקשת המשיבה שלא לעשות שימוש במסמכי הליך הגירושין נוכח החיסיון המוטל עליהם, בהיותם מסמכים מהליכים משפטיים ב-"עינייני מישפחה", כהגדרת מונח זה בחוק בתי המשפט, ומשכך נוהלו בדלתיים סגורות.

טענות המבקש בבקשה בגדרי הבקשה שלפניי טען המבקש מספר טענות: מדובר במסמכים רלוואנטיים מאוד העוסקים בעיקר המחלוקת שבין הצדדים, הנוגעת לגובה שכרו של המבקש; מיסמכי הליך הגירושין כבר נחשפו והוצגו במסגרת הליך הגישור שנוהל בין הצדדים, ובו לא נשמעו טענות מטעם המשיבה ביחס להצגתם; בעניינים המסורים לסמכותו, גובר בי"ד לעבודה על טריבונלים אחרים, בכללם בית המשפט לעינייני מישפחה, ולכן לא היה על המבקש לפנות לבית המשפט לעינייני מישפחה על מנת לקבל אישור לעשות שימוש בכתבי בי-הדין מההליכים שנוהלו בו, שכן בית הדין מוסמך "להכריע בתיקים הקשורים בדיני עבודה". בית הדין לעבודה אף נהנה מגמישות בנוגע לדיני הראיות וסדרי הדין; ההלכה בקשר לגילוי מסמכים הנה כי יש לנקוט גישה מרחיבה המאפשרת גילוי מרבי, בכדי להעמיד תשתית עובדתית מדויקת בפני בית הדין; על פי הפסיקה, נהולו של הליך בדלתיים סגורות אינו שקול לקביעה כאילו חל איסור שבדין לעיין במסמכים מאותו הליך, וממילא סעיף 70(א) לחוק בתי המשפט מאפשר לבית הדין להתיר את גילויים של מסמכים מאותו הליך; הנטל להוכחת החיסיון החל על מיסמכי הליך הגירושין אינו חל על המבקש כי אם על המשיבה שטענה לו, ובררת המחדל היא לנהוג בחשדנות כלפי טענת חיסיון מסמכים; מיסמכי הליך הגירושין עוסקים אך ורק בשאלת שכרו של התובע וחשיפתם לא צפויה להשליך על צדדים שלישיים כלל; מכל מקום, ניתן היה לקבוע כי מיסמכי הליך הגירושין יימסרו אך לעיונו של בית הדין, כדי שיקבע אם יש צורך בחשיפתם אם לאו.

ובפשטות, האם על מבקש הפירסום לעתור לקבלת היתר מבית המשפט בו נדונו ההליכים בדלתיים סגורות לכתחילה, או שעליו לפנות לבית המשפט בגדריו הוא מנהל את תובענתו כעת, שבמסגרתה הוא מבקש לפרסם מסמכים או פרטים מההליכים החסויים? לטעמי, האפשרות הראשונה שציינתי, קרי קבלת היתר מבית המשפט בו נוהלו ההליכים בדלתיים סגורות, היא האפשרות הנכונה.

...

] לסיכום: פרסום דבר אודות הליך ומהליך שהתנהל בדלתיים סגורות ייעשה אך בכפוף לקבלת היתר מבית המשפט בו התנהל ההליך בדלתיים סגורות, בין אם סגירת הדלתיים נבעה מהוראת חוק ובין אם נבעה משיקול דעתו של אותו בית משפט.

על כן, הבקשה בעניין מסמכי הגירושין נדחית.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

(בקשת התובע למחיקת תצהירו של עו"ד כמיל גרייב מטעם הנתבעים) בתביעה העיקרית עותר התובע (להלן- העובד) לחיוב הנתבעת 1 (להלן- המעסיקה), כמו גם בעל מניותיה והמנהלת בה (הנתבעים 2 ו- 3), בתשלום זכויותיו בגין תקופת העבודה וסיומה.

בבקשה נטען כי העובד עמד בקשר עם עורך הדין במסגרת עבודתו במעסיקה, וכי עורך-הדין אף העניק שירותים משפטיים באופן פרטי לעובד בהליכים שהתנהלו בבית המשפט לעינייני מישפחה – שירות שבגינו שילם העובד לעורך-הדין שכ"ט בסך כ- 50,000 ₪.

סוגיית החיסיון החל על התיקשורת בין הלקוח לעורך-דין מוסדרת בהוראות הדין הבאות: סע' 90 לחוק הלישכה המטיל איסור על עורך-הדין לחשוף את פרטי התיקשורת עם הלקוח, והופך חשיפה בנגוד לאיסור זה לעבירה משמעתית, ובו נקבע כך: "סוד מקצועי

(א) דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החסיון; והוא הדין בעובד של עורך דין אשר דברים ומסמכים שנמסרו לעורך הדין הגיעו אליו אגב עבודתו בשירות עורך הדין.

...

על יסוד טענות אלה עתרה המעסיקה בתביעה שכנגד לחיוב העובד בהשבה של כספים שהגיעו לידיו שלא כדין בסך 2.5 מיליון ₪.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בבקשה ובהתייחס למבחנים שפורטו לעיל, אני קובעת שלא עלה בידי העובד להראות שיש לראות בו כלקוח של עורך-הדין במגעים שנוהלו עם הנתבעים, ושעליהם נסוב תצהירו של עורך-הדין.

גם האמור תומך במסקנה שבמקרה בו עומדים העובד והמעסיקה משני צידי המתרס (וזו הסיטואציה בהליך סיום העסקתו של העובד ובמהלך הפגישה) התמונה המסתברת יותר היא שעורך-הדין מייצג את המעסיקה ולא את העובד.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

הנתבעת (להלן : המשיבה 2) מיתנגדת לבקשה בטענה לפיה התיק שבכותרת הינו תביעה שהגישה התובעת כנגדה, לתשלום שכר טירחה עבור שירותים מקצועיים חשבונאיים-משפטיים, שניתנו לה לאחר שהתובעת נתבקשה לחוות דעתה ביחס להוראות החוק והפסיקה ולייצגה כנישומה בפני רשויות המס.

ובעניינינו, תיק בית המשפט כולל מסמכים רבים שהדין הנזכר אוסר על מתן זכות עיון בהם: (א) פניית התובעת לרשות המיסים (נספח "ב" לתביעה); (ב) תיכתובות שונות שהוחלפו בין נציגי התובעת לבין נציגי רשויות המס (נספחים "ד6", "ד8", "ד11", "ד16", "ד19", "ד20", "ד22" לתביעה) ; (ג) הסכם השומות (נספח "ו" לכתב התביעה) ; (ד) ההשגה על השומה (נספח "ד25" לתביעה, נספח "4" לכתב ההגנה).

וכעת השאלה האם קיימים בעיניינו אינטרסים משמעותיים אחרים שיש בכוחם לגבור על החיסיון היחסי הקיים בנוגע למידע ומסמכים הקשורים בהליכי מס וכן לגבור על זכות המשיבה 2 לפרטיות ולהגנה על מידע עסקי? לטענת מבקשי העיון, המסמכים בתיק דנן נדרשים להם על מנת "לשפוך אור" על פעולה של המשיבה 2 ולהוכיח טענתם כי המשיבה 2 יחד עם נתבעים נוספים בתובענה שהוגשה למחוזי, פעלו בצוותא על מנת לגזול את אחזקותיהם וזכויותיהם של מבקשי העיון במיזם מסוים ובמוצריו.

...

בתשובתה לבקשת העיון טוענת המשיבה 2 בין היתר כי, יש לדחות את הבקשה מאחר ובתיק ישנם מסמכים רבים שקיים איסור בדין מלגלותם מאחר והם חוסים תחת חיסיון מידע הנוגע להליכי מס. כעת נבחן את השאלה האם קיים חיסיון בנוגע למידע ומסמכים הקשורים בהליכי מס ? ובמידה וקיים מה טיבו ומהותו של חיסיון כזה? סעיף 231 לפקודת מס הכנסה מטיל חובת הסודיות על פקיד השומה וקובע כי : "הממלא תפקיד רשמי בביצוע הפקודה, או המועסק בביצועה, חייב לראות כל תעודה, ידיעה, דו"ח, רשימת שומה או העתק מהם, והם מתייחסים להכנסתו של אדם או לפרט שבהכנסתו כדבר שבסוד ושבמהימנות אישית ולנהוג בהם על דרך זו." הפסיקה פירשה את "חובת הסודיות" החלה על פקיד השומה מכוח סעיף 231 כמקימה חיסיון בדיני המס, גם אם הדבר לא נאמר בה במפורש [ראו יצחק עמית, חסיונות ואינטרסים מוגנים - הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי (2021), שער שלישי, לט, 1016].

לאחר שבחנתי את טענות המבקשים מחד וטענות המשיבה 2 מנגד, הנני מוצא כי באיזון הראוי בין האינטרסים של כלל הצדדים, לא מצאתי מקום לאפשר עיון במסמכים החוסים תחת החיסיון היחסי בהליכי המס וכן במסמכים ובתכתובות בין התובעת (המשיבה 1) למשיבה 2 לצורך אותם הליכי מס , שכן הם אינם קשורים ישירות למחלוקת המשפטית בין המבקשים למשיבה 2, וחשיפתם בפני המבקשים יכול שתפגע שלא לצורך בתכלית שלשמה הוטל החיסיון, ובפרטיות העסקית של המשיבה 2 תוך חשיפת פרטים עסקיים רגישים אודות הכנסותיה.

משכך, הנני קובע כי המשיבה 2 תעביר למבקשים עד ליום 28.07.23 את כל הפרוטוקולים וכתבי הטענות, אך לא יעברו הנספחים לכתבי הטענות הנוגעים למשיבה 2 והמפורטים בסעיפים 8, 9, 10 ו – 14 בתשובת המשיבה 2 לבקשה לעיון בתיק בית המשפט.

עו"ד פריד הגיש נגד המבקשות והמשיבים 24-2 תביעה בגין אי-תשלום שכר טירחה, אשר לטענתו התחייבו לשלם לו בתמורה לקבלת שירותים משפטיים ביחס לפרויקטים של התחדשות עירונית (להלן: שכר הטירחה ו-הפרויקטים, בהתאמה).

ביום 3.1.2023, לאחר עיון במסמכים החשבונאיים המלאים, הורה בית המשפט למבקשות להעביר אותם לעיונו של עו"ד פריד, תוך שהוא קובע שעל עו"ד פריד חל איסור לעשות במידע העולה מהם כל שימוש שאינו לצורך התובענה הנוכחית (להלן: ההחלטה הראשונה).

די על המבקש להוכיח שהמסמך עשוי להיות רלוואנטי (ראו: עניין גרבר, שם; רע"א 624/11 המוטרנות היוונית קתולית נ' נח'לה, בפיסקה 5 (15.3.2011); יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים - הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 60 (2021) (להלן: עמית)).

כבר מטעם דיוני זה ניתן היה לדחות את בקשת רשות העירעור ביחס לקביעה זו. מכל מקום, אף לגופם של דברים, נראה כי המסמכים החשבונאיים אכן רלוואנטיים לתביעה, שכן, כזכור, זו נשענת בין היתר על טענות בדבר השמוש שעשו המשיבים 6-4 במבקשות כחלק מההתנהלות הרשלנית הנטענת בניהול כספי הפרויקטים – היתנהלות אשר עמדה בנגוד להתחייבות שניתנה לעו"ד פריד, על פי טענתו.

...

כפי שאסביר כעת, אני סבור כי דחייתן של טענות אלו אינה מצדיקה התערבות ערכאת הערעור.

קביעתו של בית משפט קמא לפיה אין מקום לפתוח בהליך בירור עובדתי לגבי מעורבותו של עו"ד פריד בפרסום בשלב זה של ההליך, מקובלת עלי, ודומה כי היא מתבקשת מהשאיפה לנהל הליכים אזרחיים בצורה מהירה ויעילה (ראו תקנות 2 ו-5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018).

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.