הוראת החיקוק שנוספה לכתב האישום – סעיף 43 לפקודת התעבורה – אינה בבחינת עבירה נוספת שיש להראות לגביה ראיות לכאורה, אלא הוראת חיקוק, שמקנה לביהמ"ש סמכות לענישה נוספת, בדמות פסילת רישיון נהיגה, של מי שהורשע בבצוע עבירה בתנאים הקבועים בסעיף; וכפי שעולה מנוסח הסעיף עצמו:
"בעל רשיון נהיגה או בעל רשיון רכב שהורשע על עוון או על פשע שביצועם נתאפשר או הוקל עקב נהיגתו ברכב או עקב השמוש ברכב שיש לו רשיון עליו, בית המשפט שהרשיעו, רשאי – בנוסף על כל עונש אחר – לפסול אותו מהחזיק רשיון כאמור, לצמיתות או לתקופה מסויימת".
הבקשה והתגובה
המבקש עותר להשבת הרכב לידיו, ואלו נימוקיו העקריים:
בקשת המאשימה לתיקון כתב האישום באה רק לאחר שב"כ המבקש פנה אל המאשימה (19.11.23) ובקש להורות על השבת הרכב לידיו.
בכל הנוגע לתפיסת הרכב בידי השוטרים, אני סבורה כי זו נעשתה כדין, כאשר היה חשד כי הרכב שימש את המבקש כאמצעי לבצוע העבירה, וזאת בהתאם לסעיף 32(א) לפקודה, הקובע כך:
"רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה".
כאמור, תפיסת הרכב כדין, אך לטעמי, משהוגש כתב אישום ללא בקשה לחלט את הרכב, וכאשר המשך התפיסה לא היה נחוץ לתכלית אחרת מבין התכליות המוכרות בפסיקה (תכלית מניעתית, דהיינו שהחפץ התפוס לא ישמש לבצוע עבירה עתידית; תכלית ראייתית, הקיימת כאשר החפץ עצמו אמור להיות ראיה במשפט), היה על המשיבה להשיב את הרכב לידי המבקש.
האם עובדה זו, שהמבקש חלף ברכבו סמוך למקום שבו הועמד הרכב שנגנב, וכך ראה את הרכב, היא משום זיקה במידה ובעוצמה מספקת לבצוע העבירה של גניבת הרכב? לא למותר להזכיר, כי הרכב נגנב באמצעות הזמנת גרר למקום, וכי רכבו של המבקש למעשה לא היה מעורב בפעולת הגניבה עצמה.
...
גם אם הייתה מצוינת כוונת המאשימה לבקש את חילוט הרכב בכתב האישום מלכתחילה, ולא במסגרת תיקון כתב האישום בחלוף ארבעה חודשים, אני סבורה כי במקרה הנוכחי פוטנציאל החילוט, אם אכן קיים, אינו גבוה.
לדעתי, יישום מבחני העזר שפורטו בבש"פ 7992/22 מביא למסקנה, כי אין זיקה מספקת בין רכבו של המבקש לבין העבירה שנעברה.
כאשר אני לוקחת בחשבון, כי פוטנציאל החילוט כאן אינו גבוה, בהעדר זיקה מהותית ועצימה בין הרכב לבין העבירה, ולאור מהות העבירה; וכאשר אני לוקחת בחשבון כי מלכתחילה לא התבקש חילוט הרכב בכתב האישום, וכי בקשה זו נוספה רק לאחר פניית המבקש בבקשה להשיב לידיו את רכושו; ונוסף על כך, בתקופת הביניים אף נראה כי הרכב הוחזק שלא כדין; אני סבורה כי יש להורות על השבת הרכב לידי המבקש, ללא הפקדה כספית, אך תוך קביעת תנאים שיבטיחו את האפשרות לחילוטו, אם בתום ההליך יראה ביהמ"ש לנכון לעשות כן.
לפיכך, אני מורה כי הרכב יוחזר לידי המבקש, בהתקיים התנאים הבאים:
א. יירשם איסור על עשיית דיספוזיציה ברכב;
ב. ייערך ביטוח מקיף לרכב, ומדינת ישראל תירשם בפוליסה כמוטב;
המבקש יחתום על התחייבות, על סך 10,000 ₪, שלא לבצע כל דיספוזיציה ברכב אלא לשם חילוטו על ידי המדינה, ויתחייב להעבירו לידי המשיבה מיד עם קבלת החלטה בדבר חילוטו.
