מבוא
בפניי בקשה, שהוגשה על ידי מר ארז שייבין וגב' דקלה שייבין (להלן: "החייבים") למתן צו הפטר, לפי הוראת סעיף 61 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל").
הנכונות לאזן בין אינטרס החייב ואנטרס נושיו קמה אך בחייב תם לב, בעוד שחייב, שצבר חובותיו בחוסר תום לב או נהג בחוסר תום לב במהלך הליכי פשיטת הרגל, אינו ראוי להגנת הליכי פשיטת רגל ומתן הפטר ואינו זכאי כי עניינם של הנושים, במיצוי אינטרס נשייתם כלפיו, ייגרע.
...
אשר על כן ונוכח כל האמור סבורה הח"מ כי דין הצעת החייבים כפי שהוגשה להידחות".
מקובלת עליי טענת הנאמנת והכנ"ר, כי החייבים מצויים בהליך פרק זמן קצר וכי הסכום המוצע על ידם, תוספת כוללת של 10,000 ₪ עבור שני החייבים, אינה מצדיקה כשלעצמה את הפטרם של החייבים, חרף טענת החייבים, כי אין לחייבים חוב בדין קדימה ובאפשרותם להביא אישור מרשויות המס.
נתון מעין זה אף לא מצא ביטויו בתסקיר הכנ"ר.
בנסיבות אלה ולאור מדיניותו החדשה של הכנ"ר להתנות הפטרם של חייבים בתכנית פירעון, המגלמת את אפשרותם הכלכלית לפרוע חובותיהם או מקצת מחובותיהם בפרק זמן של 54 חודשים, סבורני, כי ראוי להחיל מדיניות זו אף על החייבים.
לנוכח הכנסות החייבים ומשהחייבים חסרי כל רכוש, סבורני, כי כמדד לתכנית הפירעון יש להביא בחשבון תשלום חודשי, שלא יעלה על 500 ₪ לכל אחד מהחייבים, כפי שנקבע בטרם הועלה התשלום החודשי לסך של 1,000 ₪, תשלום אשר, כאמור, אינו מבטא את יכולתם הכלכלית של החייבים, לא כל שכן לאורך פרק זמן ממושך.
סבורני, כי בכך יאוזנו כראוי זכויותיהם הקנייניות של הנושים מחד וזכויותיהם של החייבים לקבל בזמן נתון כלשהו הפטר מחובותיהם.
