בקשת חייבים להכריזם פושטי רגל בהסכמת כונס הנכסים הרשמי

בית המשפט המחוזי בחיפה פש"ר 28946-04-17 ארביב נ' כונס נכסים רישמי מחוז חיפה והצפון ואח' תיק חצוני: 56740 בפני כב' השופטת רבקה איזנברג בעיניין: פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 להלן: "הפקודה" בעיניין: אליהו ארביב, ת"ז 56413982 להלן: "החייב" ובעניין: הכונס הרישמי מחוז חיפה להלן: "הכונ"ר" ובעניין: עו"ד עברון אייל להלן: "המנהל המיוחד" פסק דין

בעיניין זה נקבע בע"א 307/12 בלום נ' הכנ"ר (פורסם בנבו, 14.8.12): "...אחד התנאים להכרזתו של אדם כפושט רגל הנו כי בקשתו למתן צו כנוס ולהכרזה כפושט רגל הוגשה בתום לב ושלא במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, בהתאם לסעיף 18ה(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל. עוד נקבע כי החובה המוטלת על החייב לנהוג בתום לב מתפרשת על פני שתי תקופות – התקופה הקודמת להליכי פשיטת הרגל, בעת יצירת חובותיו, והתקופה המאוחרת ממועד פתיחת הליכי הכנוס ופשיטת הרגל עובר לדיון בבקשת ההכרזה". (הדגשה שלי ר.א).

אין כאן כל היבט של ויתור או הסכמה מצד הנושים,אלא יישום של הוראות הדין ומטרות הליך הפש"ר ע"י ביה"מ. בהתאם לאמור ראה גם סעיף 69(ג) לפקודה: "צו הפטר לא יפטור אדם שביום מתן צו הכנוס, היה שותף עם פושט הרגל, או שהיה עמו יחד נאמן, מחוייב או קשור בחוזה, או שהיה ערב או מעין ערב לו.". הינה כי כן בנסיבות של מתן הפטר לחייב בתיק פש"ר לאחר שעמד בתכנית פרעון,לא חל סעיף 55 (ג) לחוק החוזים.

...

ראשית, לא ניתן לדעת האם אכן הנושים בתיק הפש"ר של אותו כהן הינם אותם נושים כמו בתיק דנן וכבר בשל כך, דין הטענה להידחות.

לאור כל האמור, שוכנעתי כי החייב לא הרים את הנטל להוכיח כי נהג בתום לב לפני כניסתו להליך ובמהלכו.

משהחייב הבהיר שאין בכוונתו/יכולתו, לשלם דיבידנד מלא בהליך, דיבידנד כזה שיהיה בו כדי לשפות על הברחת תמורת הנכסים שהייתה בסכום של יותר מפי 3 ממצבת הנשייה המאושרת, דין ההליך לביטול וכך אני מורה.

בית המשפט המחוזי בנצרת 01 דצמבר 2021 פש"ר 3808-01-14 שלוקה נ' כונס נכסים רישמי מחוז חיפה והצפון ואח' בפני: כב' השופט העמית יוסף בן-חמו בעיניין: פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 הפקודה ובעניין: שלוקה אהרון ת.ז. 050138742 החייב ובעניין: שלוקה צביקה ת.ז. 055303879 צד ג' (המשיב) ובעניין: עו"ד יוסף ליעד המנהלת המיוחדת ובעניין: כונס הנכסים הרישמי הכונ"ר פסק דין

החייב הוכרז כפושט רגל על פי פסק דין שניתן ביום 28.9.16.

במסגרת התצהיר שצורף לבקשה טען צבי כי רכש את החנות "בתאריך 28.10.2002, לפני 17 שנים, ומאז אני מחזיק ומשתמש בנכס עד עצם היום הזה והנכס הנ"ל הנו בבעלותי הבלעדית ואין כל סיבה לפקפק בעיסקה". לתמיכה באמור צירף צבי את מסמכים הכוללים בין היתר את הסכם המכר, ייפוי כוח בלתי חוזר, שטר מכר, בקשה לרישום הערת אזהרה, הצהרה על מכירת זכות במקרקעין והצהרת החייב על המכירה.

דיון והכרעה טרם הכרעה בבקשה, יודגש כי הלכה למעשה אין הנאמנת מבקשת כיום להורות על ביטול ההענקה, על פי לסעיף 96 לפקודה, ובהתאם לרשום את הזכויות בחנות על שם החייב, אלא שלטענתה יש לקבוע כי על צבי לשלם את יתרת התמורה שהוסכמה עבור מכירת החנות, בסך 150,000 ₪.

...

אוסיף, כי בהתאם לאמור איני נדרש לבחון את תחולת סעיף 7 לחוק ההתיישנות על עניינו של החייב, אולם מקובלת עלי עמדת הנאמנת כי לא מן הנמנע כי אף הוא חל בעניינינו.

סוף דבר, אני דוחה את טענת צבי להתיישנות הדרישה לתשלום עבור החנות.

אני סבור גם שלבית המשפט של הפש"ר יש סמכות עניינית לדון בנושא זה. לנוכח כל האמור אני מקבל את הבקשה ומורה לצבי לשלם לקופת הפש"ר את הסכומים הבאים: סך של 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.3.03 ועד למועד התשלום בפועל.

בית המשפט המחוזי בחיפה פש"ר 1905-08-15 עבד אלחאלים נ' כונס נכסים רישמי מחוז חיפה והצפון ואח' תיק חצוני: בפני כב' השופט שמואל מנדלבום בעיניין: פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 להלן: "הפקודה" בעיניין: עדנאן עבד אלחאלים, ת"ז 24775108 להלן: "החייב" ובעניין: הכונס הרישמי מחוז חיפה להלן: "הכונ"ר" ובעניין: עו"ד אילן חזני להלן: "הנאמן" החלטה

בפסק הדין מיום 22.10.17 שניתן בטרם נבדקו תביעות החוב, החייב הוכרז פושט רגל ונקבעה בעיניינו תוכנית פרעון שלפיה החייב ישלם בתוכנית פירעון דיבדנד של 100% בתוספת הוצאות ההליך, ואולם לאחר שבדיון שהתקיים לפני עלה כי נידרשת הכרעתי בשאלת סכום תביעות החוב שאותו יידרש החייב לשלם וזאת לאור הערת הנאמן בדיון, כפי שציינתי לעיל, שלפיה לחייב נכסים שהסכומים בהם עולים על סכום החובות , הוריתי כי בנוסף לסך של 33,300 ₪ שכבר נצבר בקופת הכנוס, החייב יסלק את מלוא חוב הפיגורים שנצבר לחובתו בסך של 10,200 ₪ עד ליום 1.12.17 וכי לאחר מכן ישלם החייב 36 תשלומים חודשיים שוים ורצופים בסך של 2,000 ₪ כ"א והוריתי כי במקביל לאמור, יועבר לקופת הכנוס הפיקדון בסך 60,000 ₪ אשר מעוקל בבנק לאומי וניתן צו המורה לבנק לאומי להעביר את הפיקדון לקופת הכנוס.

בענין זה קובע סעיף 137 לפקודה ביחס לזכותו של החייב-פושט הרגל לקבלת יתרת הכספים שהצטברו בקופת הכנוס כי:"אחרי שישולם כל המגיע לנושים, עם ריבית או הפרישי הצמדה או הפרישי הצמדה וריבית עד יום התשלום, וכל הוצאות ההליכים עקב בקשת פשיטת הרגל – תשולם היתרה לפושט הרגל".(דגש שלי ש.מ).

זו גם זו היא "ריבית", ומקום שהוסכם על ריבית מועדפת ראה המחוקק להתערב ולהגבילה " [ראו: רע"א 4644/92 חנן ורבקה נובל נ' כונס הנכסים הרישמי, פ"ד מ"ז 866 בעמ' 869-870 (להלן: "עניין נובל") והאסמכתאות שם].

...

סיכום לאור כל האמור , לא מצאתי עילה לסטות מברירת המחדל כפי שנקבעה בפסיקה לעיל , ושלפיה אין מקום להחזיר כספים לחייב מקופת הכינוס,מקום בו טרם שולם לנושים מלוא סכום תביעות החוב שלהם כולל מרכיב החוב הדחוי, ו/או בטרם נוספו הפרשי הצמדה וריבית ממועד צו הכינוס , אלא אם כן קיימת הסכמה מפורשת בתכנית הפירעון לכך , או שקיימות נסיבות וטעמים מיוחדים המצדיקים סטייה מהכלל האמור , ובתיק שלפנינו לא מצאתי כי הייתה הסכמה כפי שטוענים החייב וב"כ הכונ"ר או כי התקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מהכלל האמור.

לאור כל האמור לעיל , אני מקבל את בקשת הנאמן ומורה כי את יתרת הכספים שנותרה בקופת הכינוס לאחר תשלום הוצאות ההליך יש לחלק במלואה בין נושי החייב על פי הסדר כדלקמן.

הנאמן יגיש תחשיב עדכני של דרך חלוקת הכספים בקופת הכינוס לאור החלטתי לא יאוחר מיום 15.12.2020.

בית המשפט המחוזי בחיפה פש"ר 44541-06-19 אמוש נ' כונס נכסים רישמי מחוז חיפה והצפון ואח' תיק חצוני: 74473 לפני כב' השופטת אילת דגן בעיניין: פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 להלן: "הפקודה" בעיניין: אמוש יצחק, ת"ז 53029021 להלן: "החייב" ובעניין: הכונס הרישמי מחוז חיפה להלן: "הכנ"ר" ובעניין: עו"ד אביב רונן להלן: "המנהל המיוחד" פסק דין

אשר על כן, מנימוקי הבקשה, לאור עמדת הכנ"ר ובהעדר היתנגדות מטעם נושי החייב, אני מקבלת את הבקשה ומכריזה כי החייב פושט רגל.

בשולי הדברים, בשל נסיבותיו של ההליך, הסכים המל"ל כי בנסיבותיו של תיק זה ראוי לנקוט בגבייה רכה, כך שיושתו על החייב תשלומים עיתיים (גם אם נמוכים) לצורך השבה חלקית של חובו.

...

בשל מצבו הרפואי של החייב, ובשים לב למצבו הכלכלי, לאתגרים העומדים בפני החייב בחייו היום- יומיים, נוכח העובדה כי כל ילדיו בגירים, אני סבורה שגם אם החייב לא זכאי לקבלת הפטר בגין חוב המזונות, אכן בפני מקרה בו יש מקום למדיניות הגבייה הרכה אותה ציין ברגישות מוערכת המוסד לביטוח לאומי בתגובתו.

אשר על כן אני מורה כדלקמן: הבקשה להחלת צו ההפטר על חוב המזונות נדחית כאמור.

בשם לב להכרזת החייב פושט רגל ולמתן הפטר בעניינו, אני מורה כי כל ההגבלות שהוטלו על החייב בטלות בזה, לרבות הצו לעיכוב יציאתו מן הארץ.

דיון והכרעה: החייב והמנהלת המיוחדת מסכימים, שיש להכריז על החייב כפושט רגל ולבנות לו תוכנית פרעון ההולמת את יכולותיו, כאשר בסיומה יקבל הפטר מוחלט מחובותיו, למעט חובו כלפי הנושה חוב אשר יוחרג.

ראו בעיניין זה 7994/08 דוד גוטמן נ' כונס הנכסים הרישמי (פורסם במאגרים), שם נקבע כדלקמן: "החובה המוטלת על חייב לנהוג בתום לב כתנאי להכרזתו פושט רגל מתפרשת על פני שתי תקופות – התקופה הקודמת להליכי פשיטת רגל, בעת יצירת חובותיו, והתקופה המאוחרת לכך, מאז פתיחת הליכי הכנוס, עובר לדיון בבקשת ההכרזה". גם המחוקק נתן ביטוי לחשיבות תום הלב בפקודה, הן בסעיף 18ה(א)(2) לפקודה (הוא שלב ההכרזה) והן בסעיף 63 (ב)(1) לפקודה (הוא שלב ההפטר).

...

לשיטת הנושה, מאחר והחוב כלפיה נוצר עקב מעשה מרמה והונאה, יש לדחות את בקשת החייב להכריז עליו כפושט רגל, שכן מטרתו היא ניצול לרעה של הליכי פשיטת הרגל.

נוסף על כך, טוען החייב שלהבנתו יכול היה, נוכח לקותו, שלא להיות מורשע בדין, אך הוא בחר ליטול אחריות על מעשיו ולשאת בעונש הנלווה.

טענות החייב כי לו היה מנהל את ההליך הפלילי הוא לא היה מורשע, עקב מצבו הנפשי, ראוי היה שלא להעלותן מלכתחילה.