בקשת חייב לפשיטת רגל עקב כישלון עסקי

לעניין טענות המנהל המיוחד בדבר העברות כספים מחשבון החברה 1 לחשבונו הפרטי של החייב ו/או אישתו, החייב טוען כי דפי החשבון שהומצאו מלמדים כי אותן העברות נעשו לצורך פריעת שיקים של העסק ולטענת החייב היתנהלות זו במסגרת שני החשבונות מקורה בערבוב שעשה החייב בין החשבון של החברה 1 לבין חשבונו הפרטי וההתנהלות השוטפת של החברה שהיתה היתנהלות כושלת ואשר לטענתו גרמה בסופו של דבר להסתבכותו הכלכלית.

זאת ועוד,דחיית הבקשה לביטול ההליך בשלב זה, מגשימה גם את הגישה העדכנית בפסיקה ולעניין זה אזכיר כי להליכי פשיטת הרגל מטרה כפולה: ראשית, לסייע לנושים אשר לא הצליחו לגבות חובם בהליכי הוצאה לפועל, לכנס את נכסי החייב ולהביא למכירתם לצורך פרעון חובותיו אליהם: ושנית, לסייע לחייב, בנסיבות מתאימות, לפתוח דף חדש בחייו, תוך שמיטת חובותיו.

זאת, משום שקיים אינטרס צבורי מהותי בקיום הליכי פשיטת רגל לצורך שקומו של החייב המתאים לכך.

] במצב דברים זה, אני סבור כי המתוה הנכון והצודק לסיום ההליך הוא מתן אפשרות לחייב להגיש הצעת הסדר או הכרזת החייב וקביעת תכנית פירעון ראויה שתאזן בין תכליותיו של ההליך ובה ינתן משקל גם לדרך ניהול עסקיו של החייב, וגם לכך שהחייב פנה להליך פשיטת הרגל זמן קצר מאד יחסית לאחר שנצברו החובות.

...

כבר אציין כי בהמשך עדכן החייב כי הוגש כנגדו וכנגד החברה 1 כתב אישום על ידי רשויות המס בשל אי הגשת הדו"חות ובסופו של דבר ביום 16.11.20 הרשיע בית המשפט השלום בחיפה את החברה 1 והחייב, על יסוד הודאתם, בשתי עבירות של אי הגשת דו"ח במועד לפי סע' 216(4) + סעיף 224א לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן-"פקודת מס הכנסה) והחייב הורשע ב-3 עבירות של אי הגשת דו"ח במועד לפי סעיף 216(4) לפקודת מס הכנסה (ת.פ. 64413-12-19). בגזר הדין מיום 24.1.21 גזר בית המשפט על החייב, בגין אי הגשת הדו"חות במועד, 5 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, קנס כספי בסך של 5,000 ₪ והתחייבות כספית על סך של 10,000 ₪ להימנע מביצוע העבירות בהן הורשע למשך 3 שנים.

לאור כל האמור לעיל, המנהל המיוחד עתר כאמור לביטול ההליך או להורות לחייב להציע הצעת הסדר לנושיו ולדחות את הבקשה להכרזה מאחר ולטענת המנהל המיוחד נסיבות ההסתבכות בכלל ובפרט בתום לב לא הוכחו ולאור מחדלי החייב בהליך המונעים התחקות אחר מצבו הכלכלי האמיתי ובחינת מיצוי כושר השתכרות למשק הבית כך שלא ניתן לגבש כל מתווה בעניינו של החייב.

אני קובע דיון נוסף בתיק ליום 23.11.21 בשעה 11:00 ובדיון יוכרז החייב ויעשה מאמץ לגבש תכנית פירעון מתאימה לחייב .

אני מורה לחייב להמציא למנהל המיוחד עד ליום 1.11.21 דוחות דו חודשיים מלאים ומגובים באסמכתאות כנדרש המתייחסים ל-6 חודשים אחרונים , והמנהל המיוחד יגיש דו"ח עדכון והצעה לתכנית פירעון עד ליום 15.11.21.

אין בכל האמור לעיל כדי למנוע מהחייב להציע במועד מוקדם יותר, הצעת הסדר לנושיו, ולעמדתי הצעה כאמור לא תוכל להיות נמוכה יותר מסכום שיאפשר תשלום דיבידנד בשיעור שלא יפחת מ- 10% ובתוספת הוצאות הליך, ואשר ישולם לא יאוחר מ-24 חודש ממועד אישור הצעת ההסדר.

טענת החייב בתגובה כי מדובר בכישלון עסקי נכונה, ובדרך כלל אין בכך ללמד על יצירת החובות בחוסר תום לב. אולם, במקרה זה מדובר בחייב אשר יצר חובות במספר לא מבוטל של עסקים.

חובת תום הלב המוטלת על החייב בהליכי פשיטת רגל מעוגנת בסעיף 18ה(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל הקובע  כי בית המשפט רשאי לדחות את בקשת החייב להכרזתו כפושט רגל "אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל".   החובה המוטלת על החייב לנהוג בתום לב כתנאי להכרזתו כפושט רגל משתרעת על פני שתי תקופות:  התקופה בה נוצרו חובותיו והתקופה בה מיתנהל הליך פשיטת הרגל בעיניינו.

יצוין, כי גם דרכו של חייב אשר נמצא כי אינו ראוי להמצא בהליך פשיטת רגל בשל חוסר תום לב, עדיין סלולה לנקיטה בהליך להסדר נושים, ובהיבט זה יהיה בידי הנושים לבחון את שאלת התועלת בקבלת הצעת ההסדר.

...

מוקדם לקבוע מסמרות בעניין זה, אולם החשד האמור מצטרף למסקנה לגבי נסיבות יצירת החובות.

לאחר שבחנתי את מכלול הטענות, אני מוצא כי דין הבקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 13.9.20 לפיה הורה בית המשפט על ביטול ההליך – להידחות.

העובדה כי מדובר בתועלת מסוימת, קטנה יחסית, אינה יכולה לעמוד אל מול המסקנה המתחייבת לביטולו של ההליך נוכח חוסר תום הלב מצד החייב.

לפיכך, הבקשה לעיון מחדש, נדחית.

לפניי בקשת החייב, אשר הופטר מכל חובותיו בני תביעה עפ"י צו הפטר חלוט , לקבל תעודה בהתאם לסעיף 66 לפקודת פשיטת הרגל, זאת על מנת שיוכל להיתמודד בבחירות של הרשות המקומית ג'ת לכהן כחבר מועצה.

החייב טען כי החובות שהביאו אותו לפשיטת הרגל נוצרו בתום לב עקב כשלון עסקי בין השנים 2005-2009 בעקבות ירידה בהקף העבודה והקף ההכנסות.

...

ועוד הפנו בעלי התפקיד לכך שלאחר שניתן צו ההפטר התגלה כי החייב לא דיווח על תאונה שארעה לו לאחר מתן צו הכינוס, על הזכויות בגין תביעה נזיקית אותה הגיש בגין אותה תאונה ואשר אף ניהל ללא אישור ביה"מ של פש"ר. בסופו של דבר ולאחר בקשה שהוגשה לביטול ההפטר, הגיעו הצדדים להסכם לפיו הועבר, מתוך כספי הפיצויים בגין אותה תאונה, סך של 14,000 ₪ לקופת הפש"ר. בעלי התפקיד פרטו את המבחנים האובייקטיבים שנקבעו בפסיקה לצורך קבלת התעודה המבוקשת ואשר על פיהם, אין די בהתנהלות תמת לב ביצירת החובות.

החייב הדגיש כי אין המדובר בנוכל, או במסתבך סדרתי וטען כי עמדת בעלי התפקיד עומדת בניגוד לתכלית השיקומית שהינה בסיסו של הליך הפש"ר. דיון והכרעה: בסעיף 7 (א) (8) לחוק הבחירות נקבע: "זכאי להיכלל ברשימת מועמדים ולהיבחר חבר מועצה.... "הוא לא הוכרז פושט רגל לפי פקודת פשיטת רגל 1936 ואם ניתן לו צו שחרור החלטתי לפי הפקודה האמורה או צו המבטל את ההכרזה משום שחובותיו של פושט הרגל שולמו במלואן- עברו שנתיים מיום תחילתו". ע"פ סעיף 66 לפקודת פשיטת: "בית המשפט רשאי ליתן לפושט רגל, עם ההפטר, תעודה המעידה שפשיטת הרגל באה עקב כשל בלתי צפוי שאין עמו התנהגות רעה מצידו, כדי להסיר ממנו כל פסלות מחמת פשיטת רגל הקבועה בחוק והניתנת להסרה בתעודה מבית המשפט כאמור; סירוב לתת תעודה כאמור ניתן לערעור". הבקשה שבנידון הינה לפיכך לקבלת תעודה בהתאם לסעיף 66 לשם הסרת הפסלות שנקבעה בחוק הבחירות.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בכל החומר המונח בפני והנוגע להליך פשיטת הרגל שבנידון, שוכנעתי כי החייב אינו עומד בתנאים שנקבעו בסעיף 66 לפקודה.

משלא הוכיח החייב את התנאים האמורים בסעיף 66 לפקודה, הבקשה נדחית .

עוד טוען החייב, כי קריסתו הכלכלית נובעת עקב כשלון עסקי ומצב סוציו אקונומי קשה.

ראו בעיניין זה 7994/08 דוד גוטמן נ' כונס הנכסים הרישמי (פורסם במאגרים), שם נקבע כדלקמן: "החובה המוטלת על חייב  לנהוג בתום לב כתנאי להכרזתו פושט רגל מתפרשת על פני שתי תקופות – התקופה הקודמת להליכי פשיטת רגל, בעת יצירת חובותיו, והתקופה המאוחרת לכך, מאז פתיחת הליכי הכנוס, עובר לדיון בבקשת ההכרזה".   גם המחוקק נתן ביטוי לחשיבות תום הלב בפקודה, הן בסעיף 18ה(א)(2) לפקודה (הוא שלב ההכרזה) והן בסעיף 63 (ב)(1) לפקודה (הוא שלב ההפטר).

בע"א 7994/08 גוטמן נ' כונס הנכסים הרישמי (פורסם במאגרים 4.5.2003) נאמר כך על חובות שנוצרו באי חוקיות: "בגדרה של חובת ההגינות המוטלת על חייב כלפי הנושים נקבע בעבר, כי בית המשפט לא יבוא לקראת אדם שהוציא מנושיו כספים וחפצי ערך במירמה ובטענות שוא (ענין הלבר, בעמ' 1315). הוא הדין באדם שחובותיו נוצרו בעיסקי סרק אותם הפעיל תוך זילזול בנושים (ענין בנבנישתי, בעמ' 207). בדומה לכך, לא ינתן סעד לפושט רגל "מקצועי", הצובר חובות חדשים לבקרים, וחוזר לבית המשפט שוב ושוב בניסיון להינצל מידי נושיו.

...

משכך, אין מנוס אלא לבטל ההליך במלואו.

התצהיר נקלט ביום 28.4.14 בתיק הכונ"ר. בתצהיר, מיפרט התובע כי נקלע לחובות עקב כישלון עסקי של בנו.

ב"כ התובע ציין, כי העתק של התצהיר הוגש, ככל הנראה, במסגרת בקשת החייב למתן צו כנוס והכרזתו כפושט רגל, שאינו קשור לתיק הפש"ר המתנהל כיום כנגד החייב לבקשת הנושה, בנק הפועלים, בו הוא משמש כנאמן חייב, וכי עיין בתצהיר לראשונה רק כאשר קיבל את בקשת הנתבעים לאפשר את צרופו.

...

לטענת הנתבעים 4-6 , בתצהיר שמסר התובע במסגרת הליך הפש"ר, מוצגת גרסה שונה בנוגע להסתבכויותיו הכלכליות, מזו המוצגת כאן, וראיה זו הוסתרה ע"י התובע וב"כ שהינו הנאמן בהליך הפש"ר. אין כל סיבה להעתר לבקשה שכן התובע ידע על התצהיר ואף התייחס לתוכנו בעדותו וחקירתו הנגדית, ואולם הסתיר אותו.

מסיבותיהם בחרו להגיש את הבקשה, חרף הערות בית המשפט, בשלב מאוחר של ההליך ואין הם רשאים להישמע עתה כי מחד יש להיעתר לבקשתם המאוחרת; ומנגד, יש לדחות את טענת התובע שלא היתה לו עדיין הזכות להשמיע את גרסתו ביחס לתצהיר ולהביא ראיות ביחס אליו.

הגעתי למסקנה כי מאזן הנוחות – מחד, תצהיר ההסתבכות, אשר כפי שקבעתי יש בו רלבנטיות למחלוקת נשוא התביעה והוא ניתן להוכחה על ידי העד שהיה מעורב בהפקתו; וגרימת נזק לתובע שאינו ניתן לתיקון אם תדחה הבקשה; ומאידך, השלב אליו הגיע המשפט, כאשר יתכן ויהיה צורך בהגשת תצהירים משלימים גם מטעם הנתבעים, ותדרש העדתו ,פעם נוספת, של התובע לגבי התצהיר, נוטה לכיוונו של התובע ומחייב קבלת הבקשה.

סיכומו של דבר, אני מקבל את הבקשה ומורה על הגשת תצהיר משלים מטעם התובע בעניין תצהיר ההסתבכות בלבד, שלא יעלה על עמוד אחד וזאת בתוך 15 יום.