בקשת חייב לפשיטת רגל ומינוי מנהל מיוחד

מעמדו של הנאמן למען הסדר הטוב, יובהר שאמנם לשון פקודת פשיטת הרגל נידרשת למונח "נאמן", אולם עם השנים חלה פראקטיקה לפיה טרם הכרזת החייב כפושט רגל מתמנה בעל תפקיד, הוא "המנהל המיוחד" (שעם הכרזת החייב כפושט רגל מתמנה המנהל המיוחד לנאמן), המרכז אצלו את סמכויות הנאמן שבפקודת פשיטת הרגל, ועל כן, כל אימת שנירשם "מנהל מיוחד" הכוונה היא ל"נאמן" במשמע, ואין הדבר מוריד או מעלה לצורך הדיון.

ההנחה שבאה לידי ביטוי בעמדת הכונס הרישמי לפיה חייב ימתין עד לחלוף תקופת ההתיישנות בטרם יפנה להליך של חידלות פרעון מיתעלמת מהעובדה שפעמים רבות מבקש הוא להחלץ מ"סחרחורת" הליכי ההוצאה לפועל, במקרים בהם הנו חדל פרעון (ראו: ע"א 307/12 בלום נ' כונס הנכסים הרישמי, (14.8.2012), ואין לו עניין דוקא להמתין שבע שנים בטרם יגיש בקשתו לפשיטת רגל: הלא הוא מבקש הפטר מחובותיו, שאלת החלוקה של נכסיו בין הנושים השונים לא מעלה ולא מורידה, באשר הם ממילא מוקנים לנאמן, וכפי שציין בית המשפט העליון "הוא מוצא עצמו מחוץ למגרש המשחקים של ההליך", והופך אדיש בכל הנוגע לחלוקת נכסיו בין הנושים לבין עצמם.

...

מכל מקום וכמפורט לעיל, גם טענות אלו נדחות.

סוף דבר במקרה שלפני בחן המנהל המיוחד את תביעת החוב לגופה.

אני מחייב את העירייה בהוצאות המנהל המיוחד בסכום כולל של 5,000 ₪.

בית המשפט המחוזי בחיפה פש"ר 25768-03-16 רבינוביץ נ' כונס נכסים רישמי מחוז חיפה והצפון ואח' תיק חצוני: בפני כב' השופט מאזן דאוד בעיניין: פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 להלן: "הפקודה" בעיניין: רבינוביץ משה, ת"ז 17309634 להלן: "החייב" ובעניין: הכונס הרישמי מחוז חיפה להלן: "הכונ"ר" ובעניין: עו"ד ליעד יוסף להלן: "המנהלת המיוחדת" פסק דין

ביום 02.05.16 ניתן צו כנוס לנכסי החייב, לבקשתו, בגין חובות שהצהיר עליהם בבקשתו בסך של 503,549 ₪ כלפי 6 נושים והושת עליו צו תשלומים בסך של 200 ₪ ; עו"ד ליעד יוסף מונתה כמנהלת מיוחדת .

החייב הגיב לבקשה זו וטען כי הוא נכה 100% קטוע שתי רגליים חולה סוכרת קשה שפעל למקסם גבייה בחובות משותפים לו ולגרושתו אך לא הצליח, ולטענתו בהיעדר כל מוצא ניסה ולו בהימורים להחזיר החובות אך לא צלח וגם אז הציע הסדר נושים אך המנהלת המיוחדת דחתה.

...

נראה כי יישום המבחנים הרלוונטיים לענייננו מוביל למסקנה כי החייב לא הרים את הנטל המוטל עליו כי הסתבכותו הייתה בתום לב. החייב ציין שהוא ניסה לסגור את חובותיו עובר לצו הכינוס בהימורים.

באשר לפעילות ההימורים בתי המשפט התייחסו אליו כפעילות שיש בה פן כלכלי בנסיבות מחמירות במיוחד כאשר הנושים הם הקרבן של חובות אלה ועל כן חוב שנוצר בדרך זו הינו חוב שנוצר בחוסר תום לב. ראה לעניין זה ע"א 3376/11 רוזנברג נ' כונס הנכסים הרשמי, 6.10.2013 במסגרתו נקבע: "אל מערך השיקולים שמנינו דומה כי יש להוסיף את סוג הפעילות הבלתי חוקית. כך למשל בפעילות כלכלית כגון הימורים, ישנו פן כלכלי ב"נסיבות מחמירות" של מעורבות כסף "כשר" עם כסף "מזוהם". בתיק פש"ר 23924-12-16 עבאס נ' כונס הנכסים, נקבע: "חוב שנוצר בהימורים, כאשר הנושים הם הקרבן של חובות אלה הוא חוב שנוצר בחוסר תום לב. ראשית, הימורים (למעט אלה שהותרו לפי הדין) הוא מעשה אסור על-פי החוק (לא ברור מחקירת החייב היכן הימר החייב הגם שהוא טען בשלב מסוים כי הדבר נעשה במפעל הפיס); שנית, וזה העיקר, החשבת חוב שנוצר בהימורים כחוב שנוצר בתום לב לצרכי הליכי פשיטת רגל מחטיאה את מטרת הליכי פש"ר שנועדו להושיט קרש הצלה לאלה אשר איתרע מזלם. מי שמהמר על 2,000 מדי יום (כפי גרסת החייב) (60,000 ₪ לחודש!), מהמר, למעשה, על כספי הנושים ועל כן, יש לקבוע, כעניין של מדיניות, כי חובות אלה הם חובות שנוצרים בחוסר תום לב." ובמקום אחר פשר (י-ם) 5007/08 שרון שבת נ' כונס הנכסים הרשמי – נקבע: "אבחנתו של החייב בין יצירת חובות בהימורים בלתי חוקיים לבין יצירת חובות בהימורים חוקיים, אינה מסייעת בידו. בחינת תום ליבו של החייב אינה מותנית ביצירת חובות באופן בלתי חוקי. בפסיקה נקבע אמנם כי לא ייתכן שחייב אשר חובותיו נוצרו כחלק מפעילות בלתי חוקית ייצא נשכר ועל אחת כמה וכמה, כאשר הפעילות הבלתי חוקית נוגדת את תקנה הציבור וגדרי המוסר (ראו: ע"א 6416/01 דני בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4), 197), אולם מדובר בנדבך נוסף ולא בתנאי. אפרט." יוצא אפוא שהתנהלות החייב הן עובר לצו הכינוס בעת יצירת חובותיו והן במסגרת ניהול ההליך, כללה התעסקות בהימורים מה שמעיד על חוסר תם לב מצדו הן ביצירת החובות עובר למתן צו הכינוס והן להתנהלות במהלך ההליך שעליה יש לשים דגש רב. זאת ועוד ישנו ספק רב באם החייב חדל פירעון, כאשר אף דירת המגורים שבבעלותו החל הבנק בהליך מימוש לאחר שמשך תקופה החייב נמנע למשלם תשלומי.

לאור כל האמור ולאחר ששקלתי את מלוא טיעוני הצדדים, ומצבו הרפואי של החייב אני דוחה את בקשתו של החייב להכרזתו כפושט רגל.

בהקשר זה יצויין כי ב"כ המבקש הציג בפניי הליכים משפטיים המתנהלים בנוגע לדירה זו במסגרת המרצת פתיחה בבית משפט זה (ה.פ 22138-08-15) ובמסגרת טען ביניים בבית משפט השלום בתל-אביב (ה.פ. 22276-08-15) ואני סבורה כי כל עוד לא תוכרע הבקשה למתן צו כנוס יש מקום לעכב את ההכרעה בבקשות שהוגשו במסגרת תיקים נוספים שכל ככל שבית המשפט יגיע למסקנה כי יש מקום ליתן צו כנוס הרי ממילא ימונה מנהל מיוחד ותוגש בקשה לביטול הענקה במסגרת סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל".

בעקבות החלטה זו ובעקבות בקשה שהוגשה ביום 25.11.15 בת.א. 22138-08-15 שעניינה עיכוב בירור התובענה מפאת קיומו של הליך פשיטת רגל תלוי ועומד והליכים שפוטיים נוספים, ניתנה על ידי כב' השופטת ח' פלינר החלטה המורה כי: "בהמשך להחלטה המצורפת של כב' הש' לושי עבודי מיום 30.11.2015 (סעיף 6) הרי שניתנה הוראה על עיכוב הליכים בתיק זה" על שרשרת ההחלטות האמורות מתווספת החלטתו של כב' השופט ח' ברנר בפש"ר 38284-09-15 מיום 5.7.16, לפיה: "לפניי בקשת נושה להכריז על החייבת פושטת רגל.

...

משכך, הגיש התובע תביעה לאשר את העיקול אשר הוטל אצל הנתבעים, תוך חיובם בהוצאות ושכ"ט עו"ד. טענות הנתבעים הנתבעים טוענים כי יש לדחות את בקשת התובע לאישור העיקול על דירת הנתבעים, לביטול העיקול הזמני ולהורות על הסרת הרישום מפנקס הבתים המשותפים בטאבו.

אשר על כן, אני נעתר לבקשה ומכריז על החייבת פושטת רגל.

המנהל המיוחד מתמנה לתפקיד נאמן, וההתחייבות שהפקיד, תבטיח גם את מינויו הנוכחי" אשר לסך של 195,000 ₪, אינני מקבלת את טענת התובע ולפיה גם אם יתקבלו כל הטענות העובדתיות של הנתבעים הרי שיש להורות על אישור העיקול לגבי סכום זה. כאמור, בין היתר, טוענים התובעים כי הגב' שטיאסני קיבלה את מלוא הסכומים המגיעים לה, בהתאם לנספח שנכרת בין הצדדים אשר שינה חלק מההסכמות של ההסכם המקורי, היינו לפני כריתת הנספח.

אשר על כן, הבקשה למתן פסק דין חלקי, נדחית.

בהתאם לכך התבקשה הכרזת החייב כפושט רגל ומינוי המנהל המיוחד כנאמן לנכסי החייב.

לאחר שנדחתה הצעת ההסדר של החייב, הוגשה תגובה מטעמו לבקשה לביטול הענקה, במסגרתה טען החייב כי חלקו היחסי בתמורה ממכירת הנכס בבקה אל גרביה שימש כבר לתשלום חובות לגורמים פרטיים לפני תחילת הליך הפש"ר. ביום 23.3.2016 הוכרז החייב כפושט רגל, נוכח העובדה כי הצעת ההסדר נדחתה על ידי הנאמן והכונ"ר כאמור, ונוכח עמדתם כי ניתן להכריז על החייב כפושט רגל, בין היתר, משום שתהיה תועלת לנושי החייב כתוצאה מהכרזתו כפושט רגל – עמדה לה החייב לא היתנגד.

...

המנהל המיוחד טען כי דין טענת החייב לפיה הכספים שולמו לו על ידי אחיו במזומן, כאשר הוצגו גרסאות סותרות באשר לשימוש בכספים, ובהעדר עדות אובייקטיבית חיצונית לטענה זו – להידחות תוך קביעה כי החייב לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח טענה זו. לפיכך, ביקש המנהל המיוחד להורות על ביטול ההענקה שהעניק החייב למשיב, תוך חיוב המשיב בהשבת ההענקה, קרי בהשבת סך של 59,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 15.10.14.

נראה לי שהעובדה, שאינה שנויה במחלוקת, כי חלקו של החייב בתמורה בגין מכירת הנכס בבאקה אל גרביה הגיעה לידי המשיב, כאשר לא נטענה על ידו טענה כלשהי לפיה ניתנה בעדה איזו "תמורה בעד ערך", אלא אך ורק כי במקביל לכך העביר המשיב לחייב סכום זהה - די בה על מנת שהנאמן יעמוד בנטל הנדרש.

גם אם אראה בטענה לפיה סכום בגובה חלקו של החייב בנכס הועבר אליו על ידי המשיב, כטענה המבקשת להיכנס בגדרי החריג, סבורני כי משעה שהמשיב אישר כי חלקו של החייב אכן הגיע לידיו, די בכך על מנת להעביר אליו את הנטל להוכיח את טענתו.

בנסיבות אלו, אני קובעת כי המשיב לא עמד בנטל השכנוע המונח על כתפיו להוכיח את תחולת חריג שבסעיף 96(ג)(2) לפקודת פשיטת הרגל.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו פש"ר 28770-03-16 כהן נ' כונס נכסים רישמי תל אביב ואח' 23 ליולי 2021 מספר בקשה:51 לפני כבוד השופטת נועה גרוסמן מבקש יקיר ניידיק, עו"ד (מנהל מיוחד) משיבים 1. כונס נכסים רישמי תל אביב 2. רועי כהן (החייב) ע"י ב"כ עו"ד עינבר לב החלטה

בנוסף, בשל קיומו של נכס עזבון אשר לחייב זכויות בו, הכרזתי על החייב פושט רגל תוך מינוי המנהל המיוחד לנאמן לנכסיו.

אין לי אלה לצטט את דבריו של כב' השופט מינץ בע"א 4174/21 חוסין נ' גבריאלי (נבו 22.6.2021) אשר יפים בשינויים המחויבים, גם לענייננו: "הליך פשיטת רגל כונה לא אחת בפסיקה "חסד של המחוקק" (ע"א 7113/06 ג'נח נ' כונס הנכסים הרישמי, פסקה ד(3) (20.11.2008); רע"א 3289/17 טאהא נ' כונס הנכסים הרישמי, פסקה 18 (30.4.2017); ע"א 940/21 דרור נ' דוד הרשקוביץ – מנהל מיוחד, פסקה 5 (31.5.2021)).

...

מן האמור, איני רואה כי ההליך שלפני מגשים איזה מתכליות ההליך ולפיכך אני מורה בזה על ביטולו.

בהלכת ע"א 8673/13 אלקצאצי נ' כונס הנכסים הרשמי (נבו 2.4.2014) (להלן: "הלכת אלקצאצי") נקבע: "סבורים אנו ככלל כי התקופה שיש לקבוע לשם חידושו של כינוס אכן צריכה להיות קצרה מזו שקבע בית המשפט קמא. נראה לנו כנכון להעמיד תקופת פניה מחדש במקרה של ביטול כינוס עקב מחדלי החייב, וכדי ליתן ביטוי ראוי למחדלים, על בין שנה לשנה וחצי לפי שיקולו של בית המשפט, ובמקרים חמורים יותר עד שנתיים וחצי." (שם, פסקה ג).

אני דוחה אפוא הצעה זו. אני מורה בזה על ביטול צו הכינוס עקב חוסר תום לב בהתנהלות החייב בהליך.