בקשת חייב לפריסת חובות בהליך פשיטת רגל

המנהל המיוחד הגיב לבקשת החייב לפריסת חוב הפיגורים וציין כי החייב לא פעל במתוה שהוצע על ידו וכי בכל מקרה, הוא מיתנגד למתווה זה. עוד הדגיש המנהל המיוחד כי יסודות בקשת המבקשת אינם קשורים בשאלת עמידתו של החייב בהוראות ההליך אלא בשאלה האם חומרת העבירה וחוסר תום הלב ביצירת החובות, יש בהם כדי להוביל לביטול ההליך.

(1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42; (2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו; (3) לקבוע, בכפוף להוראות סעיף 63, כי מיד לאחר הכרזת החייב פושט רגל יינתן לו הפטר לאלתר, מהטעם שאין בניהול הליכי פשיטת רגל כדי להביא תועלת לנושים, ובילבד שחלפו לפחות ששה חודשים מיום מתן צו הכנוס; על הפטר לפי סעיף זה יחולו הוראות סעיפים 66, 67, 69 ו-226.

...

בכל הנוגע לשאלת חלוף הזמן, סבור אני כי נוכח חומרת המעשה, משקלו של חלוף הזמן (ובענייננו חלפו כ - 9 שנים מיום האירוע) הינו נמוך, ואין בו כדי לשנות מהמסקנה אליה הגעתי (ר' והשווה: פש"ר 18761-05-15 חמזה נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, ניתן ביום 20.2.16).

מכל המקובץ מסקנתי היא כי יש להורות על ביטול הליכי פשיטת הרגל בהם נקט החייב.

אני דוחה את בקשתו של החייב להכריז עליו כפושט רגל.

הנושה הגישה ביום 20/07/2020 תגובה מטעמה במסגרתה כי היא מיתנגדת לבקשת החייב לפריסת חוב המזונות.

בית המשפט מוסמך, על פי סעיף 18ה(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם-1980 לדחות בקשה להכרזת החייב כפושט רגל "אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו". תום ליבו של החייב ייבחן בשתי תקופות – התקופה הקודמת להליכי פשיטת הרגל - בעת יצירת חובותיו, והתקופה המאוחרת ממועד פתיחת הליכי הכנוס ופשיטת הרגל, עובר לדיון בבקשת ההכרזה, כאשר הנטל להוכחת קיומו של תום לב מוטל תמיד על החייב.

...

הצעתו של החייב לסלק את חוב הפיגורים בתשלומים חודשיים של 200 ₪ בחודש אינה הגיונית או צודקת בנסיבות העניין, ולכן אין להיעתר לה. - החייב לא הסיר את חוב הפיגורים בדמי המזונות מפתיחת ההליך, בהתאם להחלטתי מיום 31/12/2019.

- בנוסף לכל האמור לעיל נראה כי אין כל תועלת בניהול ההליך נוכח העובדה כי הוגשה נגד החייב תביעת מזונות על סך של 405,000 ₪ שהיא בדין קדימה ולכן אין טעם בהמשך ההליך.

         לפיכך אני מורה מחיקת הבקשה לפשיטת רגל על כל השלכותיה.

בהחלטתי מיום 30.4.20 הוריתי על דחיית בקשת החייבת לפריסת חוב הפיגורים ותוכנית הפירעון לתקופה שהתבקשה והוריתי כי על החייבת לסלק את חוב הפיגורים ולפנים משורת הדין הוריתי כי ככל שהחייבת לא תפקיד בקופת הכנוס עד ליום 15.6.20 סך של 3,880 ₪ בקופת הכנוס יבוטל ההליך ללא דיון נוסף וללא מתן התראה נוספת.

יובהר כי מחדלי החייבת כאשר היא חוסה תחת הגנתו של צו הכנוס אשר ניתן בתיק, מהוים היתנהגות בחוסר תום לב של החייבת, אשר מחד גיסא נהנית מההטבות וההגנות הנכללות בצו הכנוס ומאידך אינה ממלאת את הנידרש ממנה במסגרת הליך הפש"ר. בעיניין זה נאמר כבר על ידי בית המשפט העליון (כב' השופטת פרוקציה) כי: "אחד האמצעים החשובים ליישוב בין המגמות המנוגדות הפועלות בהליכי פשיטת הרגל מיתמקד בדרישה לתום לב של החייב לאורכם ולרוחבם של הליכים אלה. כדי לזכות את החייב ב"כרטיס כניסה" להליך פשיטת רגל, עליו להוכיח את תום ליבו.

ככל שהחייבת לא תגיש בקשה לביטול פסק הדין ותבקש להגיש בקשה חדשה לפשיטת רגל, אני מורה כי היא לא תהיה רשאית לעשות כן אלא בחלוף 18 חודשים ממועד פסק דין זה, וזאת לאור הקף מחדליה של החייבת והתקופה הממושכת שבה נמשכו מחדלי החייבת, ובהתאם להילכת בית המשפט העליון בע"א 8673/13 גמיל אלקצאצי נ' כונס הנכסים הרישמי (פורסם בנבו 2.4.14) , והחייבת תצרף פסק דין זה לכל בקשה חדשה שתוגש אם תוגש על ידה.

...

לפיכך אני מורה על מחיקת הבקשה לפשיטת רגל על כל השלכותיה.

כספים שייוותרו אם ייוותרו בקופת הכינוס ישמשו תחילה לכיסוי הוצאות ההליך על פי התקנות, ועל היתרה יחולו הוראות סעיף ג' לפסק הדין מיום 11.2.19 ובהתאם אני מורה כי יתרת הכספים בקופת הכינוס לאחר ניכוי הוצאות ההליך תחולק בין נושי החייבת שתביעות החוב שלהם אושרו בהתאם לחלקם היחסי במצבת הנשייה המאושרת.

ככל שהחייבת לא תגיש בקשה לביטול פסק הדין ותבקש להגיש בקשה חדשה לפשיטת רגל, אני מורה כי היא לא תהיה רשאית לעשות כן אלא בחלוף 18 חודשים ממועד פסק דין זה, וזאת לאור היקף מחדליה של החייבת והתקופה הממושכת שבה נמשכו מחדלי החייבת, ובהתאם להלכת בית המשפט העליון בע"א 8673/13 גמיל אלקצאצי נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו 2.4.14) , והחייבת תצרף פסק דין זה לכל בקשה חדשה שתוגש אם תוגש על ידה.

הנכנס לשערי בית משפט של פש"ר נהנה מיתרונות, אולם ידע, כי מעתה, מספר זכויות המוקנות לאדם מן השורה נפגעות במידת מה, ובין היתר זכותו לצאת את הארץ, כחלק מחובות החייב להתנהל על-פי אמות מידה "לא פזרניות" לתועלת נושיו עד אשר ימצה את ההליך בניסיון להבריאו מחובותיו.

בית המשפט העליון אף חזר על האמור בהילכת טאהא במסגרת רע"א 7008/18 ברוכמן נ' כונס הנכסים הרישמי (02.01.2019) וקבע, כי כשעסקינן בבטול זמני של צו עיכוב היציאה מהארץ, איזון ראוי של האינטרסים שבסיס הליך פשיטת הרגל מחייב קיומם של התנאים שנקבעו בהילכת טאהא, ובין היתר, על הבקשה להתבסס על נימוקים משכנעים המצדיקים את יציאת החייב מהארץ.

באשר לבקשת החייב לפריסת חוב הפיגורים, בשים לב לכך כי הוא מבקש למעשה להאריך את תקופת תכנית הפרעון, יעביר החייב בקשתו לידי כל הנושים המוצהרים וזאת תוך 5 ימים מהיום במסירה אישית.

...

לטענת החייב הוא עובר סדרת טיפולים רפואיים בשל מצב רפואי קשה ועל כן יש להיעתר לבקשתו.

בענייננו נראה כי יישום הכללים שהותוו בהלכת טאהא ובפסיקת בית המשפט העליון, מוביל למסקנה כי יש לדחות את בקשת החייב.

נוכח האמור לעיל וממכלול הנסיבות הבקשה נדחית בזאת.

בהמשך, בהחלטתי מיום 4.12.19 נעתרתי לבקשה נוספת מטעם החייב לפריסת חוב הפיגורים לתשלומים ע"ס 500 ₪ כ"א במקום הפריסה שקבעתי בהחלטתי מיום 27.11.19 וזאת לאור נימוקי הבקשה והתיעוד הרפואי שצורף לה. לאחר שהחייב הפקיד את הסך 2,000 ₪ בהמשך להחלטתי מיום 27.11.19, החייב שב וצבר חוב פיגורים נוסף ועל אף ההתראות שניתנו לו בהחלטותיי מימים 25.3.20 ו- 2.6.20 ועל אף שהבקשה הובאה לידיעתו האישית של החייב כפי שהודיע הנאמן ביום 9.7.20, החייב טרם סילק את חוב הפיגורים החדש שצבר ולמעשה לא שילם דבר לקופת הכנוס מעבר לסך 2,000 ₪ שנקבע כתנאי להשבת החייב להליך.

כמו כן אני מוצא לנכון להורות לאור מחדלי החייב ומשצבר חוב פיגורים נוסף גם לאחר השבתו להליך, כי גם בעת הגשת בקשה חדשה ,וכתנאי למתן צו כנוס והכרזה על פשיטת רגל יהיה החייב מחוייב בהפקדת סך 5,000 ₪ לקופת בית המשפט אשר יועברו לאחר מתן צו הכנוס לקופת הכנוס, וזאת בכדי להצביע על נכונות החייב לעמוד בהוראות ההליך , ובכדי להבטיח כי אין בכוונת החייב לנצל פעם נוספת לרעה את הליך הפש"ר. בענין זה אבקש להפנות להחלטתי בתיק פש"ר 4048-03-17 עמנואל ערמון נ' כונס הנכסים הרישמי (פורסם בנבו , 13.9.2017 ), שם בחנתי את מכלול האינטרסים הנוגדים בשאלת חיוב חייב בהפקדת תשלום כתנאי להגשת בקשה מחודשת לפשיטת רגל.

...

בהחלטתי מיום 27.11.19 נעתרתי לבקשת החייב לביטול פסק הדין מיום 25.8.19 ולהשבת צו הכינוס על כנו וזאת לאור עמדת הנאמן ולאחר שעיינתי בנסיבות שפורטו בבקשת החייב מיום 29.10.19 והוריתי כי השבת החייב להליך מותנית בהפקדת סך של 2,000 ₪ על חשבון חוב הפיגורים עד ליום 10.12.19 ואשר ליתרת חוב הפיגורים הוריתי כי החייב יסלק את יתרת חוב ב-7 תשלומים חודשיים שווים ורצופים שיתווספו לתשלומים השוטפים לפי תוכנית הפרעון שנקבעה בעניינו של החייב במסגרת פסק ההכרזה מיום 19.6.18 והבהרתי לחייב כי כל פיגור נוסף בתשלומי תוכנית הפרעון יוביל לביטול ההליך ללא אפשרות לפריסה נוספת של חוב הפיגורים.

לפיכך אני מורה על מחיקת הבקשה לפשיטת רגל על כל השלכותיה, לרבות על ביטול פסק ההכרזה.

כספים שייוותרו אם ייוותרו בקופת הכינוס ישמשו תחילה לכיסוי הוצאות ההליך על פי התקנות, ועל היתרה יחולו הוראות סעיף ג' לפסק הדין מיום 19.6.18 ובהתאם אני מורה כי יתרת הכספים בקופת הכינוס לאחר ניכוי הוצאות ההליך תחולק בין נושי החייב שתביעות החוב שלהם אושרו בהתאם לחלקם היחסי במצבת הנשייה המאושרת.

ככל שהחייב לא יגיש בקשה לביטול פסק דין זה ויבקש להגיש בקשה חדשה לפשיטת רגל, אני מורה כי הוא לא יהיה רשאי לעשות כן אלא בחלוף 18 חודשים ממועד פסק דין זה, וזאת לאור היקף מחדליו של החייב והתקופה הממושכת שבה נמשכו מחדלי החייב, ובהתאם להלכת בית המשפט העליון בע"א 8673/13 גמיל אלקצאצי נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו 2.4.14) , והחייב יצרף פסק דין זה לכל בקשה חדשה שתוגש אם תוגש על ידו.