בקשת חייב להפטר מחוב או להפחתת הפרשי הצמדה וריבית

רקע והשתלשלות העניינים בהחלטתו מיום 20.1.2016 סקר כב' הרשם את השתלשלות ההליכים בתיק, ועיקריה מובאים להלן: ביום 23.11.1995 ניתן פסק דין לפיו על המשיבה (להלן: "המשיבה" ו/או "החייבת") לשלם למבקש (להלן: "המבקש" ו/או "הזוכה") סך של 1,000 ₪ בצרוף מע"מ. ביום 14.04.2013, ובחלוף כ- 18 שנים ממועד מתן פסק הדין, הגיש הזוכה את פסק הדין לבצוע בלישכת ההוצל"פ. ביום 20.05.2013 הגישה החייבת בקשה בטענת "פרעתי", טענה כי הזוכה מצוי בהליכי פשיטת רגל ולא נטל אישור מתאים לפתיחת התיק, כמו גם טענה לקזוז סכומים שהזוכה חב לה במסגרת תיק מזונות הפתוח נגדו ואף טענה להפחתת הפרישי הצמדה וריבית נוכח השהוי שממועד מתן פסק הדין ועד להגשתו לבצוע.

ביום 28.06.15 הגיש הזוכה בקשה לשיפעול הליכי הוצל"פ בטענה שקבל הפטר חלוט בתיק פשיטת הרגל ואינו זקוק לאישור כלשהוא לניהול ההליך.

המשיבה טוענת כי הצורך בהפקדת הערובה מוצדק, שכן לאור העובדה שטענת פרעתי נדונה לגופה והוכחה בפני הרשם, ואם יתקיים דיון בבקשת המבקש לביטול החלטה מיום 20.01.16 ברור כי בקשתו תדחה ויוטלו עליו הוצאות לטובת המשיבה, או אז לא תוכל המשיבה להפרע מהמבקש ולגבות הוצאות אלה – שכן החייב לא משלם את חובו למשיבה ויתרת חובו בתיק המזונות הינו מעל 170,000 ₪ שטרם שולמו (המשיבה צרפה החלטה מתיק המזונות המעידה על כך, נספח 13 לתגובתה מיום 19.05.16).

...

ההחלטות להלן לשון ההחלטה מיום 06.03.16 במלואה: "בתיק זה נקבע דיון בבקשה בטענת פרעתי שהגישה החייבת. הזוכה לא התייצב לדיון האמור וניתנה החלטה המקבלת את הבקשה במלואה. במסגרת זו אף פסקתי הוצאות בסך 10,000 ₪ לזכות החייבת. הכל כמפורט בהחלטה מיום 20.1.2016. ביום 17.2.2016 הגיש הזוכה בקשה לביטול ההחלטה מיום 20.1.2016 ולקביעת מועד דיון. למקרא הבקשה הוריתי על העברתה לתגובת החייב וזו הונחה לפניי עתה. לאחר ששבתי ועיינתי בתיק בכללותו, בבקשה הזוכה ובתגובת החייבת על נספחיהן, באתי למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשת הזוכה מבלי להתנותה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הדיון. אני מורה אם כן כי בכפוף להפקדת סך של 12,000 ₪ להבטחת הוצאות הדיון בתיק זה, אקבע מועד לדיון בבקשת הזוכה". ולהלן לשון ההחלטה מיום 17.03.16 במלואה: "עיינתי בבקשה ורק שוכנעתי יותר בדבר הצורך להתנות את הדיון בבקשת הזוכה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הדיון. בהקשר זה אציין כי כעולה מהבקשה עתה הזוכה עצמו מסכים כי החלטת כב' הרשם (כתוארו דאז) קפלן ניתנה בהקשר זה ורק טוען כי לא ידע שיש כל[פ]יו חוב באותו מועד. יוצא איפוא כי הזוכה מסכים על עצם מתן ההחלטה בדבר הקיזוז ומשלא השיג עליה הפכה זה מכבר לחלוטה ואין בכל טענה שתעלה במסגרת תיק זה כדי לשנות הימנה. זאת ועוד, דווקא מצבו הכלכלי הנטען, הוא שמחייב הפקדה להבטחת הוצאות. על יסוד האמור כמו גם נימוקי החלטותיי מימים 20.1.2016 ו- 6.3.2016 הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה איני עושה צו להוצאות". טענות המבקש המבקש טוען כי לא קיבל זימון לדיון ביום 20.01.16 ולא ידע עליו.

סיכומו של דבר, גם לגופו של עניין, שוכנעתי כי סיכויי ההגנה של מבקש הם קלושים, וכי הם ההליך הנוכחי הוא המשך של הליך שכל כולו ניסיון לניצול לרעה של הליכי בית משפט כנגד המשיבה.

שוכנעתי כי טענת פרעתי מצד המשיבה הוכחה למשעי, לפני ולפנים, וכי המבקש לא הציג כל גרסה שתסתור הוכחה זו ותביא להפיכת המסקנה המשפטית בדבר פירעון חובה של המשיבה.

לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

המערער לא שילם דבר בתיק, אך הגיש בקשה בטענת פרעתי בה טען כי כיון שהמשיב הגיע להסדר עם החייב הנוסף, וכיוון שהמשיב לא דווח על ההסכם ועל התקבולים שקבל על פי אותו הסדר, יש לקבוע כי גם החוב כלפיו מבוטל, או לפחות מופחת.

לאמור יש להוסיף, לטענת המערער, את העובדה שבמשך שנים המשיב לא נקט בהליכים נגדו, ויש בשיהוי זה כדי לאיין את החוב שלו, ולמצער להביא להפחתה משמעותית של הריבית וההצמדה עקב הזמן שחלף.

כב' הרשמת קבעה, כי חלק מטענות המערער אינן נכונות משפטית, ובין היתר הטענה שכיון שהחייב הנוסף הופטר מהחוב יש לפטור גם אותו.

לפיכך לא היה מקום להפחית ריביות או הפרישי הצמדה.

...

כב' הרשמת קבעה, כי המערער לא הצליח להוכיח קנוניה כלשהי בין המשיב לבין החייב הנוסף, ואף אני סבור שמלבד טענות בעלמא לא הובאה כל ראיה לגבי קנוניה כזו.

המערער ישלם את הוצאות המשיב ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ שיגבו מתוך סכום הערובה שהפקיד המערער.

הנאמן עידכן בנוגע למצבת החובות ובכלל זה הפחתת חלק מהחובות, ועתר לכך שקופת פשיטת הרגל תועמד על סך שיאפשר חלוקת 100% דיבידנד לנושים שתביעות החוב שלהם אושרו, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מיום צו הכנוס ועד למועד התשלום הפועל, כפי הוראות סעיף 81 בפקודה, וכן הוצאות ההליך ובכלל זה גם על סכומי החוב שהופחתו נוכח תשלום צד ג' מחוץ להליך או לפחות בגין מחצית מסכום זה. הנאמן היתייחס לבקשת הנושה [ראו להלן] ולדעתו נוכח הפעולות שננקטו בתקופת הנאמן הקודם, ראוי להוסיף 10% מגובה תביעת החוב שאושרה לנושה בלבד.

אציין, כי בחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ח - 2018, נילקח בהקשר למצב כזה שיקול הדעת מהנאמן ובסעיפים 235 ו- 243 בחוק חידלות פרעון נקט המחוקק גישה ברורה, שלפיה תועבר יתרה לחייבים רק לאחר ששולמו לנושים כלל החובות, בערכם הריאלי, ובכלל זה הפרישי הצמדה וריבית; זאת, בנגוד לשיקול הדעת שהוקנה לנאמן בסעיף 81 בפקודה.

כאמור, ככל שהחייב לא יעמוד בתקופת הפרעון, יהיה תנאי להפטר תשלום ריבית והצמדה לפי סעיף 81 בפקודה, ממועד צו הכנוס ועד למועד התשלום בפועל, זאת לצד האפשרות לשקול ביטול ההליך או מימוש הנכסים.

...

סוף דבר – תכנית הפירעון באשר לסכום הפירעון: הצדדים לא חלקו על כך שנדרש תשלום שיאפשר חלוקת 100% דיבידנד לנושים שתביעות החוב שלהם אושרו, בצירוף הוצאות ההליך.

מקובלת עליי עתירת הנאמן כי שכר הטרחה ייגזר מסכום מימוש שיכלול את הסכום האמור וכן מחצית מהחוב ששולם מחוץ להליך לעיריית קרית מלאכי [בבחינת חלקו של החייב], בסך של 51,500 ₪.

בשים לב לקיומם של נכסים מחד, ולצורך המשפחתי לתור אחר אופן הפדיון מאידך, כמו גם הרצון לתת ביטוי לתכנית הסוציאלית של החייב בגילו הנוכחי, סבורני שיש לקבוע את תקופת הפירעון ל- 18 חודשים, ללא תוספת ריבית והצמדה נוספת.

הממונה על הליכי חידלות פרעון והנאמנת הגישו תגובה משותפת לפיה יש לקבל את עמדת המל"ל. נטען כי, בהתאם לדווח המל"ל, מדובר בחוב מזונות שהתחדש בכל חודש משנת 1997 ועד לשנת 2006 ובנוסף לכך התווסף חוב בגין הפרישי הצמדה וריבית בגין השנים 2001-2011 ומכאן שהיחיד לא פעל כלל לאורך השנים לתשלום דמי המזונות ויש בהתנהלותו משום חוסר תום לב. מתגובת הממונה עולה כי המזונות שולמו על ידי המל"ל מלידת הבת בשנת 1998 (בת 23 ולא 26 כנטען בבקשה) עד לשנת 2006, עת הייתה הילדה בת 8 לערך.

לאחר תגובת הממונה והנאמנת הגיש החייב אישור מסירת הבקשה לגרושה, אשר לא הגישה לבקשה, וב"כ החייב הצהיר כי דיבר איתה ואינה מיתנגדת להחיל את ההפטר על החוב כלפיה.

מכל מקום נקבע כי העניין נתון לשיקול דעת בית המשפט הדן בהליך לאור האמור בסיפא לס' 69(א)(3) הנ"ל. (רע"א 7940/13 יוסף קצקה נ' כונס הנכסים הרישמי , (29.1.14) בע"א 5628/14 יוסף סלימאן נ' סמירה סלימאן, 26.09.2016, בפיסקה 19 לפסק דינה של כב' השופטת ע' ברון, פורטו השיקולים המנחים לעניין החלת ההפטר על חוב המזונות: "כושר הפרעון הנוכחי של החייב, ועד כמה הוא צפוי להשתנות בעתיד; קיומם של נכסים בבעלותו; גילו ומצב בריאותו; מצבו האישי והמשפחתי; נסיבות הווצרות החוב; אם המדובר בחוב לעבר בלבד, או בחוב שוטף שממשיך להיצבר; חלוף הזמן מעת יצירת החוב, בשים לב לשאלת 'תרומתו' של החייב להתמשכות ההליכים בעיניינו, כדי למנוע מצב שבו יעדיף חייב להישתמט מתשלום במשך זמן ממושך, על מנת שבסופו של יום יופטר ממנו; אם החייב עשה מאמצים לפרוע את החוב מיוזמתו, או שמא החוב נפרע במקצתו רק בעקבות הליכים שנקטו הזכאים; אם החייב עודנו חב בסיפוק צרכי המחייה השוטפים של הזכאים למזונות, ובפרט קטינים, לעומת מצב שבו החוב נוגע לעבר הרחוק, שאז חוב המזונות הפסוק מאבד מאופיו המקורי ומתקרב יותר במהותו לחוב כספי רגיל; מצבם הכלכלי הנוכחי של הזכאים למזונות; האם תפגע זכותם של החייב או של הזכאים לקיום מינימאלי בכבוד; אם החייב מיצה את האפשרויות העומדות לרשותו בגדרי הליכי ההוצאה לפועל, ואם יהיה באלה כדי להביא תועלת ממשית לנושים; ועמדותיהם של בעלי התפקידים בהליך פשיטת הרגל. יושם אל לב כי רשימה זו עודנה חלקית והושמט ממנה שיקול מרכזי, הוא עיקרון תום הלב, שהדיון בו ייערך בנפרד בהמשך.

עוד הוטעם: "בעיקר רלבאנטית במקרים כגון-דא השאלה: באילו נסיבות נימנע החייב מתשלום חוב המזונות הפסוק? כך, למשל, יש לברר האם היתה לחייב מניעה אמיתית לעמוד בתשלום המזונות, לאחר שנקבעו, או שמא הוא השתמט במכוון מתשלום החוב הפסוק, חרף יכולתו הכלכלית לעשות זאת? במישור זה יש לזכור כי פסיקת המזונות נעשתה על ידי ערכאה שיפוטית לאחר בחינת יכולתו הכלכלית של החייב לעמוד בתשלום דמי המזונות, וכי עומדת לרשות החייב האפשרות לפנות לבית המשפט לעינייני מישפחה בבקשה להפחית את תשלום המזונות במקרה של שינוי נסיבות המצדיק זאת. מכאן, שבהעדר פניה לבית משפט כאמור – קמה חזקה בדבר יכולתו הכלכלית של החייב לעמוד בתשלום המזונות, אשר הנטל לסתור אותה ולשכנע כי לא היה בידיו לעמוד בתשלום החוב הפסוק – מוטל על החייב" (בפיסקה 41(ו); ההדגשה במקור–ע'ב').

...

למרות התשתית העובדתית החסרה שהציג המבקש, מצאתי להיעתר באופן חלקי לבקשתו בכל הנוגע למל"ל ולקבל בקשתו ביחס לגרושה.

ביחס לחוב המזונות כלפי נטליה צ'בן, אני מורה כי ההפטר שניתן חל גם על חוב המזונות כלפיה.

המרכז פירט בבקשתו כי מקור הפצוי בשיעור של 6,000 ₪, בהליך שהתקיים בת"פ 1495/03 בבית משפט השלום ברחובות וכי הפצוי שהושת צבר הפרישי הצמדה וריבית נוכח שהחייב לא שילמו.

עם זאת, בבקשת החייב להפטר מתאריך 4.6.2018 ציין הוא בעצמו כנימוקים לבקשתו בסעיף 6 כך: "חובו של המבקש במרכז לגביית קנסות ממילא לא יופטר בהליך, והמבקש יצטרך בין כה וכה להסדירו בהסדר נפרד לאחר קבלת ההפטר". ציפייתו מראש של החייב כי צו ההפטר יחול על הפצוי העונשי אין לה אם כן על מה לסמוך.

אין במסמך שהגיש החייב כדי ללמד כך. הבקשה שהוגשה לבית המשפט על ידי החייב ביום 6.9.2018 היתה בעיניין הפחתת "הריביות העודפות שנצברו על הפיגורים בתשלומי הקנסות ויתרת החוב המוסכמת תשולם בפריסה" [הדגשה שלי – א.ב.ג].

...

סוף דבר הבקשה מתקבלת ואני מורה כי ההפטר לא יחול על חוב הפיצוי שמקורו במסגרת ת"פ 1495/03.