בקשת חייב להחלת צו הפטר על חובות מזונות למוסד לביטוח לאומי

בפני בקשה החייב להחיל את צו ההפטר שניתן בעיניינו ביום 26.8.2020 על חוב המזונות למוסד לביטוח לאומי (להלן:"המל"ל"), בשל מצבו הבריאותי, הכלכלי וחלוף הזמן מאז יצירת חוב זה. רקע וטענות הצדדים; ביום 21.11.2017 ניתן לבקשתו של החייב צו כנוס בעיניינו וצו התשלומים הועמד על סך של 300 ₪ לחודש.

...

בשולי הדברים אציין כי גם חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018, קובע בסעיף 175(א)(3) כי "ההפטר לא יחול על חובות עבר אלה ...חוב מזונות שהחבות בו היא לפי פסק דין". דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים, בפסיקה שצויינה לעיל ובניסיבותיו של החייב בפני, שוכנעתי כי דין הבקשה להחלטת ההפטר שניתן בעניינו של החייב על חוב המזונות, להידחות.

עם זאת בהתחשב בגילו של החייב; בהתחשב במצבו הרפואי; בהתחשב בזמן הרב שחלף מפתיחת תיק ההוצאה לפועל; בהתחשב שאין לחייב נכסים והשתכרותו היחידה היא קצבת נכות אשר עומדת בפועל על סך של כ-3,400 ₪; בהתחשב בכך שחובו הכולל עומד נכון להיום 48,000 ₪ כך שקיזוז מתוך קצבת הנכות המינימאלית צפוי להמשך עד תוחלת ימיו - בהתחשב בכל אלה, אני סבור כי ראוי להחיל את צו ההפטר על חוב המזונות בתנאי שהחייב ישלם עוד 18 תשלומים נוספים ועם סיום תשלומים אלו, צו ההפטר יחול גם על חוב המזונות בהתאם לשיקול הדעת המסור לבית המשפט בסעיף 69(א)(3) לפקודה,הקיזוז יהיה בשיעור 10% מהגמלה למשך התקופה לעיל 18 חודשים.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

לפניי בקשת החייב להחיל את צו ההפטר שניתן לו על חוב המזונות שצבר למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"): הרקע: ביום 1/11/2016 ניתן צו לכנוס נכסי החייב, לבקשתו.

...

טענות הכנ"ר: הכנ"ר מצטרף לעמדת המל"ל, וסבור כי אין לפטור את החייב מחוב המזונות מאותם נימוקים אותם פירט המל"ל. דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות שהוגשו, באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

יחד עם זאת, קביעתו של הרופא התעסוקתי, כי החייב מתאים לעבודה במגבלות (ראו דו"ח המנהלת המיוחדת מיום 8/1/2019), בצירוף העובדה שלא נקבעה לחייב דרג אי כושר, מלמדות כי אין בסיס למסקנה לפיה אין לחייב כל יכולת לעבוד וכל כושר פירעון.

התוצאה: בקשת החייב נדחית.

לאחר שיישמתי את העקרונות שנקבעו בפסיקה לעיל על המקרה דנן ולאחר שעיינתי בתגובת המוסד לביטוח לאומי והמנהל המיוחד, אני סבור, כעמדת המנהל המיוחד והמל"ל, כי דין הבקשה להדחות במובן זה שאין כל הצדקה להחלת צו ההפטר על חוב המזונות; אכן כפי שצויין בדו"ח המסכם, לחייב אין כושר הישתכרות נוכחי ועתידי, שכן החייב הוכר על ידי המל"ל כנכה בעל נכות רפואית בשיעור 80% לצמיתות, דרגת אי כושר יציבה בשיעור 100% ו- 40% מוגבלות בניידות ולחייב אין נכסים ברי מימוש לטובת נושיו.

...

לאחר שיישמתי את העקרונות שנקבעו בפסיקה לעיל על המקרה דנן ולאחר שעיינתי בתגובת המוסד לביטוח לאומי והמנהל המיוחד, אני סבור, כעמדת המנהל המיוחד והמל"ל, כי דין הבקשה להידחות במובן זה שאין כל הצדקה להחלת צו ההפטר על חוב המזונות; אכן כפי שצויין בדו"ח המסכם, לחייב אין כושר השתכרות נוכחי ועתידי, שכן החייב הוכר על ידי המל"ל כנכה בעל נכות רפואית בשיעור 80% לצמיתות, דרגת אי כושר יציבה בשיעור 100% ו- 40% מוגבלות בניידות ולחייב אין נכסים ברי מימוש לטובת נושיו.

מן המקובץ לעיל ובעיקר בהינתן גובה הכנסתו החודשית בפועל של החייב מקצבאות המל"ל בצירוף הסיוע בשכ"ד, גילאי הזכאים למזונות לפי פסק הדין משנת 2007 ובעיקר לאור העובדה כי גם היום החייב אינו עומד בתשלומי המזונות השוטפים לבתו הקטינה, והעובדה כי החייב כלל לא פעל במשך השנים להסדרת חובו למל"ל, כפי שניתן להסיק משלא העלה טענה כלשהי בעניין זה בבקשתו, איני סבור כי המקרה דנן נמנה על אותם מקרים נדירים וחריגים המצדיקים החלת צו ההפטר על חוב המזונות שצבר החייב עד למתן צו הכינוס .

הבקשה נדחית איפוא ובנסיבות לא מצאתי לחייב את החייב בהוצאות הבקשה.

בכל מקרה נידרשת הכרעה בשלב זה , בבקשת החייב להחלת צו ההפטר גם על חוב מזונות עבר של החייב למוסד לביטוח לאומי .

...

את העקרונות לפיהם יפעיל בית המשפט את סמכותו האמורה לעיל, סיכם בית המשפט העליון ברע"א 5628/14 יוסף סלימאן נ' סמירה סלימאן [פורסם בנבו] (26.9.16), פיסקה 15(להלן-"ענין סלימאן") שם נקבע כי: "על רקע חשיבותו החברתית של מוסד המזונות, מיושם בפסיקה החריג הקבוע בסעיף 69(א)(3) במשורה ובמקרים חריגים בלבד, שבהם נתון החייב במצב קשה, שאינו עתיד להשתפר – בין מבחינה כלכלית, לרבות היעדרם של נכסים בבעלותו ומיצוי יכולת ההשתכרות שלו; בין מבחינת בריאותו הלקויה וגילו המתקדם; בין עקב הימשכות הליכים בעניינו לאורך שנים רבות; בין לנוכח פגיעה בזכותו לקיום מינימלי בכבוד; ולרוב – מכל הבחינות הללו גם יחד...". יישום העקרונות האמורים לעיל על המקרה שלפנינו מוביל לעמדתי למסקנה לפיה יש לדחות את בקשת החייב, ואין מדובר במקרה חריג המצדיק סטייה מן הכלל שלפיו צו הפטר אינו פוטר את החייב מחוב מזונות עבר .

לפיכך, אני דוחה את בקשת החייב לקבלת צו הפטר גורף ביחס לחוב המזונות, ואולם בהתאם לסמכותי על פי סעיף 69 (א)(3) לפקודה, ובשים לב למצבו הרפואי הנוכחי של החייב ודרגת אי הכושר הקבועה לו, ובהתחשב בצרכי חייו הבסיסיים,אני מורה כי המוסד לביטוח לאומי יהיה רשאי לפעול כנגד החייב בגין חוב מזונות עבר אך ורק בדרך של קיזוז 10% מקצבת הנכות המשולמת לחייב , או קיזוז סך של 300 ₪ על פי הנמוך מבין השניים , וככל שלחייב תקבע דרגת אי כושר בשיעור של 100% לצמיתות , החייב יהיה רשאי לחדש את בקשתו ,החל מתום 12 חודשים ממועד קביעת דרגת אי הכושר לצמיתות.

לפניי בקשת החייב להחיל את צו ההפטר שקבל זה מכבר גם על חוב המזונות כלפי המוסד לביטוח לאומי העומד כיום על סך של כ-40,000 ₪.

...

אשר על כן, לאור גילו של המערער ומצבו הרפואי בגינו נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור 100%; לנוכח הזמן הרב שחלף מאז יצירת החוב; בהתחשב בכך שאין לחייב נכסים והשתכרותו היחידה היא מקצבת הנכות ומסיוע בשכר דירה בסך כולל של 4,470 ₪; לאור הוצאותיו כמפורט לעיל המותירות בידו סכום זעום עבור מזון ותרופות; מאחר שסכום חובו עומד על כ-40,000 ₪; בהתחשב בכל אלה גם אני סבור כי מצבו נכנס לגדר המקרים בהם ראוי להחריג את חוב המזונות בהתאם לשיקול הדעת המסור לבית המשפט בסעיף 69 (א) (3) לפקודה.

סוף דבר, אני קובע כי יינתן לחייב הפטר גם מחוב המזונות.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים ניתנה היום, י"ד כסלו תשפ"ג, 08 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.