לפני בקשת הנתבעים (להלן: "המבקשים" או "הנתבעים") לחיוב התובע, מר דוד דוד (להלן: "המשיב" או "התובע") בתשלום אגרה מעבר לזו אשר שולמה על ידיו בפתיחת ההליך, ולחלופין למחיקת התובענה בשל אי תשלום אגרה.
...
עניינה של התביעה פורט בהרחבה בהחלטתי בעניין הסעד הזמני מתאריך 25.7.2021, ולא ראיתי להאריך שוב במסגרת החלטתי זו. רק אציין, כי עסקינן בתובענה למתן סעד הצהרתי לפיו לתובע זכויות במקרקעין מכוח עסקה נטענת בין הצדדים, אשר אף היא שנויה במחלוקת.
ההכרעה אם מדובר בסעד ששוויו ניתן לביטוי כספי אם לאו תהיה תלויה, בסופו של דבר, באופן בו נוסחו הסעדים בכתב התביעה (השוו: רע"א 9920/17 כהן סולל נ' KEYRUS SA FRANCE, [פורסם בנבו] פסקאות 12-11 (12.4.2018)).
בנסיבות אלו, סבורני כי כמו בעניין פרג'י, אפילו ניתן היה להעריך את שווים של הסעדים, אין משמעות הדבר כי מדובר בתביעה כספית.
כך גם, ברע"א 6350/14 דסאו נ' ויזל (14.1.2015), אשר אף אליו הפנו המבקשים, לצו שנתבקשה הייתה משמעות כספית בדמות חיוב בתשלום סך של כ – 16 מיליון ₪, לו הייתה מתקבלת התביעה.
בשים לב לכל האמור, סבורני כי דין הבקשה להידחות.