בקשת חברת הביטוח למינוי מומחה בתיק תאונת דרכים

בית המשפט המחוזי בבאר שבע רע"א 60093-02-20 נ' ואח' לפני: כבוד השופט יעקב פרסקי המבקשת: מ.ג. ע"י ב"כ עו"ד לידור בר אבי המשיבים: 1. א.א. 2. איי. אי. ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ החלטה

ברקע הדברים, פגיעתה של המבקשת בשתי תאונות דרכים, הראשונה מיום 6.10.09 והשנייה מיום 8.6.11.

מכל מקום, אם במצב דברים רגיל, בשאלת מינוי מומחים, מה שעומד בפני בית המשפט בערכאה הדיונית הנו "ניירת" רפואית ובכלל זה חוות דעת שניתנו, בעניינינו, בית המשפט קמא יכול היה להתרשם באופן בלתי אמצעי הן מהמבקשת בעדותה שבפניו כמו גם ממומחה ביהמ"ש ומניתוח מצב הדברים, מומחה שאף קבע כי נכון למועד עדותו, שנים לאחר התאונה, נכותה כתוצאה ממנה הנה 8%-8.5%.

למעלה מהצורך אציין כי ביהמ"ש קמא מתייחס להכבדת המבקשת בהתנהלותה בפניו, כדבר שהביא לכך שהתיק משנת 2012 עדיין מיתנהל, תוך מורת רוח רבה כלפי המבקשת, כאשר הדברים באו לידי ביטוי גם בהחלטות קודמות של ביהמ"ש קמא והדברים אף קושרו לבקשות למינוי מומחים או לבדיקה נוספת מטעם מומחה בית המשפט, מושא בקשת רשות ערעור זו, שהוגשו זמן רב לאחר שהיה מקום למתן הצוו לסיכומים.

...

לאחר שעיינתי בבקשה כמו גם בתיק קמא, מסקנתי הינה שיש להורות על דחיית הבקשה בלא צורך בתשובה בהתאם לתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 כפי שיפורט להלן.

לפיכך טענה המבקשת שיש לקבל את בקשתה.

דיון כפי שהקדמתי, מצאתי שדין הבקשה להידחות.

סיכומם של דברים, לא מצאתי כי נפלה כל שגגה בהחלטה קמא ולפיכך אני מורה על דחיית הבקשה.

מתוך שכך מינה בית המשפט את פר' צבי זמשלני כמומחה רפואי בתחום הנפשי לבחון את נכותה של המשיבה כתוצאה מהתאונה תוך שהוא מטיל את שכר טירחתו על הצדדים בחלקים שוים, כיוון שמדובר במינוי מומחה שלישי בתיק, כאשר שני המומחים הקודמים קבעו כי לא נותרה נכות למשיבה ובהתייחס לכך שהמשיבה נסמכה בבקשתה על חוות דעת המומחה הראומטי בלבד.

דיון ומסקנה הלכה היא, כי ככלל המלצת מומחה על מינוי מומחה בתחום אחר מהוה ראשית ראיה או השלמה לראשית ראיה לצורך מינוי המומחה הנוסף, הגם שאינה מחליפה את שיקול דעתו של בית המשפט (ראו לעניין זה - רע"א 5477/98 ימין נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (1998); רע"א 247/01 מססה נ' דולב חברה לביטוח בע"מ (2001);רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון (1990); וא. ריבלין "תאונות דרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים", מהדורה רביעית, עמוד 648).

ראשית ספק רב אם ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה הנוגעת לאופן תשלום וחלוקת שכ"ט מומחה (וראו לעניין זה את החלטת כב' הש' י. וילנר בעיניין רעא 3763/18 הנ"ל והחלטת כב' הש' עמית בעיניין רעא 1836/19 - פלוני נ' מגדל חברה לביטוח בעמ, (2019)), ומכל מקום, בנידון ניתנה החלטת בית משפט קמא באשר לאופן חלוקת הנשיאה בשכר טירחת המומחה גם בהיתחשב במצבה הכלכלי הנחזה של המשיבה וגם בהתייחס לטיב הראיות שהובאו בנידון באשר לצורך במינוי המומחה.

...

טיפול CBT ע"י פסיכולוג לשקול הפנייה לפסיכיאטר – לשלול PTSD לשקול להוסיף טיפול בסימבלטה או ליריקה" המומחה הרפואי מתייחס למסמך זה בחוות דעתו ומציין – "מרץ 2018 אחרי התאונה בדיקת רופא ראומטולוג – נרשם כי המטופלת מתלוננת על כאבי צוואר, גב תחתון, הפרעות שינה ועייפות. התרשם כי מדובר בכאב פוסטראומתי, ייתכן דאבת שרירים, דלקת בגיד הכתף ושינויים ניווניים בעמוד השדרה בגבהים שונים. המליץ הפניה לפסיכיאטר, טיפול פסיכולוגי ב CBT , מרפאת כאב, ליריקה או סימבלטה" (עמ' 4 לחוות הדעת) עיננו הרואות המומחה הרפואי אשר מונה ע"י בית המשפט, לבד מהתרשמותו האישית מהמשיבה, מתייחס לתיעוד רפואי שהוצג לפניו ומגיע למסקנה כי ראוי לבחון את תלונות המשיבה באמצעות מומחה בתחום הנפש.

ובלשונו – "בנוסף אני סבור כי יש כאן מצב נפשי שלא עבר הערכה רשמית ולא טופל וכי חלק מן הבעיות שעליהן מתלוננת התובעת (עייפות, חוסר סבלנות, עצבנות יתר) מלוות מצב נפשי זה כולל אמפיליפיקציה של כאבים או סומטיזציה ...אם יש פגיעה כזו היא קרוב לוודאי על רקע נפשי (ויש לשקול קבלת חוות דעת בתחום זה)" (עמ' 9 לחוות הדעת) בנדון התייחס בית משפט קמא הן להמלצת המומחה שמונה על ידו והן להתרשמותו האישית מתלונות המשיבה ומצא כי די באמור לשמש כראשית ראיה המצדיקה מינוי מומחה רפואי בתחום הנפש.

חלוקת שכר הטרחה בין הצדדים בנסיבות העניין היא סבירה וראויה ואין מקום להתערב בה. סוף דבר הבקשה נדחית.

אין בידי לקבל את טענת התובעת לפיה יש לראות בקביעת נכות נוירולוגית ע"י המל"ל לאחר בדיקתה ע"י מומחה מתחום ספציפי זה, כראשית ראיה לצורך מינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה לצורך הליך זה. על התובעת לזכור כי אין אנו מצויים במסגרת הדיונית הרלבנטית לבקשה שיגרתית למינוי מומחה בתיקי תביעת פיצויים בשל תאונת דרכים.

יתרה מכך, כאמור בהחלטותיי הקודמות – לצורך הליך זה, אין נפקות לקביעותיו של המל"ל. אף אם מעבר לצורך אציין כי פער שנימצא בין קביעת המומחה לבין קביעת המל"ל, אינו יכול, כשלעצמו, להוות עילה למינוי מומחה נוסף (רע"א 4195/02 סהר – ציון חברה לביטוח בע"מ נ' ליבשיץ, פ"ד נו(5) 774).

...

יישום אמות מידה אלו על ענייננו יוליך אף הוא למסקנה כי אין מקום לקבל את בקשה זו. בסיפא לכתב טענותיה שרבבה התובעת טענה החורגת מכותרת בקשתה ולפיה בבקשתה להבאת ראיות לסתור ביקשה הנתבעת להשיג אך על קביעת המל"ל בתחום האורתופדי ומשכך, מלכתחילה לא היה מקום לסטות מקביעת המל"ל לגבי הנכות הנוירולוגית.

הטענה נדחית.

פועל יוצא מכל האמור – הבקשה נדחית.

התובענה מושא הבקשה הוגשה על ידי המשיב בקשר עם תאונת דרכים שארעה לו ביום 24.4.2017 בקריית אונו (להלן: התאונה) בעת שרכב על אופנוע, ושגרמה לו לטענתו לפגיעה קשה.

התביעה הוגשה כנגד המבקשת – חברת ביטוח שביטחה את המשיב בעת קרות התאונה.

בתיק מונו מומחים רפואיים אשר הגישו חוות דעת, וכן הוגשו תחשיבי נזק וראיות, בכללן תצהיר עדות ראשית מטעם התובע.

בדיון שנערך ביום 11.2.2020 ביקש בא כוח התובע לקבוע את התיק להוכחות, כך שיינתן לו פרק זמן למצות את ההליכים מול המל"ל בהנחה ומדובר בתאונת עבודה כטענת המבקשת.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים, אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל.

לנוכח האמור, ובשים לב לשלב המקדמי בו מצוי ההליך, אני מורה על העברת מקום בדיון בת"א 55739-11-22 (שלום פ"ת) לבית משפט השלום בתל אביב-יפו.

המשיב ישלם למבקשת הוצאות בסך 500 ₪.

הבקשה למינוי מומחה פנימי המבקשת עתרה למינוי מומחה זה כדי שיחווה דעתו ביחס למגבלותיו ונכויותיו של הנפגע לפני התאונה וכן, לשאלת הקף תוחלת חיי הנפגע, בשים לב למצבו הרפואי המורכב שאינו קשור לתאונה.

עוד נטען, כי בשום שלב בהליך לא העלתה המבקשת את עניין מינוי המומחה, וממילא בתיקים מסוג זה, הלכה היא כי אין להתיר לצדדים להביא ראיות לסתור את קביעות המל"ל. המבקשת הפניתה בהקשר להילכת "אררט", שם נדון מקרה דומה ונקבע כי אין להיתחשב בקיצור תוחלת החיים שקבע מומחה בית המשפט לגבי הנפגע.

קל וחומר לא בדרך של ניסיון לסתור את קביעת המשיב בשלב מאוחר בהליך ותוך שהוי ניכר בהעלאת הסוגיה (ראה גם: רע"א 805/06 המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית-קרן לפצויי נפגעי תאונות דרכים (נבו 29.3.2009)).

באשר למינוי המבוקש בשאלת קיצור תוחלת החיים, בד"נ 10114/03 המוסד לביטוח לאומי נ' "אררט" חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד ס(4) 132 (2006), אליו הפנו הצדדים, נפסק כי אין נפקות להקף השיפוי שזכאי לו המל"ל מכוח ההסכם עם חברות הביטוח, מקום בו קוצרה תוחלת חייו של הנפגע המקבל תגמולים מהמל"ל. זאת גם כאשר קיימת אינדיקאציה ברורה בעיניין קיצור תוחלת החיים ואף במקרה בו הסכימו הצדדים לעניין זה. המורם מהמקובץ, הוא שבקשת רשות העירעור, נדחית.

...

כן טען המשיב, כי אין לאפשר למבקשת להתנער מההסכם באופן של הבאת ראיות לסתור, בדרך זו ממילא מנועה מלפעול בהליך דנן, אף אם סברה כי נפלה טעות בשק"ד. לא מדובר במקרה חריג או קיצוני של הצגת מסמכים מזויפים או מעשה מרמה.

נוכח כל האמור, עותרת המבקשת לביטול החלטת בית משפט קמא הנשענת על עניין פרוצדורלי באשר היא שגויה, אינה מאוזנת ומהווה פגיעה בזכותה המהותית של המבקשת.

אף בהנחה כי נדרש חילוץ נכויות, כפי שפורט לעיל, גם העמדת החלטות המשיב לשבט אינן מובילות לכלל מסקנה לפיה יש מקום למינוי המומחה המבוקש.

באשר למינוי המבוקש בשאלת קיצור תוחלת החיים, בד"נ 10114/03 המוסד לביטוח לאומי נ' "אררט" חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד ס(4) 132 (2006), אליו הפנו הצדדים, נפסק כי אין נפקות להיקף השיפוי שזכאי לו המל"ל מכוח ההסכם עם חברות הביטוח, מקום בו קוצרה תוחלת חייו של הנפגע המקבל תגמולים מהמל"ל. זאת גם כאשר קיימת אינדיקציה ברורה בעניין קיצור תוחלת החיים ואף במקרה בו הסכימו הצדדים לעניין זה. המורם מהמקובץ, הוא שבקשת רשות הערעור, נדחית.