במסגרת החלטתי מיום 06.07.2017 בבקשת עמותת התנועה למען איכות השילטון בישראל להצטרף להליך דנן במעמד "ידידת בית משפט", התייחסתי לסוגיה זו כי טענה לתביעת השתקה היא טענה אשר יש בה אינטרסים צבוריים והתרתי לעמותה זו להגיש חוות דעת בסוגיה זו.
המושג 'תביעות השתקה' (SLAPP) אינו מעוגן בדין הישראלי, אך בשנים האחרונות בתי המשפט בישראל דנו בו לא מעט והגדירו את הקריטריונים הדרושים לקביעה כי תביעה הנה תביעת השתקה [ראו ע"א (מח'-ת"א)15267-09-17 סרנה נ' נתניהו (פורסם במאגרים, 28.01.2018) בס' 11 ; רע"א 1688/18 סרנה נ' נתניהו (פורסם במאגרים, 15.04.2018)].
...
בהמשך, הוטל על פרטיו החדשים של הגורם צו איסור פרסום על ידי ביהמ"ש העליון:
"בנסיבות אלה, הגענו לכלל מסקנה, כי חשיפת שמו המקורי של המערער ופרסום התנהלותו העבריינית בצוותא חדא עם הנאשמים בפרשה בתחום הסחר בבני אדם, לאחר שכיום זהותו שונתה, ללא פרסום תמונתו, כתובתו ופרטיו האישיים שיביאו לזיהויו, לא תפגע בעיקרון "זכות הציבור לדעת"".
סוף דבר;
לאור כל המפורט לעיל, הגעתי למסקנה כי הגם שיש בפרסומים, כפי שנעשו, משום לשון הרע, מתקיימות הנתבעת נהנית מההגנות המפורטות לעיל, ומשכך ולאור כל האמור לעיל אני דוחה את התביעה.
בענייננו, לאור משך ההליך, מספר העדים שנחקרו, היקף הישיבות והיקף החומר, ולאור מהו התביעה וסכום התביעה, אני סבורה כי יש להורות על שיעור הוצאות ריאליות וממשיות שישקפו את כמות העבודה הרבה שהושקעה על ידי שני הצדדים.
אשר על כן אני קובעת כי התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בסכום של 100,000 ₪.
