בקשת התובעת לחקירה נגדית של מומחה בית הדין

בבקשה טוען התובע כי יש למנות מומחה נוסף או אחר מטעם בית הדין מהטעם שהמומחה לא השיב לשאלת הבהרה שהופנתה אליו בה הופנתה תשומת לבו לתעוד רפואי מיום 5.6.2015, הסמוך ביותר לארוע התאונתי.

הנחיה 14(ד) קובעת כי האפשרות להצגת שאלות הבהרה למומחה מייתרת את הצורך בהזמנות לחקירה נגדית על חוות דעתו, אולם במקרים חריגים המצדיקים זאת בית הדין רשאי להורות בהחלטה מנומקת על חקירה נגדית של המומחה.

...

לאור כל האמור לעיל הייתי והנני בדעה שאין קשר בין נסיבתי או בין של החמרה בין הליקוי בצווארו של התובע לבין הארוע הנדון מ-1.6.15".

בנסיבות מיוחדות אלה עמדתי היא כי דין הבקשה למינוי מומחה נוסף להתקבל, וכך אני מורה.

מונחת לפניי בקשתה של התובעת לזמן לחקירה נגדית את המומחה הנוסף שמונה מטעם בית הדין, פרופ' אייל שיינר.

ההוראה הרלוואנטית לענייננו היא זו המנויה בהנחיה 14(ג) להנחיות נשיאת בית הדין הארצי לעבודה מיום 10.9.2019 הקובעת כי "במתן אפשרות להציג למומחה שאלות הבהרה מתייתר הצורך בהזמנת המומחה לחקירה נגדית. במקרים חריגים המצדיקים חקירה נגדית ייעתר לכך בית הדין, בהחלטה מנומקת". בנוגע להנחיה ברוח זו פסק בית הדין הארצי כי "העקרון שביסוד הוראות אלה הוא, שחוות דעת המומחה איננה עדות לטובת אחד הצדדים, ואין מוגשת על ידי אחד הצדדים, ועל כן אין זכות לחקירה נגדית של המומחה" (ראו: עב"ל (ארצי) 57198-06-13 בוקר – המוסד לביטוח לאומי (11.4.2018) וההפניות שם; הנחיה ברוח זו אושרה בג"ץ 1199/92 לוסקי – בית הדין הארצי לעבודה פ"ד מז(4) 734 (1993)).

...

עם זאת מקובלת עליי הסתייגות המוסד לנוסח השאלה, שהוא מנחה וכובל את שיקול דעת המומחה.

סוף דבר – הבקשה לזימון המומחה לחקירה נגדית נדחית.

הבקשה להפנות למומחה שאלות הבהרה מתקבלת באופן חלקי.

לאחר שהצדדים קיבלו את המלצת בית הדין מינה בית הדין את ד"ר ציון עידו כמומחה מטעם בית הדין (להלן: "המומחה") והוא נתבקש לענות על השאלות הבאות: "א. מהו ליקויו של התובע ביחס לכתף ימין?

שאלות ההבהרה הנן תחליף לחקירה נגדית.

דיון והכרעה בפסיקה ובספרות המשפטית נקבע לא אחת המשקל שיש ליתן לחוות דעתו של מומחה מטעם בית הדין, וזאת בהאי לישנא: "בתי הדין לעבודה מייחסים בד"כ משקל רב לחוות דעת המומחה מטעם בית הדין, זאת מטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית". ראו: עב"ל (ארצי) 411/97 בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי (2.11.99, פסקה 4 לפסק הדין).

...

לאור כל האמור לעיל, יש מקום למנות מומחה על מנת לבחון את העובדות ולקבוע חוות דעת אם יש קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקויים הקיימים בכתף ימין של התובע".

לבסוף, ערך המומחה דיון מקיף ביחס לשיעור ההשפעה של תנאי העבודה ויישב את האמור על נתוניו האישיים של התובע, ולבסוף הגיע למסקנה שהשפעת תנאי העבודה אינה משמעותית ואינה עולה כדי 20%.

מכל האמור לעיל עולה, כי מדובר בחוות דעת נהירה, עניינית ומנומקת.

עוד נפסק, כי "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהיעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן." (ראו, ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן בע"מ נ' רבי ( 23.04.1990) וע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949 (2002)).

זאת להדגיש, כי התובע לא ביקש לחקור נגדית את המומחה מטעם בית המשפט על חוות דעתו.

...

לאור כל האמור עד כה, גם בהתעלם מסעיף 2 לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי קרוב מאד לוודאי שחתימות המחלוקת נחתמו על ידי חותם הדוגמאות".

התובע ישלם לנתבע 1 הוצאות משפט בגין עלות שכ"ט המומחית מטעמו ועלות עדותה בבית משפט, כנגד הצגת אסמכתא מתאימה, וכן בהחזר חלקו של הנתבע 1 בעלות שכ"ט המומחה מטעם בית המשפט, כנגד אסמכתא מתאימה.

בנוסף, התובע ישלם לנתבע 1 הוצאות משפט בגין שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 9,000 ₪.

בנוסף, התובע ישלם לנתבעים 2-3 הוצאות משפט בסכום כולל של 2,500 ₪ (זאת, בשים לב שהנתבעים 2-3 לא היו מיוצגים ולא הציגו קבלות עבור תשלום כלשהו לעו"ד או למומחים אחרים, כנטען על ידם בסעיף 7 לסיכומיהם).

מונחת לפניי בקשת התובע להשלים את ראיותיו בדרך של חקירה נגדית של נותנות תעודות עובד הציבור מטעם הנתבע וזימון עדות נוספות לעדות.

אשר לבקשה לחקור בחקירה נגדית את נותנות תעודת עובד הציבור: בהתאם לסעיף 25(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 דין תעודת עובד ציבור שהוגשה כראיה כדין עדות בשבועה ועם זאת לפי סעיף 26(א) לפקודה מעמדה של תעודת עובד הציבור אינו גורע מכוחו של בית הדין "לצוות כי מומחה או רופא או עובד הציבור ייחקרו בבית המשפט, ובית המשפט ייעתר לבקשתו של בעל דין לצוות על כך". ככלל, עומדת לבעל דין זכות לחקור את עובד הציבור שנתן את התעודה "ואולם, זכות זו, כמו כל זכות דיונית, כפופה מכוח החוק לעיקרון תום הלב" (רע"א (עליון) 6624/18 מהיר – אדלר אברהם תעשיות בע"מ נ' הורטל מכונות בע"מ (8.1.2019)).

...

לכך יש להוסיף את העובדה שהתובע לא הבהיר מדוע הבקשה מוגשת בשלב כה מאוחר של ההליך ובהיעדר טעם לכך עמדתי היא כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר – התובע רשאי לחקור את אחת מעובדות הציבור שנתנה תעודת עובד ציבור בעניינו.

הבקשות להגשה מאוחרת של ראיות נדחות.