בקשת התובעת לזימון עדים נוספים - התנגדות הנתבעות

בנוסף ביקשה התובעת לזמן עדים נוספים לביסוס תביעתה והנתבע לא היתנגד.

...

הכרעה לאחר עיון בכלל חומר הראיות שבפנינו ובפסיקה הרלוונטית, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות כבר כעת.

יחד עם זאת, אנו סבורים כי תנאי עבודתה של התובעת כפי שתוארו בפנינו חסרים את דרישת הרציפות, ולו לחלק מוגדר של היום, באופן שניתן יהיה לקבוע קיומה של תשתית עובדתית מיקרוטראומטית.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, אנו דוחים את התביעה.

בנסיבות העניין לא מצאנו לנכון לעשות צו להוצאות ועל כן כל צד ישא בהוצאותיו.

התובעת ביקשה לזמן לעדות מטעמה 8 עדים נוספים לגביהם נטען שהם אינם בשליטתה, וכן לזימונם של הנתבעים 2 – 4, ככל שלא יעידו מטעם המעסיקה או מטעמם.

הנתבעים מתנגדים לבקשה וטוענים שמדובר בעדויות בעניינים שאינם רלוואנטים או בעניינים שהוכרעו במסגרת הליך הבוררות.

...

לא שוכנעתי שיש בעדות כדי לשפוך אור על השאלות במחלוקת.

בבקשה לזימונה לא ניתן פירוט או נימוק מה הרלוונטיות בין עמדתה של העדה בנוגע לסיום העסקתו של מנכ"ל המכללה לבין השאלות שבמחלוקת בהליך כאן, ולפיכך לא שוכנעתי שמדובר בעדות רלוונטית.

יחד עם זאת, לא ניתן לשלול את הרלוונטיות של העדות בהתחשב בכך שהעד נטל חלק בהליך השימוע נושא הליך זה. סוף דבר - הבקשה מתקבלת בחלקה, בנוגע לזימון העדים גב' ישראלה מזור, מר יואב קליין, עו"ד עינב בן יהודה, גב' צילה גיא ומר דורון פארן.

לטענת הנתבע, התובעת לא קיבלה היתר מבית הדין להגיש ראיות נוספות מעבר לאלו שהוגשו בתצהיר מר זוגלובק, וניתנה לתובעת אפשרות להזמין ארבעה עדים בלבד, אך התובעת בחרה שלא לבקש את זמונם של העדים שהעידו בהליך הקודם.

התובעת לא טענה כלל בשלב זה כי לשיטתה אין צורך בזימונם והיתה מודעת בבירור להתנגדות הנתבע להגיש שוב את התצהירים והפרוטוקולים מבלי שהעדים ייחקרו בהליך הנוכחי.

...

מהודעה זו עלה כי התובעת מתכוונת להזמין לעדות את המצהירים שעל תצהיריהם ועדותם בתיק הקודם היא מבקשת להסתמך גם בהליך זה. ביום 9.2.23 הגישה התובעת בקשה לזימון עדים בה ציינה כך: "התובעת סברה וסבורה כי על מנת לחסוך זמן שיפוטי יקר ניתן להגיע להסדר דיוני במסגרתו כלל העדויות והתצהירים אשר נמסרו במסגרת ההליך הקודם יהיו חלק מהראיות בהליך זה ובכך יתייתר זימונים של כלל העדים הנ"ל (למעט הנתבע ומר דני זוגלובק) וניתן יהיה להסתפק בעדים שלא הופיעו במסגרת ההליך הקודם... הנתבע סירה להצעה זו ומכאן אין מנוס מזימון כלל העדים, בין אלה שנתנו עדות במסגרת ההליך הקודם ובין כאלה שלא נתנו עדות בהלים הקודם". דברים אלו מלמדים בבירור כי התובעת היתה מודעת היטב לכך כי כדי לעשות שימוש בתצהירים ובחקירות שנחקרו עדיה בהליך הקודם, עליה לזמן אותם שוב במסגרת ההליך הנוכחי.

כך נקבע בהקשר זה בע"פ 461/92  זכאי נ' מדינת ישראל, מז(2) 580 (1993): "אין זה מתקבל על הדעת ששופט יחייב או יזכה נאשם על יסוד התרשמותו וממצאי המהימנות שנקבעו על-ידי שופט אחר במשפט אחר. הרי אין לדעת מה נאמר במשפט האחר ומהן נקודות המפתח אשר היתה להן חשיבות לצורך הסקת המסקנות במשפט האחר". סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, הפרוטוקולים מההליך הקודם יוכלו לשמש כראייה לעצם אמירת הדברים על ידי העדים.

בסיכומיו העלה התובע לראשונה את התאריך 31.10.2017 והנתבעת לא היתנגדה להרחבת חזית או לטענה גופה.

התובע מצדו הגיש בקשה לזימון עדים נוספים מטעמו – מורי דרך אשר הועסקו על ידי הנתבעת ויאשרו את טענתו ביחס לנוהל.

...

לפיכך, אנו קובעים כי יחסי הצדדים הסתיימו ביום 22.10.2017 (נסיבות סיום היחסים לא הובררו אך הן אינן נדרשות להכרעתנו).

לפיכך אנו דוחים את התביעה שכנגד.

סוף דבר על יסוד כלל האמור לעיל אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפקדות לפנסיה ולפיצויים בסך 39,254 ש"ח, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.9.2014 (אמצע תקופה).

יתר התביעות, לרבות התביעה שכנגד - נדחות.

בנוסף ביקש התובע לזמן לעדות את מנהל אגס, גיא סיני ורו"ח ליאור וורסל.

ככל שגירסתו של הנתבע, לפיה נוכח ארוע הלב שעבר (באוגוסט 2014) הוא החל לתת לאגס ייעוץ במתכונת מצומצמת מהבית ולא היה מעורב כבעבר באגס לא הייתה נכונה, מצופה היה מעו"ד סימון שהיא עוה"ד של אגס וכן של הנתבע באופן אישי לסתור את הדברים בתצהירו ולומר- "סליחה, לא נכון. מידיעתי האישית אני יודע שהנתבע המשיך להיות מעורב באותה מידה בפעילות באגס והמשיך לספק שירותי ייעוץ וניהול". דא עקא, שתצהירו של עו"ד סימון (שניתן לפי בקשת אביו התובע) שותק בהקשר זה. למרות שהתובע ידע שזוהי גירסתו של הנתבע (תצהיר התשובה לשאלון כמו גם ההיתנגדות עצמה), לא מצא לנכון עו"ד סימון לסתור את הטענות או לכפור בהם.

המשמעות היא, כי הנתבע הסכים לשמש כערב להלוואה בסך של 500,000 ₪ שהייתה אמורה להיות מוחזרת לידי התובע עד לראשית חודש ספטמבר 2015 (אם היה מוכח, כי הנתבע חתם גם על הנספח הנוסף בעיניין ההלוואה השלישית ע"ס 100,000 ₪, הרי שזו הייתה צריכה להיות מושבת עד לחודש אוקטובר 2015).

...

תמצית טענות הנתבע: הנתבע סבור, כי דין בקשת הביצוע להידחות.

אני ער לכאב של התובע בהקשר זה ואולם הסכם הארכה השני המקבץ מספר הלוואות ומאריך את מועד ההשבה, ללא קשירת הערב לאותו הסכם מנתק את ערבותו של הנתבע, והמשמעות היא, כי דין התביעה להידחות.

סוף דבר: תוצאת האמור הינה אם כן, כי דין התביעה להידחות.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, אני מורה על סגירת תיק הוצל"פ מספר 533211-05-20.