חיפוש במאגר משפטי, ניתוח מסמכים וכתיבת כתבי טענות ב-AI
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

בקשת התובעים לזימון עדים בתביעה לביטול הסכם

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2024 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

התביעה לקבלת סכום הפצוי המוסכם בהסכם שבין התובע לבין הקונים, עומדת בסתירה לפסק הדין החלוט של בית המשפט המחוזי בירושלים: בסעיף 55 לכתב התביעה נטען, כי: "בית המשפט המחוזי התבסס על הניסוח של הנספח, ועל עדותו של הנתבע, שהעיד כי הכין את הנספח והוא נחתם על ידי התובע בפניו, וקבע כי הקונים היו רשאים לאחר בתשלום יתרת התמורה ובכך לא הפרו את הסכם המכר. בכך, נשללו מהתובע הסעדים של ביטול ההסכם והפיצוי המוסכם בסך 300,000 ₪". נוכח האמור עתר התובע בסעיף 60.2 לכתב התביעה בהליך זה להורות, כי הוא זכאי לפצוי מהנתבע (עוה"ד) בסך של 300,000 ₪.
· (60.3 לכתב התביעה) ריביות בגין אשראי 120,000 ₪ - בסעיף 57 לכתב התביעה נטען, כי "פגור המתמשך של תשלום יתרת התמורה, שהתאפשר לאור קיומו וניסוחו של הנספח, בשילוב עם עלויות ההליכים המשפטיים, יצרו חסרון כיס אצל התובע וחייבו את התובע לבקש אשראי בסכום של כ- 900,000 ₪ ולשלם עליו ריביות בסך של 120,000 ₪ לכל הפחות". בתצהיר העדות הראשית דובר על ריביות בסך של -100,000 ש"ח לפחות.
גם טענה זו הנה מוקשת, שכן למקרא סעיף 46 לפסק הדין עולה, כי בית המשפט המחוזי קיבל את גרסת הקונים בדבר הסכמות לפיהן עם חתימת הסכם המכר לא ישולמו יותר דמי שכירות, לאמור: "טענת הנתבעים ולפיה הוסכם כי לא ישלמו עוד דמי שכירות עם חתימת הסכם המכר בנובמבר 2013 נתמכת בכך שאין כל אזכור במהלך כל התקופה שמנובמבר 2013 ועד להגשת התביעה לתשלום דמי השכירות האמורים. כמפורט לעיל, קיימת תיכתובת הודעות אינטנסיבית במהלך התקופה בין נוטריקה לבין הנתבע המתייחסת גם לסיום התשלומים על חשבון רכישת הבית, אך אין בה אזכור לנושא דמי השכירות. גם ההסכמה להעברת הזכויות בבית אינה עולה בקנה אחד עם גירסא זו". המשמעות היא, כי בית המשפט המחוזי קיבל את גרסת הקונים (אותם לא מצא לנכון התובע לזמן למתן עדות), כי עם החתימה על הסכם המכר הם חדלים לשלם דמי שכירות, וכי גם היתנהלותו של נוטריקה מעידה על כך. מעת שאלו הן היו ההסכמות החוזיות שבין הצדדים, הרי שנותק הקשר הסיבתי.
...
גם דרישת שכ"ט שמופנית כלפי נוטריקה בסך של 5,000 ₪ דינה להידחות- לא ברור מהו הטיפול המשפטי שניתן, והדוא"ל שצורף לכתב התביעה שכנגד אינו מלמד על טיפול משפטי.
ממילא שלא נחתם כל הסכם שכ"ט, ובמהלך כל השנים לא באה כל דרישת שכ"ט מצד עוה"ד, דבר התומך בטענת נוטריקה, כי לא בוצע כל טיפול משפטי מצד עוה"ד בקשר עם דירה בשכונת רמות בירושלים, ולא היה כל ייצוג משפטי בעסקה זו. הנה כי כן- דין התביעה שכנגד להידחות.
סוף דבר: דין התביעות ההדדיות להידחות.

בהליך תה"ס שהוגש בשנת 2022 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

התובעת לא זימנה עדים להוכחת טענותיה וגם מחדל זה ביקשה להשליך על הנתבע כמי שלכאורה הילך אימים על העדים ועוד כהנה וכהנה טענות.
יש לזכור שההסכם נערך עת השתחררה התובעת מכבלי הנתבע, היא כבר עזבה את הבית עם הילדים, הגישה תביעת רכוש כשהיא מיוצגת על ידי עו"ד ובה עתרה לאיזון לא שוויוני של הזכויות שנצברו על שם הנתבע, אחיה ואביה סייעו לה ותמכו בה. התובעת גם הגישה תביעת גירושין ואילו הנתבע הוא שבקש (התחנן לדבריה) לשקם את הנישואין בדרך של שלום בית וניכר שלמצער באותו שלב היא הייתה הצד החזק מבין הצדדים.
לבד מהסתירה (הנוספת) בגירסת התובעת בשאלה אימתי נודעה לה הטעות הנטענת (אם כבר בדיון כנטען על ידיה בעדותה ובסעיף 35 לסיכומיה, או רק כעבור שנה כנטען על ידיה בתצהירה או רק כאשר קיבלה יעוץ מבא כוחה הנוכחי כנטען על ידיה בסעיף 94 לכתב התביעה), עולה מהאמור שכעבור שנה ממועד אישור ההסכם פנתה התובעת לקבל עותק מההסכם מבית המשפט (עמ' 42 שורה 4 לפרוטוקול) ובעזרת אחיה פנתה לקבלת יעוץ משפטי לביטול ההסכם.
...
בנסיבות אלה אני קובעת שהפעלת ברירת הביטול לפי כל אחת מהאפשרויות (שלוש וחצי שנים לאחר שהתגלתה הטעות בדיון; שנתיים וחצי לאחר שפעלה עם אחיה לקבלת יעוץ; או חצי שנה לאחר הפירוד ונפסקה המצוקה הנטענת) לא נעשתה תוך זמן סביר.
לאחר שבחנתי היטב את כל טענות התובעת, עיינתי בחומר הראיות והתרשמתי באופן ישיר מהעדים השתכנעתי שלא נפל פגם ברצונה של התובעת בכריתת ההסכם אלא בחרטה שנולדה לאחר מכן אשר לכל היותר עולה כדי טעות בכדאיות העסקה ואינה מקימה עילה לביטול פסק הדין.
סיכומו של דבר הוא שלא עלה בידי התובעת להוכיח במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט האזרחי שנפל פגם ברצונה או בקיומה של הסכמה אחרת זולת זו שבאה לידי ביטוי בהסכם.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

חלף זאת ביקשו התובעים לזמן את מלכה לעדות.
וורטהיימר אישר כי מעולם לא שלח הודעה בה ביקש לבטל את מיסמך הויתור או הודעה שבה העלה כלפי מאן דהוא את טענותיו ביחס לנסיבות חתימתו (ע' 10, ש' 12 ואילך; בתצהיר שחתם וורטהיימר לטובת התובעים זמן קצר קודם לתביעה, נספח ח' לתצהיר התובעים, לא נזכר מיסמך הויתור ולוּ ברמז; וגם בשאלה אם וורטהיימר גילה לתובעים באותה עת וקודם לתביעה על דבר קיומו של מיסמך הויתור התגלתה סתירה חזיתית בין עדות וורטהיימר להצהרת ב"כ התובעים, ראו ע' 56, ש' 27-20 לפרוטוקול).
הן הסכם ההשקעה (שמלכה הייתה צד לו) הן הסכם הממון נעשו זמן רב קודם להגשת התביעה וקודם שנודע לנתבעים, ובכלל זה לנמיר, על טענות התובעים (ואף קודם למועדים שבו התגלגל מיסמך ההיתחייבות לידי התובעים והתגבשה, לפי הטענה, התחייבות כלפיהם).
...
יש לקבוע אפוא כי החל מראשית חודש ינואר 2015 לא היו לוורטהיימר זכויות כלשהן בפרויקט.
אין בהם כדי לשנות מן המסקנה בדבר פרישתה של מלכה מן השותפות בפרויקט בראשית שנת 2015.
משכך, אין לקבל גם טענה זו. סיכום ותוצאה נוכח כלל האמור – התביעה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

התובעים עותרים לביטול מסכת ההסכמים, השבת כספם וכן לתשלום פיצויים לרבות אבדן דמי שכירות ועוד.
התובעים הגישו שתי בקשות לזימון עדים, בקשות 185 ו – 200.
עו"ד רמי קסל, ב"כ מר קפלן שרכש יחידה במלון, שאינו נימנה על התובעים; עו"ד שגיא יצהרי, לצורך הבאת מסמכים שכתב לעו"ד קסל בענין רכישת היחידה הנ"ל; גב' גלינה גולדברג , רוכשת 2 יחידות במלון שקבלה לפי הנטען הרשאה להתגורר בו דרך קבע; מר עופר פופס, לצורך הגשת חוו"ד מומחה שערך בתביעה שהגישה הנתבעת 1 נגד חב' הניהול; מר קרני גטריידה – לצורך הגשת חוו"ד מומחה שערך בהליך האמור; מר אבי אגיג'ני – למסירת עדות בעינייני ניהול המלון; מר רונן שטרית, לצורך הגשת מיסמכי עסקה בין ברזן לחב' ס.א.ל. ובין חב' איילנד לחב' נוספת; מר גבי ארז, שניהל את המלון בשנת 2016; מהנדסת יבגניה בוכמן מהוועדה המקומית נתניה, לצורך הבאת התשריט עליו חתמה לצורך רישום הבית המשותף; עו"ד יונתן סונדרס, כונס הנכסים מטעם בנק על דירות שלושה מהתובעים.
...
כבר מטעם זה יש לדחות את הבקשה.
מסקנתי הינה איפוא כי יש לדחות את בקשה 200 וכך אני מורה.
התובעים ישלמו לנתבעים 1 – 3 שהגישו תגובה מפורטת, הוצאות בסך 4,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום חדרה נפסק כדקלמן:

בתביעתה דנא, עתרה התובעת (הנתבעת בהליך הקודם) לאכיפת ההסכם, תוך החלפת המומחה וחוות הדגים המוסכמים, ולחילופין לביטול ההסכם.
די לציין את העובדה, שאיתן הוא קרוב מישפחה של אדם שהנתבעים הלוו לו כספים, לפי בקשתו ובערבותו (סע' 36.4 לכתב התביעה וסע' 70.4 לכתב ההגנה).
הנתבעים טענו, לאורך המשפט ובסיכומיהם, כי לא חלה עליהם, לפי ההסכם, כל חובה לעדכן את התובעת בדבר הדגים שנבחרו, או לזמנה להיות נוכחת בהליך הבחירה.
בהתקבץ כל הנאמר לעיל, כמכלול, התביעה לביטול ההסכם מתקבלת באופן חלקי, כך שמבוטלת זכות הנתבעים לקבל עד 45 דגי קווי ללא תשלום (לפי סע' 2.3 להסכם).
...
לדידי, האפשרות לקיים את ההסכם בדרך אחרת, כלומר באמצעות בחירת 45 דגים מחוות התובעת, אינה ישימה, נוכח היעדר שיתוף פעולה בין הצדדים ומאחר ואני סבורה כי לא יוכלו להגיע להבנות בדבר איכות הדגים בחוות התובעת (אם היא קיימת בכלל).
לאור האמור, אני סבורה כי ביטול חלקי הולם ומוצדק בנסיבות, ומכאן שאין מקום להשבה.
בהתקבץ כל הנאמר לעיל, כמכלול, התביעה לביטול ההסכם מתקבלת באופן חלקי, כך שמבוטלת זכות הנתבעים לקבל עד 45 דגי קוי ללא תשלום (לפי סע' 2.3 להסכם).
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו