בקשת התובעים להרחבת מסגרת זמן לשמיעת ראיות

זאת על סמך העדויות שנשמעו בדיון ההוכחות, והראיות שהוצגו, ככל שהוצגו, שכן, מרבית טענות הצדדים, לא הוכחו באמצעות מסמכים אלא באמצעות עדויות אשר רלוואנטית לסוגיות השונות (למעט הצגת היתרי הכניסה שצירף מר צביח לכתב תביעתו, אשר כאמור רלוואנטיים אך לחלק מתקופת ההעסקה הנטענת בלבד).

לאחר בחינת טענות הצדדים, ושמיעת העדויות בתיק, מצאנו כי הראיה המרכזית שצרף מר צביח לכתב תביעתו, היא אישורי כניסה למישור אדומים עבור התובע בתקופות שבין 19.08.2010 עד 16.06.11 (פרק זמן של 11 חודשים), וכן מיום 05.01.2012 עד 07.08.13 (פרק זמן של כשנה ו-8 חודשים), כאשר האישורים על שם הנתבעת 3.

לקמן ניישמם במקרה זה. היה זה מר פאדי שקבל את העובדים לעבודה, בכוחו היה לפטרם, הוא סיפק להם הסעות לעבודה ומזון, העובדים פנו אליו בבקשות להעלאת שכר, הוא ניהל מעקב אחר התפוקה והיה אמון על בקשות להיעדרות מעבודה.

לאחר שבחנו את המסגרת הכללית, נפנה לבחון את הזכויות הקונקרטיות של התובע מול כל אחת מהנתבעות בנפרד.

לאחר בחינת טענות הצדדים ושמיעת העדויות בתיק, ומאחר שהנתבעות לא סיפקו ראיה בכתב, ואף לא טענו כי הפרישו עבור התובע את הסכום המגיע לו לקרן פנסיה, מצאנו כי אכן צו ההרחבה בענף התעשייה חל בעיניין התובע ומכוחו על המעסיק להפריש תגמולים לקרן הפנסיה בשיעור של 6% משכר התובע.

...

לאחר בחינת טענות הצדדים, ומאחר והנתבעות לא הציגו תלושי שכר, ולו לתקופה בה הודו שמר צביח היה עובד שלהם, אנו מקבלים את טענת התובע לפיה הנתבעות הפרו את הוראות חוק הגנת השכר.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעות 1 ו-3 ישלמו לתובע בהתאם למפורט בגוף פסק הדין, תוך 30 יום מיום שיומצא להן פסק הדין, את הסכומים הבאים: הנתבעת מס' 1 : חלף תגמולים לפנסיה 2,100 ₪ השלמה לשכר מינימום 13,414 ₪ תשלום שעות נוספות 12,014 ₪ דמי חגים 600 ₪ חלף הפרשות לקרן פנסיה ע"ח פיצוי פיטורים 2,100 ₪ פדיון חופשה 1,400 ₪ פיצוי בגין העדר הודעה על תנאי העסקה 2,500 ₪ פיצוי בגין הפרת חוק הגנת השכר 2,500 ₪ הנתבעת מס' 3: פיצוי פיטורים 12,500 ₪ השלמה לשכר מינימום 54,042 ₪ תשלום שעות נוספות 39,721 ₪ דמי חגים 3,000 ₪ דמי הבראה 3,740 ₪ חלף תגמולים לפנסיה 7,800 ₪ הודעה על תנאי העסקה 2,500 ₪ הפרת חוק הגנת השכר 2,500 ₪ פיצוי בגין העדר שימוע 4,000 ₪ תשלום חלף הודעה מוקדמת 5,000 ₪ הואיל והסכומים שתבע התובע היו גבוהים לעין שיעור מהסכום שנפסק לו, ולכך שהתביעה נגד נתבעים 2,4 ו-5 נדחתה, אני מחייב את הנתבעות 1 ו 3 ביחד בהוצאות משפט בסך 4,000 ₪ בלבד.

לרוב העבודה בסעד הזמני מתבצעת תוך סד זמנים לחוץ, ולכן גם שכר הטירחה שנהוג לגבות בהליכים מסוג זה גבוה מהליכים שבהם אין צורך בסעדים זמניים דחופים, כאשר ברי כי לשם הגשת הבקשה לסעד זמני נידרשות פגישות מוקדמות עם הלקוח.

בא כוח הנתבעת הוסיף כי במספר החלטות שניתנו החל מחודש מרץ 20, ביהמ"ש קבע במפורש שמסגרת הדיון בתיק זה היא בגין סך של 60,000 ₪, בצרוף מע"מ, ובא כוח התובע לא העלה כל טענה בקשר לקביעה זו. הנני סבורה כי בא כוח הנתבעת צדק בדבריו אלה.

ואם לטענת התובע, אכן הורחבה חזית המחלוקת, מדוע זימן לדיון את כלל עדיו, וסבר כי יש לשמוע אל העדים, שהרי ההסכמה שבין הצדדים הייתה כי חוות דעת המומחה תהיה מכרעת, בלא שישמעו ראיות.

ואולם, דברים אלה בנוגע לשמיעת ראיות בגין מהות התשלום השני על פי הסכם הייצוג, ואומד דעת הצדדים בעיניין זה, לא סוכמו בעת מינוי המומחה, ואף לא לאחר מכן.

וכך, בהסתמך על חוות דעת המומחה לבדה, ביקש התובע לפתע להרחיב את חזית המחלוקת, באופן שתחול על כלל שכר הטירחה כפי שנקבע בהסכם הייצוג, וכן לשמוע עדים בשאלת פרשנות הסכם הייצוג, כל זאת, בנגוד להסכמה שהושגה בין הצדדים, החלטות בית המשפט בנוגע להקף המחלוקת, ומבלי שהנתבעת ערוכה לכך, בכל מובן שהוא.

...

אין בידי לקבל טענה זו. כבוד הרשמת בקשי ציינה כי אין משמעות לעיכוב ההליכים, אך זאת למשך 30 ימים בלבד ממועד החלטתה.

אפנה בעניין זה להחלטתי מיום 16.9.20, בה קבעתי כדלקמן: "אין זה סביר כי מי שהתפטר מייצוג יטען אח"כ כי הוא זכאי מחד לממש את השיקים, שניתנו עבור הייצוג המשפטי, כאילו ההסכם לא בוטל, וכי מאידך הלקוח חסום עקב כישלון תמורה בלתי קצוב. כישלון תמורה חלקי בלתי קצוב מתקיים כאשר התובע היה נכון לקיים את ההסכם וגם אם מילא אותו באופן חלקי ולכן הוא זכאי לאכיפה." בסופו של דבר אישר התובע כי הסכים לכך שחוות דעת המומחה תהא מכרעת (סעיף 103 לסיכומים), אך טען כי בהתאם לחוות הדעת הוא זכאי לתשלום בשיעור של 55% מסכום שכר הטרחה הכולל כפי שנקבע בהסכם הייצוג (סעיף 117 לסיכומים).

סוף דבר: הנני דוחה את ההתנגדויות שהגישה הנתבעת בהתייחס לסכום של 38,500 ₪, כולל מע"מ, ומקבלת את ההתנגדויות בהתייחס לסכום של 31,500 ₪, כולל מע"מ. לפיכך ובהתאם, הנני קובעת כי ההתנגדות שהגישה הנתבעת בתיק 48221-05-18 תתקבל, ותיק ההוצאה לפועל ייסגר.

נתבעים 6-4 הוסיפו שככל ובקשתם לא תעתר במלואה, אזי מבוקש למחוק למצער את פרק ו' בחוות הדעת שהוא לטענתם, הרחבה אסורה של חזית המחלוקת.

הוסבר שהתובעים לא עמדו במועדים שנקבעו להשלמתם של הליכים מקדמיים ורק בחלוף חודשים רבים, סמוך למועד הגשתן של ראיות ראשיות, הגישו לתיק של בית המשפט מיסמך, שכותרתו "תצהיר גילוי מסמכים משלים". מיסמך זה הוגש מבלי שהתבקשה, וממילא לא ניתנה, רשותו של בית המשפט והתובעים העמידו את הצדדים ואת בית המשפט לפניה של עובדה מוגמרת.

ביום 9.6.2024 ייחקרו עדי התובעת, לפי מסגרת הזמנים הבאה: תובע 2 – 30 דקות לכל אחת מקבוצות הנתבעים.

ביום 16.6.2024 תחקרנה העדוֹת, שהתבקש זימונן וכן ייחקרו עדי הנתבעים, הכול כמפורט להלן: עו"ד יעל יסכה טבק – 10 דקות לעדותה הראשית בידי התובעים ופרק זמן זהה לחקירה הנגדית, לכל אחת מקבוצות הנתבעים.

הסיכומים יהיו בכתב, בהקף ובמתכונת שייקבעו לאחר שמיעת הראיות.

...

לאחר שבחנתי היטב את כלל הטענות מצאתי מקום לדחות את הבקשה.

אולם סבורני כי במאזן, שבין זכותם של התובעים להוכיח את טענותיהם לבין ניהולו של ההליך בקלפים גלויים ובאופן שלא יפתיע את הנתבעים, אין מקום להורות על מניעתם של המסמכים מבית המשפט.

הבקשה נדחית אפוא.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 23404-02-23 נע. לי.ד. שיווק בע"מ נ' אופיר כרמל מלונאות בע"מ ואח' תיק חצוני: 514146-05-22 מספר בקשה: 17 לפני כבוד השופטת סיגלית מצא התובעת: נע. לי.ד. שיווק בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד' מיכאל אברהם ואח' הנתבעים: 1. אופיר כרמל מלונאות בע"מ 2. אלי אביבי ע"י בכ"כ עו"ד דוד מימון ואח' החלטה

לטענת הנתבעים, פרק זמן זה רחוק ממסגרת פרק זמן סביר, במיוחד משלא נשלחה כל דרישה מקדימה לפני מימוש ערבותו של המבקש על-פי השטר, ולפיכך יש לקבוע שפקעה ההרשאה למילוי התאריך והזכות להשתמש בשטר.

הבקשה מהוה מעין סיכומים בתיק בטרם נשמעו הראיות בתיק.

טענות הנתבעים בדבר חיובים וזיכויים בכרטסת הנהלת החשבונות, שהיה או לא היה צריך להביא בחשבון, הן בגדר הרחבת חזית אסורה ויש לדחותן.

הטעם לכך הוא שאין להפוך את שלב הגילוי והעיון במסמכים ל"תחליף" לשלב ההוכחות, ובמידת הצורך יוכל ב"כ הנתבעים לחקור את המצהיר בעיניין בישיבת ההוכחות.

...

ד – סיכום מן הטעמים שפורטו לעיל, הבקשה לסילוק התביעה על הסף נדחית.

כן נדחית הבקשה החלופית להעמיד את התביעה על סכום של 36,217 ₪ בלבד.

הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות בקשה זו בסכום כולל של 1,500 ₪.

בית המשפט אומנם רשאי להאריך את מסגרת הזמנים, אך כאשר הצדדים מיצו את ההליכים המקדמיים רשאי בית המשפט לומר "עד כאן" ולעבור לשלב שמיעת הראיות.

עוד טענו התובעים כי טענת הנתבעים לפיה ההליכים המקדמיים בין הצדדים מוצו לוקה במספר היבטים: ראשית, הטענה מיתעלמת לחלוטין מהנימוק המשפטי שבבסיס הבקשה המתייחס להסתרת "מסמכים מזיקים", אשר את גילויים ניתן לידרוש בכל עת; שנית, במסגרת הליכי גילוי המסמכים טענו הנתבעים כי המסמכים שנתבקשו אינם נמצאים בידם וכעת באופן לא מפתיע השתנתה הגרסה ונטען בסעיף 43 לתגובה כי המסמכים מצויים בחזקת הנתבעים אך חל עליהם חיסיון; שלישית, בכל מקרה לא ניתן לעבור לשלב הראיות שכן ראיות התובעים, שהיו אמורות להיות מוגשות ביום 2.10.22, כלל לא הוגשו ובמקומם הוגשה בקשה לתיקון כתב ההגנה (ר' בהרחבה סעיפים 7–10).

...

מנגד, אין לאפשר דרישה למסמכים שיש בגילוים הכבדה בלתי סבירה על הצד שכנגד, בהתחשב ברלוונטיות של המסמך, ואין לאפשר להפוך את הליך גילוי המסמכים ל"מסע דיג" (רע"א 6753/14 סופר נ' פרל, [פורסם בנבו] פסקה 9 (21.1.2015); ע"א 40/49 כיאט נ' כיאט, פ"ד ג 159, 162 (1950)).

לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, בחנתי את כתב התביעה ועיינתי עיון מדוקדק במסמכים השנויים במחלוקת שהובאו לעיוני, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות ברובה, כמפורט להלן.

סוף דבר כלל ידוע הוא כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בעניינים דיוניים ובכללם גילוי ועיון במסמכים (ר' רע"א 5424/16 טינקו בע"מ נ' הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות (פורסם בנבו, 13.10.16); רע"א 1869/15 שמש נ' פארם אפ שיווק (1966) בע"מ (פורסם בנבו, 14.4.15), פסקה 6; רע"א 6726/19 יאסין נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 17.11.19), פסקה 10; רע"א 1909/22 אקספון 018 בע"מ נ' בזק החברה הישראלית בע"מ (פורסם בנבו, 27.03.22)).