בקשת השמטת פרטים מזהים של צד שלישי בהליך משפטי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8120/19 - י"ב לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט י' אלרון המערער: משה יצחק וייספיש נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת המשיבה לפירסום שמו של המערער; תגובת המערער לבקשה; תשובה המשיבה לתגובה תאריך הישיבה: כ"ג בתשרי התשפ"ב (29.9.2021) בשם המערער: עו"ד יפית וייסבוך; עו"ד גבריאלה גרפינקל בשם המשיבה: עו"ד ורד חלאוה בשם נפגעת העבירה: עו"ד דקלה טוטיאן ][]החלטה

כן קבע בית המשפט קמא כי ככל שמי מהצדדים מבקש לפרסם את הכרעת הדין או את גזר הדין, יגיש בקשה לנוסח מתאים לפירסום תוך השמטת פרטים שיביאו לזיהוי המתלוננת, במישרין או בעקיפין.

כעת, משמונחת לפנינו בקשתה כי נורה על פירסום שמו של המשיב, אין כל סיבה שבדין שלא להעתר לה. כפי שנקבע בע"פ 745/18 סעדון נ' מדינת ישראל (20.12.2020): "מלכתחילה נועד איסור הפירסום להגן על פרטיותה של המתלוננת כנפגעת עבירת מין ולא של הנאשם-הפוגע, תוך חריגה מן העקרון היסודי הכללי ולפיו הליכים משפטיים מתנהלים בפומבי. כעת, לאור בקשת המתלוננת, שאינה מעוניינת עוד באיסור הפירסום, יש להורות על פירסום שמו של המערער. בכך, יש לקוות, תזכה המתלוננת בהכרה הנחוצה לה, בעיקר מצד בני משפחתה, שיוכלו כעת לקרוא בפסק הדין ולהיווכח כיצד נהג בה המערער, ותיסלל לה הדרך לשקום ולהחלמה". ניסיונו של המערער להיתלות בהחלטת בית משפט זה בע"פ 2370/20 פלוני נ' מדינת ישראל (9.12.2021) אין לו על מה שיסמוך.

...

כעת, משמונחת לפנינו בקשתה כי נורה על פרסום שמו של המשיב, אין כל סיבה שבדין שלא להיעתר לה. כפי שנקבע בע"פ 745/18 סעדון נ' מדינת ישראל (20.12.2020): "מלכתחילה נועד איסור הפרסום להגן על פרטיותה של המתלוננת כנפגעת עבירת מין ולא של הנאשם-הפוגע, תוך חריגה מן העיקרון היסודי הכללי ולפיו הליכים משפטיים מתנהלים בפומבי. כעת, לאור בקשת המתלוננת, שאינה מעוניינת עוד באיסור הפרסום, יש להורות על פרסום שמו של המערער. בכך, יש לקוות, תזכה המתלוננת בהכרה הנחוצה לה, בעיקר מצד בני משפחתה, שיוכלו כעת לקרוא בפסק הדין ולהיווכח כיצד נהג בה המערער, ותיסלל לה הדרך לשיקום ולהחלמה". ניסיונו של המערער להיתלות בהחלטת בית משפט זה בע"פ 2370/20 פלוני נ' מדינת ישראל (9.12.2021) אין לו על מה שיסמוך.

נימוקיו של המערער מדוע אין להיעתר לבקשה לא רק שאינם מעוגנים בחוק ובפסיקה, אלא שהם מקוממים במיוחד.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת.

לפיכך ברור כי הסכמת הצדדים לרבות הסכמת הנתבעת להצעה נתנה על יסוד ההבנה כי בכך מגיעים לסיומם ההליכים בין הצדדים לרבות התביעה העתידית להפחתת מזונות שבגינה פתח התובע בקשה נוספת לישוב סיכסוך.

התובע מבין היטב כי משטענתו כי הסכמתו לסכום המזונות המופחת נתנה על רקע רצונו לקבלת תוספת התלויים כחלק מקיצבת הנכות, בין אם זו זמנית או קבועה, הרי שקיבלת הנכות אינה יכולה עוד להוות בגדר שינוי נסיבות מהותי שכן לשיטתו של התובע עצמו, היא זו שעמדה ביסוד הסכמתו, פרט לכל שהגשת התביעה לאחר מכן מהוה תכסיסנות משפטית בלתי ראויה ושימוש לרעה בהליכי משפט.

לפיכך מטעמים של מדיניות משפטית ראויה, אין לאפשר לתובע משקיבל את מבוקשו להיתעלם מההסכמה שקבלה תוקף של פסק דין, תוך היתעלמות מעקרונות של תום לב, סופיות הדיון, הסתמכות, והעקרון כי חוזים וחיובים יש לקיים ולאפשר לו לפתוח מחדש את סכום המזונות בפעם השלישית.

פסק הדין מותר לפירסום לאחר השמטת כל פרט מזהה של הצדדים, הקטינים , העד ו/או כל פרט אחר שיש בו להביא לזיהויים של אלה.

...

₪ של יודגש לעניין זה כי על פי טענות התובע הסכים זה להפחתה בסך של 200 ₪ בלבד בלית ברירה ותחת לחץ כדי לקבל את תוספת התלויים כחלק מגמלת הנכות ששולמה לו. בנסיבות אלה ומבלי לגרוע מכל האמור לעיל, די בכך כדי להביא לדחיית התביעה שכן המדובר בהתנהלות דיונית העולה כדי חוסר תום לב קיצוני, תכסיסנות ושימוש לרעה בהליכי משפט.

לפיכך מטעמים של מדיניות משפטית ראויה, אין לאפשר לתובע משקיבל את מבוקשו להתעלם מההסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין, תוך התעלמות מעקרונות של תום לב, סופיות הדיון, הסתמכות, והעיקרון כי חוזים וחיובים יש לקיים ולאפשר לו לפתוח מחדש את סכום המזונות בפעם השלישית.

סיכום: לאור כל האמור לעיל ובוודאי לאור משקלם המצטבר של הנימוקים לדחיית התביעה ושמעל אלה מרחפים עקרונות יסוד בשיטה המשפטית, של תום לב, סופיות הדיון ושיקולים של מדיניות משפטית ראויה ומניעת תכסיסנות משפטית ושימוש לרעה בהליכי משפט, יש לדחות את התביעה וכך הנני מורה.

ביום 13.12.2022 הגיש המבקש בקשה בתיק קמא, למתן סעד זמני המורה, לטענתו, על שמירת המצב הקיים בכל בנוגע לשימוש בדירה, באופן בו יינתן צו המורה כי המבקש בלבד הוא שיכול לחדש/ לחתום על הסכם שכירות בדירה, וכי המשיבה תימנע מבצוע פעולות סיכול של האמור, ועל השכרתה על ידי המבקש לצד ג'.

בהחלטת בית המשפט קמא מיום 30.4.23, נושא רמ"ש זה, נכתב כדלקמן (ציטוט): יש ממש בטענת המבקש, לעניין היתנהלותה של המשיבה 1, אשר לא הודיעה לבית המשפט ו/או לצד שכנגד אודות חתימתה על הסכם שכירות חדש ב- 12/22, אלא בחלוף למעלה מ- 3 חודשים, במהלכם הוגשו אנספור בקשות/ תגובות/תשובות ע"י הצדדים, היתקיים דיון, ואף הוצעו ע"י ביהמ"ש הצעות לסיום/פשרה – או אז, ורק במהלך דיון שני שהתנהל בעיניינם של הצדדים, "עידכנה" המשיבה 1 אודות חתימת ההסכם על ידה.

מלשונו של סעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984, עולה כי ככלל יידונו השגות הצדדים על "החלטות אחרות" (החלטות ביניים) של הערכאה הדיונית במסגרת העירעור על פסק הדין, אלא אם עלה בידי מבקש רשות העירעור, להראות כי דחיית הדיון בהשגה על ההחלטה לשלב העירעור על פסק הדין, עלולה להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים; עלולה לגרום לנזק של ממש, או עלולה להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי.

מבין הנסיבות אותן ניתן למנות לעניין נחיצות הדיון הן: הדירותה של ההחלטה, היינו, האם ההחלטה עשויה להשפיע באופן בלתי הפיך על זכויות הצדדים; ההכרעה עשויה לייתר הליך משפטי ארוך ומורכב במיוחד; ההכרעה תימנע קיומו של הליך שגוי; מקרים נדירים בהם ניתן לומר מיד כי הערכאה המבררת טעתה טעות ברורה, באופן שניפתח את שערי ערכאת העירעור עוד בטרם ניתן פסק הדין.

החלטה זאת מותרת לפירסום תוך השמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא שוכנעתי לדחות את בקשת רשות הערעור קמא אף ללא צורך בתשובה, מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.

במצב דברים זה סבורני כי אין מקום להתערב בהחלטה קמא.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.

כעת פ' מתגוררת בבית עם בנותיהן הקטינות של הצדדים.

הליכים נוספים ניפתחו בין המשיב כאן ל-פ', אחותה של המבקשת, שכאמור מחזיקה כיום בבית, בו גרות גם הקטינות, בנות הצדדים (תביעת פינוי, תמ"ש 38611-07-23, צו הגנה, ה"ט 48135-06-23 וערעור על פסק הדין בתיק צו ההגנה, עמ"ש 41338-07-23).

טענות המבקשת בבקשת רשות העירעור להלן תמצית טענות המבקשת בבקשת רשות העירעור: בית משפט קמא טעה בהחלטה קמא, עת קבע כי צו המניעה יחול על כלל זכויות המנוחה במקרקעין, תוך היתעלמות מוחלטת מהעובדה כי הבית קיים על חלק קטן מהמקרקעין, וכן היתעלמות מהעובדה כי המבקשת ואחותה פ' מכרו לצד ג', עוד טרם הוגשה הבקשה לצוו מניעה, שטח כולל של 840 מ"ר מהמקרקעין.

מכאן כי המבקשת לא מהוה עוד אישיות משפטית, איננה בעלת זכות תביעה ולא יכולה לנהל הליך משפטי.

פסק דין זה מותר לפירסום תוך השמטת שמות הצדדים ופרטים מזהים.

...

ביום 13.2.2023 נעתר בית משפט קמא לבקשה, ונתן צו המורה למבקשת (כאן) להימנע, בעצמה או באמצעות מי מטעמה, מלבצע כל שינוי במצב זכויות הצדדים במקרקעין הידועים כחלקה .

המבקשת טענה כי הבקשה צריכה להידחות מכמה טעמים.

דין בקשת רשות הערעור דנן להידחות על הסף משהוגשה על ידי פ', שהיא חסרת זיקה משפטית ויריבות, ובהיעדר זכות עמידה לאור המתואר לעיל.

בהחלטתי מיום 28.11.23 דחיתי את בקשתו של מר ע', כהאי לישנא: "הבקשה נדחית.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה, בתשובה ובתיק קמא, החלטתי ליתן רשות ערעור, לדון בערעור לגופו ולדחותו, הכל כפי שיפורט להלן.

לא שוכנעתי מטענות המבקשת בבקשת רשות הערעור, גב' פ', כי היה מקום לצמצם את הצו קמא על מנת שחלק מהמקרקעין יועבר על שם רוכש נטען, צד ג'.

לאור כל המתואר לעיל, אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.

חלקיהם של הצדדים בדירה הם: המבקשת – 1/3; המשיב – 2/3.

השופטת נימקה החלטתה זאת במילים הבאות (ציטוט מסעיפים 25-27 להחלטה קמא: "... אני מוצאת כי העתירה למכירת הדירה בשלב מוקדם, ולקבוע את חלוקת כספי מכר הדירה בשלב מאוחר יותר, כפי שעתרה האישה מייד לאחר הגשת כתב ההגנה, אינה עניינית, תיגרום לאיש נזק בלתי הפיך, ואפשר שגם לה עצמה, בהנתן הערכת שווי הדירה במצבה. ממילא משיגה האישה על הערכת השמאי ומבקשת כי לאור תרומתו של האיש למחיר הנמוך בו הוערכה הדירה ישלם לה עבור חלקה סכום גבוה מחוות הדעת. קונה צד ג' לא יהיה כפוף לטענות אלה.

גם שיקול התארכות ההליך המשפטי אינו יכול להטיות את הכף לטובת ביצוע פירוק השתוף מיידית, שכן התיק קבוע ומוכן להוכחות בתוך חצי שנה מקיום קדם המשפט, ואין מדובר במצב הדברים, שתואר בפסיקה כמצדיק פירוק שתוף טרם קבלת תמונה כלכלית מלאה.

החלטה זאת מותרת לפירסום תוך השמטת שמות הצדדים, וכל פרט מזהה אחר.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא, שוכנעתי לדחות את בקשת רשות הערעור אף ללא צורך בתשובה, וזאת מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(1)+ (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.

לאור כל זאת אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור, אף ללא צורך בתשובה.