לפניי ערעור שהוגש על ידי זהר דליה פרופשיונל שותפות מוגבלת (להלן: "זהר דליה" או "המערערת") על החלטת רו"ח יעקב זיצר ורו"ח דן לייבלר, הנאמנים בהליך הקפאת ההליכים של חברת ספארי לחי ולצומח בע"מ ואלון וטרינאריה בע"מ (להלן: "החברות") לדחות את תביעת החוב שהגישה בשל הגשתה באיחור.
באותה החלטה מיניתי את רואה החשבון יעקב זיצר כנאמן לחברות לתקופת הקפאת ההליכים, והוריתי לו בין היתר, לפרסם לאלתר את דבר הגשת הבקשה והודעה לנושי החברות בה יתבקשו להגיש תביעות חוב תוך 45 יום מיום הפירסום בשלושה עיתונים יומיים בעלי תפוצה רחבה בישראל, האחד יומי, השני כלכלי והשלישי בשפה הערבית.
...
במייל מאותו יום, אישרה עובדת זהר דליה בשם נטע פלג במייל חוזר לנאמן, כי המייל "הועבר לגורמים הרלוונטיים".
ביום 29.05.17 התקיימה פגישה במשרדי זהר דליה, בנוכחות מנכ"ל זהר דליה, בא כוחה, בעל השליטה בחברות ושניים ממשקיעים, עמם נחתם בסופו של דבר הסכם למכר החברות אשר אושר על ידי ביום 31.10.17.
לחלופין טענה זהר דליה, כי הנימוקים לעניין האיחור בהגשת תביעת החוב, הם מוצדקים בנסיבות אלה, וכי יש לקבל את תביעת החוב באיחור.
בנסיבות אלה טענו הנאמנים, כי לא מתקיימים הטעמים שנקבעו בפסיקה המצדיקים היענות לבקשה להארכת המועד להגשת תביעות חוב מטעמה, ועל כן, יש לדחות את הערעור.
ככל שעסקינן בתביעה גדולה בשיעורה יחסית למצבת הכללית של שיעור החוב, תקטן נטיית בית המשפט להיעתר לבקשת נושה להארכת המועד להגשת תביעת החוב מטעמו, וזאת בשל אינטרס ההסתמכות של הנושים על ההסדר.
מן הכלל אל הפרט
אקדים ואומר, כי דין הערעור להידחות.