בקשת הקלה בעונש מאסר בגין עבירות תנועה

לעניין זה ראו רע"פ 576/21 עלי סלים מסארוה נ' מ"י, רע"פ 5959/20 מחמוד בדוסי נ' מ"י, רע"פ 851/20 דן טוטנגי נ מ"י, רע"פ 4934/19 ג'יהאד סאלם נ' מ"י, רע"פ 5635/19 אליאור יעקובוב נ' מ"י שם נקבע ע"י בית המשפט העליון: "לטעמי, מעשים אלו של המבקש מצדיקים בנסיבות העניין ענישה מרתיעה הכוללת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, ואף ספק אם נכון היה לחפוף את עונש המאסר בפועל שנגזר עליו בהליך דנן יחד עם עונש מאסר מותנה אשר היה תלוי ועומד נגדו בהליך קודם. חפיפת העונש המותנה יש בה כדי לפגום ביסוד ההרתעה כנגד הנוהגים ברכבים בזמן פסילה, תוך זילזול בוטה בהחלטות שיפוטיות הניתנות בעיניינם". כמו כן אפנה לרע"פ 1483/19 אייל ליפשיץ נ' מ"י שם נקבע בין היתר ובהתאמה לענייננו, "בנוהגו בפעם השלישית בזמן פסילה בעוד עונש מאסר בשל פסילה בזמן נהיגה תלוי ועומד מעל לראשו, ביטא המבקש כי אין עליו מורא הדין והוא אינו נרתע מסיכון חיי אדם. יש לייחס חומרה רבה להיתנהגות זו המצדיקה בנסיבות העניין עונש מאסר בפועל כפי שנגזר על המבקש". באשר לתקופת הפסילה, מיתחם העונש ההולם לעבירה זו נע בין 3 –8 שנים וזאת לאור העובדה זאת למעשה ההרשעה השלישית של הנאשם בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

אם כן, האם יש לגזור את עונשו של הנאשם למאסר בפועל כפי שמבקשת המאשימה או להארכת התנאי כפי שמבקש ב"כ הנאשם? ב"כ הנאשם הפנה לגילו של הנאשם בעת ביצוע העבירות ובקש להתייחס אליו כבגיר צעיר ואולם עצם השתייכותו של הנאשם לקבוצה זו איננה מקילה עמו אוטומאטית.

המדובר במסר הפוך בתכלית, מזה שמצופה מבית המשפט לתעבורה להעביר למשיב עצמו ולציבור בכללותו, ולפיו ביטחונו של הציבור אינו הפקר ואינו נתון בידיו או ברצונו של עבריין תנועה סדרתי, ופסיקותיו של בית המשפט אינן "כתובות על הקרח" ואינן מהוות המלצה בלבד, אשר הציבור רשאי לכבדן או להפר אותן לפי רצונו וצרכיו בלבד.

...

במסגרת טיעוניה, המאשימה עתרה להטלת ענישה של מאסר בפועל שלא יפחת מ- 12 חודשים, תוך הפעלת עונש מאסר מותנה בר הפעלה של 6 חודשים במצטבר לעונש המאסר בפועל, כך שבסופו של דבר עתרה המאשימה להטלת עונש מאסר בפועל למשך 18 חודשים.

אני מורה על הפעלת עונש מאסר מותנה בר הפעלה של 6 חודשים למשך 3 שנים שהוטל על הנאשם בבית משפט שלום תעבורה חדרה תיק 12327-01-17 גזר דין מיום 03.04.17 אשר ירוצה במצטבר לעונש המאסר האמור בסעיף 1, כך שבסופו של דבר ירצה הנאשם מאסר בפועל לתקופה כוללת של 16 חודשים.

אני מורה על הפעלת עונש פסילה מותנה של 6 חודשים למשך 3 שנים, כפי שהוטל על הנאשם בבית משפט שלום תעבורה חדרה, תיק 12327-01-17 גזר דין מיום 03.04.17 אשר ירוצה, לפנים משורת הדין, בחופף לעונש הפסילה האמור בסעיף 4 לעיל.

לאור התנהלות הנאשם בהליך זה שלפני כפי שהדבר הוזכר בגזר דין זה, כך גם לאור התנהלותו בדיון שהתקיים בפני ביום 9/12/21 שבגינה נדחתה ישיבת הטיעונים לעונש והוצא נגד הנאשם צו הבאה ללא שחרור אני קובע שעונש המאסר בגין תיק זה ירוצה לאלתר.

רע"פ 10002/17 איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי תקיפה מינית ע"ר ומדינת ישראל נ' מור (18.7.2018), שבו התקבלה בקשת רשות העירעור על קולת העונש, ועונשו של המשיב (ניצב ניסים מור) הועמד על 4 חודשי עבודות שירות, חלף שירות לתועלת הציבור, וזאת בגין הרשעת המשיב בעבירות של הפרת אמונים (של עובד ציבור כלפי הציבור) ושל הטרדה מינית שבוצעו על ידו על רקע קשרים אינטימיים שיצר וניהל המשיב בשעה שכיהן כסמפכ"ל במישטרה, תוך ניצול מעמדו כקצין בכיר ותלותן בו בשל מעמדו.

ת"פ 13776-12-16 (מחוזי ת"א) מדינת ישראל נ' וסרמן (19.11.2017), שניתן על ידי מותב זה ושבו הושתו 4 חודשי מאסר בפועל (בכליאה) בגין העבירות הבאות שביצע הנאשם עת כיהן כמזכ"ל הסתדרות המורים: שלוש עבירות של מירמה והפרת אמונים (של עובד ציבור כלפי הציבור), עבירה של שבוש מהלכי משפט, עבירה של פגיעה בפרטיות ועבירה של הטרדת עד. מיתחם העונש ההולם שנקבע באותו עניין בגין העבירה של מירמה והפרת אמונים – בין 4 חודשי עבודות שירות ובין 12 חודשי מאסר.

ת"פ (מחוזי ת"א) 47059-10-17 מדינת ישראל נ' ישראלי (5.12.2018), שאף הוא ניתן על ידי מותב זה ושבו הושתו 4 חודשי מאסר בעבודות שירות בגין הרשעת הנאשם בעבירה של מירמה והפרת אמונים (של עובד ציבור כלפי הציבור), מצד קצין אגף התנועה במרחב ירקון של משטרת ישראל בדרגת סגן ניצב.

ע"פ (מרכז) 5755-05-08 מדר נ' מדינת ישראל (28.6.2009) (להלן: "עניין מדר"), שבו נדחה העירעור על הכרעת הדין – הרשעת המערער בשלוש עבירות של הפרת אמונים (של עובד ציבור) – והתקבל העירעור על קולת העונש, כך שעונשו של המערער הועמד על 4 חודשי עבודות שירות, חלף עונש של מאסר מותנה, וזאת בגין קבלת פרטים מעובדת ציבור על-אודות נישומים ועשיית שימוש במידע תוך שיכנוע הנישומים להשתמש בשירותיו כעורך דין המייצג נישומים מול פקיד השומה.

...

למעלה מן הצורך ניתן להוסיף כי, למעשה, לתוצאה האמורה לעניין העונש המתאים, שראוי כאמור להטיל על הנאשם במקרה המיוחד דנן (מאסר מותנה ושל"צ, לצד קנס), ניתן להגיע באחת משתי דרכים חלופיות: האחת, קביעת מתחם עונש הולם מיוחד, המושפע, מטעמי צדק, מחלוף הזמן הרב מעת ביצוע העבירה ומהשלכותיו, בשים לב לפער בין כתב האישום המקורי לעבירה שבה הורשע הנאשם בסופו של דבר – מתחם אשר שונה מהמתחם המתייחס למצב הדברים הרגיל (אלמלא חלוף הזמן והשלכותיו והפער כאמור) ואשר נע בין מאסר מותנה לעשרה חודשי מאסר בפועל, וזאת בשים לב לאמור בסעיף 40יב לחוק העונשין, תוך אימוץ הרף התחתון של המתחם המיוחד; החלופה השניה, העדיפה בעיניי – חריגה לקולה, מטעמי צדק, מהמתחם המתייחס למצב הדברים הרגיל, בשל המשקל המצטבר של חלוף הזמן, הפער בין כתב האישום המקורי לעבירה שבה הורשע הנאשם ועינוי הדין שנגרם לנאשם בעקבות כך, ובשים לב לכל יתר השיקולים הרלוונטיים; הכול, כמפורט לעיל.

במחלוקת זו בין הצדדים, אני סבור כי במקרה דנן אין לקבל את עתירת המאשימה ואין לחייב את הנאשם בפיצויים למפלגה.

סוף דבר סוף דבר, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: 8 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים והתנאי הוא שלא יעבור שוב עבירה של הפרת אמונים בתאגיד; 200 שעות שירות לתועלת הציבור, על פי תכנית שיגבש שירות המבחן; קנס בסך 10,000 ₪, שישולם תוך 90 ימים מהיום, או 30 ימי מאסר תמורתו.

בית המשפט העליון קיבל את העירעור בדעת רוב וקבע כי על־פי־רוב, מחייבת הרשעה בגרם מוות ברשלנות השתת עונש חמור, לרבות מאסר בפועל והורדתו של הנהג מהכביש לזמן ממושך, אך בעיניין זה, שקולי הצדק מעמידים עילה להתערבות ולהקלה בעונשה של המבקשת.

לא מיותר להביא מדברי כבוד השופט רובינשטיין, שהצטרף "לאחר היתלבטות רבה" לדעת הרוב, אך ציין: "יש צורך בנסיבות אישיות מיוחדות כדי שלא יוטל מאסר בפועל. שבתי בעקבות דבריה ועיינתי בתיק. אודה כי הטרידני העידר הגירסה מצד המבקשת במשפט, שהוותה בצדק שיקול בהרשעתה (וראו סעיף 162 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982) ואין להיתעלם ממנה גם לעניין העונש. ואולם, נוכח 27 שנות נהיגתה של המבקשת ללא עבירות תנועה, ולכן ללא דופי תעבורתי כלשהוא, התסקירים המתארים אפקט הרסני למאסר בפועל, נכות פסיכיאטרית של 75% שהוכרה למבקשת, כל אלה שבו והיטו את הכף". בת"פ (מחוזי מרכז) 10871-09-15 מדינת ישראל נ' עמר [28.1.20], שאליו הפניתה ב"כ המאשימה, נגזר דינה של נאשמת שהורשעה לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של גרימת מוות ברשלנות ונהיגה רשלנית הגורמת חבלה של ממש, ונגזרו עליה 12 חודשי מאסר בפועל, 8 שנות פסילה ותשלום פיצוי למנוח בסך 30,000 ₪.

...

לנוכח כלל השיקולים הנ"ל, אני סבורה שיש למקם את עונשה של הנאשמת קרוב לתחתית מתחם הענישה, אך לא בתחתית ממש, ובכוונתי להטיל עונש מאסר מאחורי סורג ובריח.

פיצוי אני סבורה שיש להורות על תשלום פיצויים למשפחתה של ליאל ז"ל ולעמית תבדל"א, ולו בסכום סמלי, שכן אלו יסייעו לבטא באופן מוחשי את לקיחת האחריות של הנאשמת, ויסייעו למשפחת המנוחה ולעמית במקצת הסיוע והטיפולים שלהם הם זקוקים.

סיכום על יסוד כלל השיקולים שמניתי לעיל, החלטתי להטיל על הנאשמת את העונשים הבאים: מאסר בן 12 חודשים; מאסר בן 6 חודשים, אך הנאשמת לא תישא עונש זה אלא אם תעבור בתוך 3 שנים מיום שיחרורה מהמאסר עבירה שבה הורשעה; פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 12 שנים; מתקופה זו תנוכה כל תקופת פסילה שהספיקה הנאשמת לשאת עד כה בקשר לתאונה דנן; פסילה מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה למשך שנה, אך הנאשמת לא תישא עונש זה אלא אם תעבור בתוך 3 שנים מהיום עבירת תעבורה מסוג פשע או עוון; פיצוי למשפחתה של ליאל ז"ל על סך 8,000 ₪, אשר ישולם ב-12 תשלומים שווים ורצופים, החל מיום 1.5.20 ובכל 1 בחודש בחודשים שלאחר מכן.

הנאשם הגיע ברכב ל.ז 76-255-59 למקום המוסכם במטרה לספק את הסם אך בשל עבירת תנועה שעבר, נעצר ע"י ניידת מישטרה ששהתה במקום, אז נמצא ברכבו תיק ובו שקיות רבות מחולקות שבהן בסה"כ 20.5 גרם חשיש ו-94.9 גרם קנביס.

לקולא ביקשה לקחת בחשבון את הודאתו, והחסכון בזמן שפוטי.

על הנאשם ביקשה להטיל 24 חודשי מאסר אשר יצטברו לעונש זה, זאת לצד ענישה נלווית.

בת"פ 726-01-14 מדינת ישראל נ' עבד אל חלים זיתון (21.07.14) נקבע ביחס לאישום של 3 עבירות סחר בחשיש בכמויות קטנות (בגזה"ד נדונו 2 עבירות סחר נוספות) כי מיתחם הענישה ההולם הנו בין 3 ל-10 חודשי מאסר בפועל ונגזרו על הנאשם 4 חודשי מאסר בגין כל אחת מהעברות, ובסה"כ, עם ריצוין בחופף, נגזרו על הנאשם בגין רכיב זה 6 חודשי מאסר בפועל.

...

בע"פ 7319-08-12 אבישי סבח נגד מדינת ישראל (25.10.12), נדחה ערעורו של נאשם שהורשע ב-2 עבירות סחר בחשיש בכמויות קטנות (5.3 גר' ו-2.9 גר') ובעבירה אחת לתיווך לרכישת סם והוטל עליו עונש מאסר של 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

אלו מבססים מסקנה, כי מקומו של הנאשם במסגרת שרשרת ההפצה הינו מרכזי.

הדברים נכונים, על אחת כמה וכמה, בעיניינו של מי שאין זו הרשעתו הראשונה בעבירה זו. וכך נקבע ברע"פ 1483/19 ליפשיץ נ' מדינת ישראל (‏6.3.19, להלן- עניין ליפשיץ): "נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רישיון טומנת בחובה סכנה לבטחונם ולשלומם של הנהגים והולכי הרגל שבסביבה, והיא אף משקפת יחס מזלזל בחיי אדם, בצוי בית המשפט ובחוק... בנוהגו בפעם השלישית בזמן פסילה, בעוד עונש מאסר בשל פסילה בזמן נהיגה תלוי ועומד מעל לראשו, ביטא המבקש כי אין עליו מורא הדין והוא אינו נרתע מסיכון חיי אדם. יש לייחס חומרה רבה להיתנהגות זו, המצדיקה, בנסיבות העניין, עונש מאסר בפועל כפי שנגזר על המבקש". "

ניתוח עברו התעבורתי של הנאשם אינו מלמד על נהג זהיר בדרך כלל, אך מנגד לא ניתן להגדירו כעבריין תנועה כבד ורצדיוויסט שלחובתו ביצוע עבירות תנועה קשות בתדירות גבוהה.

בנסיבות המתוארות לעיל, ולאחר שאיזנתי בין כלל השיקולים לקולה ולחומרה, אני מחליט כי סיכום הצדדים על ענישה הכוללת מאסר לתקופה של 6 חודשים בדרך של עבודות שירות לצד הפעלת המאסר המותנה במצטבר, הוא סיכום ראוי בנסיבות.

...

בהינתן ששתי עבירות בוצעו על ידי הנאשם לפני כ-6 שנים, ובהינתן כי נהיגתו האחרונה בזמן פסילה באה לאחר שעבר בהצלחה את מבחני הרישוי (רף המסוכנות נמוך יותר), ובשיקלול הענישה המוסכמת ברכיב המאסר ונסיבותיו האישיות הרפואיות של הנאשם ומשפחתו, אני סבור כי תקופת פסילה כוללת בת 18 חודשים תענה על עקרון ההלימה ותאזן את רכיב המאסר בצורה נכונה.

לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים: הנאשם יצהיר על התחייבות כספית בסך של 5000 ₪ להימנע מביצוע עבירה בניגוד לסעיף 10(א) בפקודת התעבורה או עבירה של נהיגה בזמן פסילה והכל תוך שנתיים מהיום.

הנני גוזר על הנאשם 6 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילת רישיון נהיגה והכל תוך 3 שנים מהיום.