הכנ"ר הצטרף לעמדת הנאמן, נוכח היתנהלותו התקינה של האחרון בהליך, והשהוי שדבק בהגשת הבקשה, וכן בשים לב לכך שחקירת בעל תפקיד היא סעד חריג.
מחד גיסא טוען החייב כי "הדיווחים החסרים של הנאמן הן העילה המקימים את הצידוק והצורך למתן תצהיר הבהרה מטעם הנאמן" (כך במקור; סעיף 10 לתגובת החייב לבקשת רשות העירעור), ומאידך גיסא מדגיש כי "הצורך בחקירת הנאמן נובע מהיתנהגות הרוכש במהלך חקירתו הנגדית", במהלכה נימנע מלהשיב על השאלות שהוצגו לו, ועל כן לא נותרה לחייב ברירה אלא "לנסות לדלות מידע מהנאמן שפעל ביחד עם הרוכש כיד אחד במהלך כל ניהול ההליך" (סעיף 15 לתגובת החייב לבקשת רשות העירעור).
כן ראו: רע"א 2438/16 ריבוע כחול נדל"ן בע"מ נ' רו"ח טרבלסי, פסקה 15 (3.6.2016); רע"א 1102/23 עו"ד צמיר מפרק שער הגבינות שיווק מזון בע"מ נ' אופיר, פסקה 13 (28.8.2023); ע"א 4401/21 אמיתי נ' קרויז, פסקה 66 (15.11.2023) (להלן: עניין אמיתי)).
בנסיבות אלה, השיקולים הנוגעים לעניין עשויים להיות שונים במידת מה. מחד גיסא, נימוק מרכזי לכלל לפיו בעלי תפקיד אינם מחויבים לצרף לבקשותיהם תצהיר הוא פערי המידע עימם מתמודדים בעלי התפקיד אל מול היחיד או החברה המצויים בהליכי חידלות פרעון, המצדיקים שלא לחייבם באימות התמונה העובדתית שאינה גלויה להם במלואה (עניין רייך, בפיסקה 10; ע"א 7102/12JKV BETEILIGUNEGES GmbH נ' מונלייט אלחוט בע"מ (בפרוק), פסקה 28 (11.9.2017)).
...
נוכח האמור, סבורני כי הרף שראוי לאמץ ביחס להגשת תצהירים מטעם בעל תפקיד במענה לבקשות שהוא משיב להן, ובהן נמסרת גרסתו העובדתית, הוא אולי נמוך קמעה, אך אינו שונה מהותית מהרף הרלוונטי במקרים בהם בעל התפקיד הוא מגיש הבקשה.
החייב לא השכיל להבהיר מדוע ראייה זו רלוונטית למחלוקת המתוחמת המונחת בפניי, ומשכך, ונוכח התנגדות הנאמן והרוכש, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה לצירוף ראייה.
סוף דבר: דין בקשת רשות הערעור להידחות.
