עסקינן בנאשם שהורשע עפ"י הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בבצוע עבירה של סיוע לשוד בנסיבות מחמירות (בחבורה ובהחזקת סכין) – עבירה לפי סעיף 402(ב) יחד עם סעיף 31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
עקב היתנהגותו, סבר שירות המבחן כבר בחודש ינואר 2012, כי יש מקום לפנות לביהמ"ש בבקשה להפקעת צו המבחן, וזאת נוכח חוסר שתוף פעולה מצד הנאשם.
בתאריך 02.02.2012 היתקיימה פגישה בין קצינת המבחן לנאשם, ואז התברר כי הנאשם איננו מבצע את עבודות השרות שהוטלו עליו, וכי הממונה על עבודות השרות קבע לו שימוע בעיניין זה.
בהמשך, הפסיק הנאשם להתייצב בפני שירות המבחן, וקצינת המבחן ניסתה להשיג אותו מספר פעמים באמצעות אחיו-ראמי, אך על אף שהאח מסר לה שהוא הודיע לנאשם, האחרון לא יצר קשר עם שירות המבחן.
עוד לדבריה, טענת הנאשם כי לא התייצב למפגשים אצל שירות המבחן בשל מצבו הכלכלי – איננה מתיישבת עם דבריו לממונה על עבודות השרות שם דיבר על "חובות ל'שוק האפור'".
לטענתה, רק עונש מאסר מאחורי סורג ובריח ירתיע את הנאשם וישמור על הציבור מפניו.
בעניינינו, חל סעיף 20(4) לפקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ"ט-1969, תיקון מס' 4 מאוגוסט 2004, הדן בעיניינו של נבחן שלא ציית לצוו מבחן, הקובע בזו הלשון:
"הוכח להנחת דעתו של ביהמ"ש שנתן את צו המבחן, שהנבחן לא מילא אחר הוראה מהוראותיו של צו המבחן, רשאי ביהמ"ש בהיתחשב בין היתר בתקופה שחלפה מיום העמדתו של הנדון במבחן, בדרך שבה עמד במבחן באותה תקופה, ובנסיבות אי-מילוי הוראות צו המבחן לעשות אחד מאלה:
...
בסופו של יום, ביהמ"ש נעתר לבקשת ההגנה והחליט לאמץ את המלצת שירות המבחן, וזאת נוכח גילו הצעיר של הנאשם ועל רקע המערכת המשפחתית המורכבת בה גדל, כמו גם החשש ששליחתו לכלא עלולה להביא אצלו לגיבוש זהות עבריינית ושיבה למעגל הפשיעה שתגרום נזק הן לנאשם והן לציבור.
לאור כל האמור לעיל, ונוכח היעדר מוטיבציה טיפולית מצד הנאשם, עותר שירות המבחן כיום להורות על הפקעת צו המבחן.
מאחר ויהא זה לנאשם מאסרו הראשון, לא יהא זה ראוי להטיל עליו מאסר לתקופה ממושכת מידי שתשבור את רוחו אך גם לא קצרה מידי, שמא יגיע למסקנה כי מדובר ב"סיכון מקצועי כדאי".
