בקשת הפקדת ערובה והתנגדות בתביעת עבודה

בנסיבות אלה, בהתאם לתקנה 116 א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991, על בית הדין לקבל את הבקשה ולהורות על הפקדת ערובה.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לבצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תדחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו".

היות שהתובע היתנגד להפקדת הערובה, יש לבחון אם עמד בנטל המוטל עליו, היינו כי הראה ראשית ראיה להוכחת התביעה או שניתן יהיה להפרע ממנו.

...

התובע התנגד לבקשה וטען כי דינה להידחות משלא הוגש תצהיר תומך.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושקלתי טיעוני הצדדים להלן החלטתי ונימוקיה.

ברע"א 2310/10, לידיה והבה אבו קבע ואח' נ' מדינת ישראל ואח' נקבע: "על פי הוראת תקנה 519(א) המצוטטת לעיל, מוקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע. לצורך כך, נדרש בית המשפט לאזן בין זכותו של הנתבע שלא לצאת בחיסרון כיס אם תידחה התובענה ויפסקו הוצאות לטובתו, ובין הפגיעה האפשרית בזכות הגישה לערכאות של התובע, אשר תביעתו עשויה להידחות על פי הוראת תקנה 519(ב), ככל שלא יוכל לשאת בתשלום הערובה (ראו: רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, פיסקה 7 ([פורסם בנבו], 13.7.2008); רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פיסקה 9 ([פורסם בנבו], 11.2.2009); גורן, בעמ' 751-750). במסגרת בחינת בקשה להטלת ערובה יבחן בית המשפט את כלל השיקולים הצריכים לעניין כגון סיכוייו ומורכבותו של ההליך, שיהוי בהגשת התובענה ומקום מגוריו ומצבו הכלכלי של התובע. בהקשר זה הלכה היא, כי אם מתגורר התובע מחוץ לתחום השיפוט (ותושבי האזור נחשבים בעניין זה כמי שמתגוררים מחוץ לתחום השיפוט; ראו רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח(5) 865, 869 (2004) (להלן: עניין איברהים)), ואין בידיו להצביע על נכסים הנמצאים בישראל, יטה בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו על פי תקנה 519 (ראו: רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, מד(1) 647 (1990); רע"א 2241/01 הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ, פיסקה 2 ([פורסם בנבו], 17.4.2001); רע"א 8206/08 אלבשיתי נ' מדינת ישראל, פיסקה 3 ([פורסם בנבו], 6.5.2009); רע"א 1007/08 עזבון המנוח עלי ג'אליה נ' מדינת ישראל, פיסקה 5 ([פורסם בנבו], 31.1.2010)). עם זאת, היותו של התובע תושב חוץ איננה הטעם היחיד לצוות עליו להפקיד ערובה, ועל בית המשפט לשקול שיקולים רלוונטיים נוספים ולדון בכל מקרה על פי נסיבותיו (ראו: עניין איברהים, שם; גורן, בעמ' 751). (דגש שליש ש.ש.)

  מצא בית הדין כי אין התביעה מופרכת על פניה והמעסיק-הנתבע לא הוכיח כי נבצר ממנו להיפרע מן העובד – לא תוטל הערובה.

התובע בתגובתו היתנגד לבקשה וטען, כי סכויי התביעה טובים מאחר שעבד אצל הנתבע מחודש 2/14 ועד 1/17 ברציפות, ומתלושי השכר עולה שלא שולמו לו זכויות כגון דמי הבראה, גמול עבודה בחגים, תוספת ותק, מענק שנתי וקרן הישתלמות.

בבואו להכריע בבקשה להפקדת ערובה נידרש בית הדין לעריכת איזון ראוי בין זכותו היסודית של התובע לגישה לערכאות, לבין זכותו של הנתבע לגבות את הוצאותיו, לא להיגרר להליכי סרק ולא לבוא לידי חיסרון כיס, אם וככל שתידחה התביעה נגדו.

...

בכך שונה ההלכה הפסוקה בבתי הדין לעבודה מאשר בבתי המשפט האחרים, ועל כן דינן של טענות הנתבע בהקשר זה, להידחות.

לאחר שבחנתי את הבקשה על יסוד אמות המידה שפורטו לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

המסקנה המתבקשת כל האמור, היא שאין לומר כבר עתה, כי מדובר במקרה קיצוני שניתן להגדירו כ"הליך סרק מובהק".

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי לא התקיימו במקרה דנן נסיבות המצדיקות חיובו של התובע בהפקדת ערובה, והבקשה נדחית.

התובע מיתנגד לבקשה.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לבצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט- 1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תדחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

הטעם האחד, בג"ץ לא הוציא צו המורה על עיכוב הליכים בבקשות מסוג זה. אמנם, בית הדין הארצי לעבודה הורה על עיכוב הליכים במסגרת ערעורים על החלטות להפקיד ערובה, אלא שעיכוב זה חל גם על ההליך בבית הדין האיזורי.

...

לסיכום, משלא הראה התובע שמתקיימים התנאים לפטור אותו מהפקדת ערובה בהתייחס לתביעה כנגד הנתבעת 1 יש לחייבו בהפקדת ערובה.

אני מורה כי התובע יפקיד סך 3,500 ₪ בקופת בית הדין כערובה לתשלום הוצאות הנתבעת 1 בתוך 30 ימים שאם לא כן תימחק התביעה (כנגד הנתבעת 1 בלבד) ללא התראה נוספת.

על מנת שלא להקשות על דרכו של התובע לבית הדין יתר על המידה, אני קובעת כי הוצאות הבקשה תילקחנה בחשבון בסיומו של הליך זה על ידי המותב שידון בו. ניתנה היום, ו' ניסן תשע"ח, (22 מרץ 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

התובע היתנגד לבקשה להפקיד ערובה בטענה כי המציא ראשית ראייה לתביעתו.

הוראת תקנה 116 א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 שכותרתה "ערובה לתשלום הוצאות" (להלן – התקנה) הקובעת בזו הלשון: (א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

...

כמו כן, אין כל פרט מזהה בתביעה לגבי אותו קבלן טורקי ומקובלת עליי טענת הנתבעת כי בדרך זו מתקשה היא להתגונן מפני התביעה כאשר התובע עצמו אינו מופיע ברישומיה שלה.

אני מורה כי התובע יפקיד סך 1,500 ₪ בקופת בית הדין כערובה לתשלום הוצאות הנתבעת בתוך 30 ימים שאם לא כן תימחק התביעה ללא התראה נוספת.

על מנת שלא להקשות על דרכו של התובע לבית הדין יתר על המידה אני קובעת כי עניין הוצאות בקשה זו יילקח בחשבון בסיום ההליך על ידי המותב הדן בתיק.

נוכח החלטתי בעניין פרטים נוספים, אני קובעת כי הנתבעת תגיש כתב הגנה בתוך 30 ימים ממועד בו יוגש תצהיר עם הפרטים הנוספים והמסמכים כפי שנקבע.

המשיבה מיתנגדת לבקשה להפקדת ערובה מהטעם, כי מדובר באזרחית בולגריה וכי לא מדובר בתביעת סרק או תביעה מופרכת ומתנגדת לבקשה למחיקת התביעה היות ונמנעה לצאת מישראל מנסיבות שאינן תלויה בה. דיון הכרעה: בחינת הראיות וטענות הצדדים מובילה למסקנה שלא ניתן לפגוע בזכות אשר הוכרה כ"נעלה" מזכות יסוד ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ [פורסם בנבו] [15.7.97]) בנסיבות המקרה שלפניי וזאת כאשר בית הדין לעולם יעדיף בירור התביעה על פני סילוקה על הסף הן ביחס לעובדה כאמור, כי זכות הגישה לערכאות הוכרה בפסיקה כזכות מעין חוקתית כאשר לא בנקל ימנע בית הדין את יומו של בעל דין והן, כי מדיניות בית הדין לעבודה הנה לברר תביעות לגופן ולהכריע בהן, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים וראיותיהם.

...

המשיבה מתנגדת לבקשה להפקדת ערובה מהטעם, כי מדובר באזרחית בולגריה וכי לא מדובר בתביעת סרק או תביעה מופרכת ומתנגדת לבקשה למחיקת התביעה היות ונמנעה לצאת מישראל מנסיבות שאינן תלויה בה. דיון הכרעה: בחינת הראיות וטענות הצדדים מובילה למסקנה שלא ניתן לפגוע בזכות אשר הוכרה כ"נעלה" מזכות יסוד ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ [פורסם בנבו] [15.7.97]) בנסיבות המקרה שלפניי וזאת כאשר בית הדין לעולם יעדיף בירור התביעה על פני סילוקה על הסף הן ביחס לעובדה כאמור, כי זכות הגישה לערכאות הוכרה בפסיקה כזכות מעין חוקתית כאשר לא בנקל ימנע בית הדין את יומו של בעל דין והן, כי מדיניות בית הדין לעבודה הינה לברר תביעות לגופן ולהכריע בהן, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים וראיותיהם.

לאור האמור, הבקשה למחיקת התביעה נדחית ועל המשיבה להמציא לתיק בית הדין בתוך 14 ימים, תיק אישי מלא לרבות כל פניות המשיבה אל רשות האוכלוסין וההגירה ומלוא התיעוד הרפואי הקיים עד למתן החלטה זו. משעה שבקשת המבקשים למחיקת התביעה נדחתה, אדון בבקשה להפקדת ערובה.

עוד עולה בשלב זה, כי לא נערך הסכם בין הצדדים, לא נערך ביטוח בריאות ואין הוכחת תשלום לרבות זהות רכיביי השכר וסכומם ו/או היקף ההעסקה ולפיכך, אני סבורה שמעבר לאמור, כי לא ניתן לקבוע שמדובר בתביעת סרק אלא מדובר בראשית ראייה להוכחת התביעה.

לאור האמור, הבקשה להפקדת ערובה נדחית ובנסיבות העניין, אין צו להוצאות.