לפניי בקשה לביטול ההליך כנגד החייב בגין חוסר תום לב.
החייב, כבן 40, נשוי בשנית ואב לארבעה ילדים מנישואיו הראשונים המתגוררים עם גרושתו, ואב לקטינה בת 4 מנישואיו הנוכחיים, הסמוכה על שולחנו.
במסגרת הדו"ח המסכם מטעם המנהל המיוחד הומלץ על ביטול ההליך וזאת נוכח העובדה כי בקשתו של החייב הוגשה בחוסר תום לב, מאחר וחובותיו הינם חוב ארונה לרשות מקומית וחוב מזונות לגרושתו, שסביר שלא יופטר מהם בשל גילו הצעיר והכנסותיו.
התרשמותנו היא שחסימת הליכי פשיטת הרגל בשלב זה תותיר את המערער מול חוב אסטרונומי מבחינתו שאין לו, וככל הנראה גם לא תהיה לו, כל יכולת לפרוע ולא יהא בה להועיל לנושים באופן ממשי.
...
מעבר לכך סבורני כי ראוי לבטל את ההליך, לאור מצבת הנשיה של החייב ולאור עמדת המל"ל אשר מתנגד לכל הסדר החרגה לאור העובדה כי החייב ממשיך ליצור חובות בחסות ההליך.
ההגנה המוקנית בהליך מאפשרת לחייבים מתאימים לפתוח דף חדש בחייהם, אך אין לאפשר לכל הבא לחסות תחת כנפי ההליך למצוא "מקלט בטוח" מפני הנושים, ושיקולים רבים משפיעים על זכאותו של חייב לחסות תחת הגנת ההליך, כאשר את הילוכו מתחיל בית המשפט בסעיף 18ה' לפקודת פשיטת הרגל המסמיך את בית המשפט להכריז על החייב כפושט רגל או לדחות את בקשתו, על פי מבחן תום הלב, בקובעו:
"(א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה:
כפי שעולה מטיעוני המנהל המיוחד, עיקר חובותיו של החייב הם חוב בגין מזונות לגרושתו וכן חוב ארנונה לרשות מקומית.גישת בתי המשפט המסורתית, לפיה חוב מזונות, מטיבו ומטבעו, הוא חוב שנוצר בחוסר תום לב ועל כן, מקום שמדובר בחוב יחיד או בחוב עיקרי, יש לדחות את הבקשה, רוככה במהלך השנים.
