החייב בעניינינו טוען אמנם כי "היתדרדרות מצבו הבריאותי הוא אשר מהוה שינוי נסיבות מהותי המצדיק עיון מחדש בתכנית הפרעון" (ראו סעיף 20 'תגובת המבקש להחלטת בית המשפט הנכבד מיום 26/12/2019').
אלא, שכאמור וכפי שהבאתי מפורטות לעיל, מצבו הרפואי של החייב ידוע גם ידוע עוד מתחילתו של ההליך וביתר שאת במהלכו, כך שלא הוכח בפני שינוי נסיבות המצדיק את 'העיון המחודש', אשר כפי שציינתי, איננו אלא בקשה למתן הפטר ועל כן אינני נעתרת לבקשה למתן הפטר.
אדגיש כי היתנהלותו של החייב לכל אורך ההליך, ניצולו הציני את מחלתו למען התחמקותו מקיום חובותיו בהליך, אי שתוף הפעולה באי מסירת דיווחים מהימנים, והתנהלותו הכוללת של החייב מובילים אותי למסקנה כי החייב הבין היטב כי אם לא ישלם יוכל להטיל את האחריות על מחלתו ובכך לקבל הפטר ללא צורך בתשלום כלשהוא.
...
בשולי הדברים אציין כי החייב הגיש היום תוך כדי כתיבת החלטתי זו בקשה נוספת בה חזר על טענות בא כוחו בדיון, לא מצאתי שיש בדברים שהובאו על ידי החייב כדי לשנות את החלטתי או כדי להגיע למסקנה אחרת, אני סבורה שהם חלק מאותה מסכת של התחמקות בה נוקט החייב מתחילתו של ההליך.
לאור האמור לעיל, סבורני כי הנסיבות בענייננו מצדיקות את ביטולו של ההליך.
אין בידי לתת אמון בטענת החייב כי הוא נעדר יכולת כלכלית, אין בידי לתת אמון בטענותיו לעניין מקור הכספים שהיו בידו לדבריו עובר להצעתו ביחס לתכנית הפירעון, אין בידי לתת אמון בטענת החייב כי הוא מתפרנס מסיוע בנותיו, אין בידי לתת אמון בטענת החייב כי אין בידו לשלם את הסכומים שלתכניתה פירעון, שאני סבורה כי בנסיבות העניין נוכח היקף החובות הינה צנועה ביותר יחד עם זאת, והיות ובית המשפט אינו אדיש למצבו הרפואי של החייב, לטובת הנושים ולגילו של ההליך, וכשאני מאזנת בין כל הדברים אני סבורה כי יש לתת לחייב הזדמנות אחרונה לשלם את תכנית הפירעון, אני מאפשרת לחייב לשלם את הסך הנדרש להשלמה ל-80,000 ₪ בתוך 60 ימים.
