בקשת העברת מקום דיון בתביעה קטנה על הפרת הסכם נופש

לפניי תביעה קטנה על סך 17,807 ₪ שעניינה פיצוי כספי בגין נזק שניגרם לטענת התובע, עקב כשל בהעברת מידע רלוואנטי הנוגע לתנאי העסקה מצדה של הנתבעת.

יצוין כי התובע סומך תביעתו על הוראות תקנות 1(ה), 2(ג), 3(ג) לתקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), תשס"ג-2003, לפיהן מפורטות בין היתר, חובות המוטלות על סוכנות נסיעות בעיניין תנאי גילוי מידע ודרכי ביטול חבילת התיור שנרכשה.

באשר לחברת בוקינג, ישנה פסיקה קודמת של ביהמ"ש העליון ושל ביהמ"ש המחוזי, אשר קבעה שניתן להמציא לבוקינג העולמית כתב טענות ראשון באמצעות חברות בוקינג ישראלי: ע"ר (מחוזי מרכז-לוד) 59443-03-19 בן זאב נ' BOOKING.COM BV (פורסם בנבו, 23.7.2019); רע"א 3690/20 BOOKING.COM BV נ' שלוש (פורסם בנבו, 26.10.2021); ורע"א 3170/22 BOOKING.COM BV נ' פלוני (פורסם בנבו, 29.6.2022)], אך פסיקה זו עסקה בעיקר בהסדר החוקי הקודם הנ"ל. באשר לשאלה האם ניתן להחיל פסיקה קודמת זו, נוכח הילכת תרו, לאחרונה ניתן ע"י ביהמ"ש לתביעות קטנות בת"א פס"ד מקיף שדן גם בשאלת ההמצאה שבנידון, שקבע כי עפ"י כל פסיקת העבר הנ"ל (כולל הילכת תרו) ולאור מה שנטען והובא בפניו, עדיין ניתן להמציא כתב טענות ראשון לבוקינג העולמית באמצעות בוקינג ישראל [ראו ת"ק (קטנות ת"א) 48602-02-22 כספי נ' BOOKING.COM BV (פורסם בנבו, 19.11.2022)] )( להלן: "כספי")‏‏,.

חובה למסור את המידע הרלוואנטי לעסקה סוגיית אחריות הסוכנות במקרה של חוסר התאמה בין המצג שהציגה סוכנות הנסיעות ללקוח לבין המציאות בפועל קיבל אף הוא היתייחסות במאמר של אלעד שילר "מותו של סוכן? על אחריותן המשפטית של סוכנויות הנסיעות כלפי לקוחותיהן בדין הישראלי" המשפט" כרך כ"ה (תש"ף) 225, בעמ' 248, שם נאמר: "ישנם בין סוכנות הנסיעות לבין לקוחותיה יחסים חוזיים היוצרים חובות ישירות שעל סוכנות הנסיעות לעמוד בהן. הסוכנות אינה יכולה לחסות תחת בטענה כי מעמדה הוא של מתווך בלבד, וזאת בין היתר, בשל הערך המוסף שהיא אמורה לספק ללקוחותיה והמצג שהיא יוצרת כלפיהם, שלפיו בידיה המומחיות, הניסיון והאמצעים הדרושים לשם הבטחת ביצוע השירותים כפי שהוזמנו על ידה. הלקוח מצפה, כי הסוכנות, האמרגן והספקים כאחד יעמדו לצדו בכל בעיה שתתעורר, והסוכנות שהתקשרה עם הלקוח, היא, מטבע הדברים, הגורם הראשון שבפניו פורש הלקוח את רצונותיו וציפיותיו. לכן במקרה שאין התאמה בין המצג שהציגה סוכנות הנסיעות ללקוח לבין המציאות בפועל – יהיו אחראים לכך הסוכנות, המארגן, והספק גם יחד. ואכן דומה שגישה זו ראויה מהגישות שהוצגו לפניה. גם במצבים שבהם הסוכנות ביצעה את ההזמנה כהלכה, היא אינה יכולה להיתנער מאחריות כלפי הלקוח אם השרות שהזמין ממנה לא סופק בפועל או סופק באופן שאינו תואם את מצגיה". בפסק הדין המנחה של בין הדין לחוזים אחידים – ח"א (חוזים אחידים) 804/07 דיזנהויז יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ [פורסם בנבו] ניתן ביום 13.10.09 הוגדר מערך היריבות של החובות והזכויות בשלב ביצוע החוזה להזמנת שירותי תיירות כך: "הקונסטרוקציה המשפטית הנראית הולמת את מרבית המצבים היא של חוזה לטובת אדם שלישי, על פיו ספק השירותים מחוייב הן כלפי סוכנות הנסיעות (שהתחייבה לשלם לו) והן כלפי הלקוח (שהמבקשת הורתה לספק להעניק לו את השרות) במתן השרות, כנגד ההיתחייבות שהמבקשת נטלה כלפיו. במקרים מסויימים, ניתן להניח כי מדובר בהמחאת הזכות לקבלת השרות ללקוח (כך, למשל, כשהזכות מגולמת במסמך למוכ"ז, כגון כשמדובר בכרטיס להופעה). מכל מקום, אף לעניין זה אין לומר כי המבקשת יוצאת מהתמונה מרגע שהיא יוצרת את החבות המשפטית של ספק השרות כלפי הלקוח, אלא רק שבכך היא מממשת חבות מרכזית שלה על פי הסכם ההזמנה. המהלך השני בבצוע ההזמנה הוא מתן השרות ללקוח על ידי ספק השרות. בשלב זה תפקידה של המבקשת הוא אומנם משני, אולם לא חסר נפקות משפטית. מחויבויותיה הן בעיקר בהעברת מידע ללקוח מספק השירותים, ובטיפול בתלונות שיש ללקוח אל מול ספק השירותים. ודוק, היתחייבותה המשפטית של המבקשת היא להקנות ללקוח זכות משפטית לקבלת השרות מספק השירותים, ולהבטיח כי שירות כזה אכן יינתן. אין היא נוטלת על עצמה אחריות לאיכותו של השרות האמור, ואף לא לליקויים העלולים ליפול בו (למעט כאלה בהם ניתן לייחס לה אשם)" (שם, בפיסקה 18(ג))".

שיעור הפצוי: התובע זכאי לתבוע פיצוי הן בגין נזקיו הישירים (פיצויים בגין ניזקי ממון) והן בגין נזקים לא ממוניים, כאמור בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן – "חוק התרופות"), כל זאת בהתאם לשיקול דעת בית המשפט ו"בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין".

...

דברים אלה מקובלים עליי, ואני מאמצת אותם, לצורך הכרעה בפסק דין זה. מטעמים אלו אני קובעת כי הנתבעת הציגה לתובע מידע חסר והשמיטה פרטים מהותיים מהמידע שמסרה לו. על בוקינג היה לדעת כי על התובע היה להסדיר את התשלומים הנוספים טרם ההגעה ליעד, וככל שלא יוסדרו התשלומים טרם ההגעה לדירה תבוטל ההזמנה.

לאור המקובץ לעיל, אני קובעת כי הנתבעת כשלה בהעברת המידע והשמיטה פרטים מהותיים מהמידע שהיה עליה למסור לתובע, ומשכך נושאת באחריות לנזקיו של התובע כתוצאה מביטול הזמנתו על ידי בעל הדירה ומורה כי הנתבעת תשיב לידי התובע את הסכום שנגבה ממנו בסך של 7,017 ₪ .

סוף דבר התביעה מתקבלת במלואה.

בית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון ת"ק 39397-12-14 קניבץ ואח' נ' איסתא ישראל בע"מ ואח' תיק חצוני: בפני כבוד הרשמת הבכירה דליה אסטרייכר תובעים 1.מרק קניבץ 2.אדוארד קניבץ נתבעים 1.איסתא ישראל בע"מ 2.קשרי תעופה בע"מ פסק דין

מונחת לפני תביעה לפיצויים בגין הפרת הסכם הזמנה לנופש.

לטענת התובעים, הם נאלצו לבטל את החופשה ולהתחיל במרוץ חיפושים אחר חופשה מתאימה אחרת שכן לא ניתן היה להעביר, בשלב מאוחר זה, את החופשה למועד אחר לאחר שלקחו במיוחד חופש מעבודתם וממילא הטיסה היתה מתנה אעבור אבי התובעים ליום הולדתו.

לטענת הנתבעת 2 קיימים תנאים כלליים לעיסקאות מסוג זה ושעליהם חתמו התובעים ובהתאם לכללים אלה, הרי שבמקרה של תפוסת יתר רשאי הסוכן המקומי או הנהלת המלון שאליו הוזמנו לתת להם מלון שווה ערך במקום זה שהם היו אמורים לקבל.

דיון ומסקנות: למעשה הצדדים כימעט ואינם חלוקים על העובדות הנוגעות לעניין, כאשר המחלוקת נוגעת, בעיקרה לשאלת האחריות של הנתבעות למה שארע.

זאת ועוד, משאושרה ההזמנה על המלון הספציפי אותו ביקשו התובעים, הונפק אישור והתמורה שולמה במלואה הרי שיש לראות את התובעים והנתבעות כמי שנקשרו בהסכם לפיו חופשתם של התובעים תהיה במלון המקורי.

...

סבורני כי יש לאבחן הין הנתבעת 1 לבין הנתבעת 2 ככל שנוגע לאחריותן למקרה.

מהראיות והעדויות שהובאו בפני שוכנעתי כי הנתבעת מספר 1, כסוכנת נסיעות, פעלה באופן סביר כלפי התובעים לא התרשלה בעבודתה כסוכנת ולא היא שהפרה את ההסכם עמם.

בנסיבות העניין אני קובעת כי יש להטיל את האחריות על הנתבעת 2 כמי שהתרשלה כלפי התובעים בביצוע תפקידה וגרמה להפרת ההסכם.

התשלום ששלמו המבקשים הועבר לחברת התעופה ברגע ביצוע ההזמנה ולכן היא אינה יכולה להשיבו.

נטען כי טעה בימ"ש קמא שעה שהיה סבור שלא הייתה הפרה של ההסכם בין הצדדים ולפיכך אין סיכול העסקה, כאשר בפועל הייתה הפרה יסודית של ההסכם נוכח הסרוב להחזר כספים בנסיבות המתוארות בכתב התביעה ובסיכומים.

נטען כי מדיניות השוללת מלקוח שהזמין חבילת נופש את זכותו להשבת הכסף ששילם בעקבות ביטול העסקה כשלא עמדה בפניו ברירה אחרת הנה מדיניות בלתי ראויה ומדובר בתניה שיכולה להחשב כתנאי מקפח בחוזה אחיד שניתן לבטלו או לשנותו.

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את בקשת רשות העירעור על נספחיה ואת פסק דינו של בימ"ש קמא הגעתי למסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות העירעור.

באשר לטיעון בדבר עשיית עושר ולא במשפט לפיו המשיבה מכרה את כרטיסי הטיסה של המבקשים לאחרים ובכך התעשרה שלא כדין על חשבונם, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בקביעתו של בימ"ש קמא כי המבקשים לא הוכיחו טענה זו. משלא הוכחה הטענה כי הכרטיסים נמכרו לאחרים, דין הטענה בדבר עשיית עושר ולא במשפט להדחות ואין מקום להתערב בקביעתו של בימ"ש קמא לעניין זה. בסיכומו של דבר, לאור המפורט לעיל, לא מצאתי מקום ליתן רשות ערעור על פסק הדין של בימ"ש קמא, זאת בפרט לאור העובדה שמדובר בפסק דין של בימ"ש לתביעות קטנות שלא נפל בו פגם מהותי הדורש היתערבות או מתן רשות ערעור.

...

כן יצוין כי בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 146(א)(2) לתקנות אני מאשר את פסק דינו של בימ"ש קמא ודוחה את בקשת רשות הערעור כנגד פסק דין זה. פסק דינו של בימ"ש קמא: המבקשים הגישו תביעה קטנה לפיצוי בגין ביטול הזמנת טיסה עקב פטירת קרובת משפחה של המבקשים.

באשר לטיעון בדבר עשיית עושר ולא במשפט לפיו המשיבה מכרה את כרטיסי הטיסה של המבקשים לאחרים ובכך התעשרה שלא כדין על חשבונם, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בקביעתו של בימ"ש קמא כי המבקשים לא הוכיחו טענה זו. משלא הוכחה הטענה כי הכרטיסים נמכרו לאחרים, דין הטענה בדבר עשיית עושר ולא במשפט להידחות ואין מקום להתערב בקביעתו של בימ"ש קמא לעניין זה. בסיכומו של דבר, לאור המפורט לעיל, לא מצאתי מקום ליתן רשות ערעור על פסק הדין של בימ"ש קמא, זאת בפרט לאור העובדה שמדובר בפסק דין של בימ"ש לתביעות קטנות שלא נפל בו פגם מהותי הדורש התערבות או מתן רשות ערעור.

נעיר, בטרם סיום, כי הגם שדין הערעור להדחות בהעדר עילת התערבות בפסק דינו של בית משפט קמא מעוררת התנהלות המשיבים תהיה בכל הנוגע להתחשבותו של ספק השירות בנסיבות אישיות של לקוחותיו.

מבלי לגרוע מההערה לעיל, ומכל הטעמים שפורטו, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

לפני בקשת הנתבעת להעברת מקום הדיון בתביעה קטנה זו לבית המשפט השלום בתל אביב, לו הסמכות המקומית לטענתה.

עסקינן בתביעה כספית, בגדרה עותרים התובעים לחייב את הנתבעת לפצותם בשל הפרת הסכם ואספקת נופש בנגוד לתנאי הזמנתם.

בכתב התביעה ובתגובה טענו התובעים, כי לבית משפט זה מסורה הסמכות המקומית לידון בבקשה בהתאם להוראות תקנה 2 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז- 1976 (להלן: "התקנות") משמקום יצירת ההיתחייבות הנו בעיר טבריה, שם רכשו את הנופש באמצעות סוכנות נסיעות, נציגת הנתבעת.

...

בנוסף, בהינתן כי העיר טבריה שם נקנה הנופש, נמצאת במחוז צפון, ניתן לראות בעיר טבריה כמקום יצירת ההתחייבות באופן המקנה סמכות מקומית לבית משפט זה. לנוכח האמור אני קובעת כי לבית המשפט דנן נתונה הסמכות המקומית לדון בתביעה, מושא תיק זה, בין מכח תקנה 2(1) לתקנות ובין מכח תקנה 2 (2) לתקנות.

מכל הטעמים שפורטו לעיל, הבקשה להעברת התביעה הקטנה מחמת העדר סמכות מקומית - נדחית.

החלטתי זו תעמוד על כנה רק ככל שלא תתייתר לאור החלטת כבוד הנשיאה.

טענות הצדדים: לטענת התובע, הוא רכש מהנתבעת ביום 22/1/20 חבילת נופש בעיר טרוסקבץ שבאוקראינה בין התאריכים 20-27/7/2020, אשר כללה טיסה, מלון וביטוחים בעלות כוללת של 5,250 ₪, שוות ערך ל-1,500 $ ארה"ב. בחודש מרץ 2020, משהוכרז במדינת ישראל על סגר כללי, פנה אל הנתבעת בבקשה להשבת הכספים ששולמו והנציגה התחייבה לעשות כל שניתן כדי שהתובע יקבל את כספו.

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכל אשר הוגש לפניי ושמעתי טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין התביעה להיתקבל במלואה.

במקרים האמורים בסעיף קטן (א) רשאי בית המשפט, בין אם בוטל החוזה ובין אם לאו, לחייב כל צד להשיב לצד השני מה שקבל על פי החוזה או, על פי בחירה כאמור בסעיף 9, לשלם לו את שוויו, ולחייב את המפר בשיפוי הנפגע על ההוצאות הסבירות שהוציא ועל ההתחייבויות שהתחייב בהן באופן סביר לשם קיום החוזה, והכל אם נראה לבית המשפט צודק לעשות כן בנסיבות הענין ובמידה שנראה לו. דהיינו, החוק קובע מבחן תלת שלבי לבחינה האם הפרת חוזה יכולה להחשב תוצאה של סיכול: קיומן של נסיבות שהמפר בעת כריתת החוזה לא ידע עליהן; למפר לא הייתה אפשרות למנוע קיומן של נסיבות אלה ; קיומו של החוזה בנסיבות אלה הנו בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו ע"י הצדדים.

לפי פסיקה זו, בהתאם להוראות סעיף 18, ככלל, מורים בתי המשפט לתביעות קטנות על השבה, ובדרך כלל על השבה חלקית "אם נראה לבית המשפט צודק לעשות כן בנסיבות העניין ובמידה שנראית לו", כלשון החוק.

בנוסף צרפו הנתבעים הודעה מאת "קבוצת קנדגאר" האוקראינית (נספח 2) ממנה עולה שבשל הסגר שהוטל ובהעדר יכולת לספק שירותי מלון מציעה החברה שתי חלופות: הראשונה - הארכת תוקף ההזמנה לכל תאריך אחר עד יום 31/12/21 הנתנת להעברה ולשינוי יעד והשנייה - ביטול הסכם והשבת הכספים ששילמו לפי סדרי עדיפויות לאחר תום הסגר במדינת אוקראינה.

כפי שנפסק בנסיבות דומות: "די בנימוק זה כדי לקבל את התביעה להשבת סכום התמורה ששולם לידי התובע שכן כאמור בס' 18(ב) לחוק החוזים (תרופות), יש מקום להפעלת שיקול דעתו של ביהמ"ש מטעמים שבצדק ואם נראה לו כי יש מקום לעשות כן, אולם כאמור לעיל, הנתבעת לא הביאה כל ראיה המצדיקה היתערבות כאמור לעניין סכום ההשבה שעל הנתבעת להשיב לתובע" (ראו ת"ק (רמ') 53910-05-20 בק נ' תור-פלוס בע"מ (פורסם במאגרים)).

...

בענייננו, אני קובעת כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו, תמך טענותיו בראיות ובאסמכתאות, צירפן לכתב התביעה ולפיכך עובר הנטל לנתבעים – ובנטל זו לא עמדו.

אין בידי לקבל טענה זו. אין מחלוקת שהטיסה הוזמנה באמצעות הנתבע 2 וככל שטוען כי הוא מהווה "צינור" בלבד להעברת הכספים מהלקוח אל ספקי שירות, הרי שהוא מהווה גם צינור להעברת כספים מספקי שירות אל הלקוח וזהו תפקידו בתור סוכן נסיעות.

לאור האמור, הנני מורה לנתבעים, להשיב לתובע סך של 5,250 ₪.