בקשת העברת מפרק מתפקידו בחברה בפירוק מרצון

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו לפני כבוד השופטת הבכירה רחל ברקאי 30 במאי 2022 ת"א 70908-12-20 שמעונוביץ נ' חברת זהבה בני ברק בעמ ואח' התובע לאופולד (אריה) דב שמעונוביץ ז"ל ע"י ב"כ עו"ד אלי סומך הנתבעים 1.חברת זהבה בני ברק בע"מ (בפרוק מרצון) ע"י מפרקה – עו"ד שמואל גלינקא 2.עו"ד שמואל גלינקא - בתפקידו כמפרק חברת זהבה בני ברק בע"מ 3.נחום גרוס 4.רחל מנדל 5.אסתר שניידר נתבעים 5-3 ע"י ב"כ עו"ד רמי שר-ישראל וריבי שר-ישראל קורולצ'יק 6.חברת חוף דרום בע"מ (חליפתה של אלביט מערכות ל"א וסיגינט- אלישרא בע"מ) ע"י ב"כ עו"ד אלי וולצקי ממשרד איבצן, נצר, וולצקי ושות' 7.ראובן הרשקוביץ מנהל עיזבון יעקב הרשקוביץ ז"ל פסק דין

וכך נכתב: "במידה ומנהל מקרקעי ישראל יסכים להרחיב את גבולות החלקה מצד צפון ושמעונוביץ יהיה מעונין לרכוש את החלק הגובל עם השטח שלו לצד צפון, החברה מתחייבת לסייע לבצוע רכישת הנ"ל, ולפי הוראות שמעונוביץ לרכוש את החלק הנ"ל מצד צפון בשם החברה עבורו ומכספו ולהעביר לו כמחיר הרכישה, ולצורך זה לחתום על כל מיסמך וכל אישור כפי שידרוש המינהל, וכל הצדדים האחרים מסכימים מראש לכך". (להלן: "סעיף האופציה").

בהתאם להחלטת בית המשפט הגיש שמעונוביץ', ביום 30.12.2020, את התביעה שבפני במסגרתה ביקש סעד הצהרתי לפיו יצהיר בית המשפט כי הוא "זכאי לרכוש מהחברה 231 מ"ר נוספים בגוש 6150 חלקה 210, וזאת בהתאם להסכם מיום 10.11.1965". מנגד, טענו הנתבעים מספר טענות סף, ובין היתר, כי יש לדחות את תביעתו של שמעונוביץ' מחמת היתיישנות ושיהוי בהגשתה, שכן מאז הקצאת השטח הנוסף לחברה בשנת 1993, חלפו כ-27 שנים.

...

בהתאם להחלטת בית המשפט הגיש שמעונוביץ', ביום 30.12.2020, את התביעה שבפני במסגרתה ביקש סעד הצהרתי לפיו יצהיר בית המשפט כי הוא "זכאי לרכוש מהחברה 231 מ"ר נוספים בגוש 6150 חלקה 210, וזאת בהתאם להסכם מיום 10.11.1965". מנגד, טענו הנתבעים מספר טענות סף, ובין היתר, כי יש לדחות את תביעתו של שמעונוביץ' מחמת התיישנות ושיהוי בהגשתה, שכן מאז הקצאת השטח הנוסף לחברה בשנת 1993, חלפו כ-27 שנים.

. תביעה במקרקעין יכולה להתבסס על 'זכויות אובליגטוריות' ובלבד שהיא נועדה בסופו של דבר לשנות את מצב הזכויות הקנייניות ולא כאשר התביעה מתחילתה ועד סופה נשארת בתחום האובליגטורי".

כפי שצוין לעיל, שמעונוביץ אמנם הגיש ערעור על החלטת המפרק בתיק עש"א 4641-01-15 ובו דרש כי יוקצה לו השטח הנוסף במסגרת הליך הפירוק, אך בפסק הדין מיום 17.12.15 נדחה ערעורו.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אין מנוס כי אם לקבוע שעילת תביעתו של שמעונוביץ התיישנה ועל כן לא נותר לי אלא לדחות את תביעתו.

בית המשפט העליון קבע את העקרונות הבאים לגבי אגודה שיתופית בפרוק המוגשת כנגדה תביעה לגבי נכס מנכסיה: "ואשר להגשת תביעה לבית המשפט, הדעת נותנת כי פירוק אגודה מצמצם את האפשרות לפנות לבית-משפט לפחות כמו פירוק חברה מרצון, אשר מידת הפיקוח עליו אך מועטה היא. נמצא, שתובע אשר הגיש תביעתו למפרק, לא יוכל עוד לפנות לבית-המשפט, ולא רק כיון שפניה זו אינה מתיישבת עם 'פקוחו היחיד של הרושם', אלא כיון שתפקיד המפרק, המברר תביעה שהוגשה לו, הוא תפקיד משפטי או מעין-משפטי, אשר הוא ממלא אותו בעזרת הסמכויות שניתנו לו, לשם כך ע"י סעיף 48(4) הנ"ל. היוצא מזה, כי החלטת המפרק כמוה כהחלטת שופט, וזכות ערעור עליה, בפני הרושם, ניתנה ע״י סעיף 48 לפקודה הנ״ל.... אך אנו סבורים כי אפילו לא פנו המערערים תחילה למפרק, היו שערי בית המשפט נעולים בפניהם, שכן פירוק האגודה איננו דומה לפירוק חברה מרצון, אלא הוא נובע ממעשה השלטונות, ומשום כך דומה הוא יותר לפירוק חברה ע״י בית-המשפט. והינה, על-פי תקנה 11 (ה) לתקנות האגודות השיתופיות (כפי שתוקנו), נידרש כל נושה להגיש את תביעתו למפרק: אות הוא, כי זוהי הדרך לגביית חוב מהמפרק, ואנו מוסיפים: הדרך היחידה, שאם לא תאמר כן תיגרם ערבוביה: תביעות תתבררנה מקצתן בפני המפרק ומקצתן בפני בית המשפט או בפני שניהם גם יחד בזה אחר זה, אם נושה לא בא על סיפוקו בדרך בה הלך תחילה, וכך תסוכל כוונת המחוקק למסור בידי הרושם את ״הפיקוח היחידי״ על הפרוק". על הלכה זו חזר בית המשפט העליון בע"א 422/58 בן שמש נ' הלוואה וחיסכון, פ"ד יג 2060 (1959), שם נקבע כי המחוקק "התכוון שכל השאלות, המתעוררות בקשר עם פירוק, ובתוכן חובות המגיעים לאגודה וחובות המגיעים ממנה, תיפתרנה במסגרת של פקודת האגודות השיתופיות". ראו גם: - ע"א 187/67 "לחם" מאפיה קואופרטיבית בראשון לציון בע"מ (בפרוק) נ' פאר, פ"ד כא(2) 298 (1976)).

התובעת מבקשת לאכוף על המפרק לפעול להעביר לקניינה נכס מנכסי האגודה (שכיום מצויים בבעלות האגודה ומנוהלים במסגרת הליך הפרוק) על דרך שיוך הנכס לתובעת.

...

לסיכום, תביעת התובעת היא תביעה רכושית שבאה להוציא נכס מנכסי האגודה ממסת נכסיה ולשייכו לתובעת.

סוף דבר, אני מורה על מחיקת התביעה מחוסר סמכות עניינית.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪.

בית המשפט העליון קבע את העקרונות הבאים לגבי אגודה שיתופית בפרוק המוגשת כנגדה תביעה לגבי נכס מנכסיה: "ואשר להגשת תביעה לבית המשפט, הדעת נותנת כי פירוק אגודה מצמצם את האפשרות לפנות לבית-משפט לפחות כמו פירוק חברה מרצון, אשר מידת הפיקוח עליו אך מועטה היא. נמצא, שתובע אשר הגיש תביעתו למפרק, לא יוכל עוד לפנות לבית-המשפט, ולא רק כיון שפניה זו אינה מתיישבת עם 'פקוחו היחיד של הרושם', אלא כיון שתפקיד המפרק, המברר תביעה שהוגשה לו, הוא תפקיד משפטי או מעין-משפטי, אשר הוא ממלא אותו בעזרת הסמכויות שניתנו לו, לשם כך ע"י סעיף 48(4) הנ"ל. היוצא מזה, כי החלטת המפרק כמוה כהחלטת שופט, וזכות ערעור עליה, בפני הרושם, ניתנה ע״י סעיף 48 לפקודה הנ״ל.... אך אנו סבורים כי אפילו לא פנו המערערים תחילה למפרק, היו שערי בית המשפט נעולים בפניהם, שכן פירוק האגודה איננו דומה לפירוק חברה מרצון, אלא הוא נובע ממעשה השלטונות, ומשום כך דומה הוא יותר לפירוק חברה ע״י בית-המשפט. והינה, על-פי תקנה 11 (ה) לתקנות האגודות השיתופיות (כפי שתוקנו), נידרש כל נושה להגיש את תביעתו למפרק: אות הוא, כי זוהי הדרך לגביית חוב מהמפרק, ואנו מוסיפים: הדרך היחידה, שאם לא תאמר כן תיגרם ערבוביה: תביעות תתבררנה מקצתן בפני המפרק ומקצתן בפני בית המשפט או בפני שניהם גם יחד בזה אחר זה, אם נושה לא בא על סיפוקו בדרך בה הלך תחילה, וכך תסוכל כוונת המחוקק למסור בידי הרושם את ״הפיקוח היחידי״ על הפרוק". על הלכה זו חזר בית המשפט העליון בע"א 422/58 בן שמש נ' הלוואה וחיסכון, פ"ד יג 2060 (1959), שם נקבע כי המחוקק "התכוון שכל השאלות, המתעוררות בקשר עם פירוק, ובתוכן חובות המגיעים לאגודה וחובות המגיעים ממנה, תיפתרנה במסגרת של פקודת האגודות השיתופיות". ראו גם: - ע"א 187/67 "לחם" מאפיה קואופרטיבית בראשון לציון בע"מ (בפרוק) נ' פאר, פ"ד כא(2) 298 (1976)).

התובעת מבקשת לאכוף על המפרק לפעול להעביר לקניינה נכס מנכסי האגודה (שכיום מצויים בבעלות האגודה ומנוהלים במסגרת הליך הפרוק) על דרך שיוך הנכס לתובעת.

...

לסיכום, תביעת התובעת היא תביעה רכושית שבאה להוציא נכס מנכסי האגודה ממסת נכסיה ולשייכו לתובעת.

סוף דבר, אני מורה על מחיקת התביעה מחוסר סמכות עניינית.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪.

החברה הישראלית היא חברה בפרוק מרצון, ומפרקה הוא עו"ד אשר דובב (להלן: "המפרק").

עוד בטרם הגשת התביעה, כאשר המבקש ניסה להגיע להסכם עם המשיבות שיפתור את המחלוקות ביניהם, הוא נפגש ושוחח עם המפרק, הוא זה שהעביר את טענות המבקש לנציגיה של החברה הזרה.

ראשית, במקרה שלפנינו ועוד טרם הוגשה התובענה היתנהל משא ומתן בין המבקש למפרק, במסגרתה שאל המבקש דרך בא כוחו בדוא"ל את המפרק "נא עידכן אותי, היכן הדברים עומדים?" המפרק השיב: "בהחלט שלא שכחתי. לצערי, בעלי התפקידים הרלבאנטיים ב-360 התחלפו מספר פעמים בחודשים האחרונים וקשה היה לי להתקדם. האחראים על הנושא כעת הבטיחו לי שהעניין יטופל ותשובה תנתן לכל המאוחר עד לסוף חודש זה." המפרק מכנה את החברה הזרה 360, ללא איבחנה בין שמה המלא או בינה לבין חברה אחרת.

...

כבר עתה ייאמר כי לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ולאחר ששמעתי את העדויות אני בדעה שבוצעה מסירה כדין לחברה הזרה.

סבורני שהתשובה לכך שבשלילה והמפרק יכול בנקל להעביר את כתב התביעה לחברה הזרה, כפי שאכן עשה.

לאור כל האמור לעיל, בוצעה המצאה כדין לנתבעת הזרה.

בדיון מיום 27.11.2018 הוסכם בין הצדדים כי המבקשים יפרעו את כל חובותיה של אחים חלבי חברה קבלנית לבנין והשקעות בע"מ (להלן: "החברה") ובכלל זה שכר טירחתו של המשיב, אשר מונה למפרק החברה בהתאם להסכם פירוק מרצון שנכרת בין בעלי המניות בחברה ביום 25.10.1996 (להלן: "הסכם הפרוק").

מוסכם על הצדדים כי לא ניתן יהיה להעביר את המפרק מתפקידו אלא בהסכמת שני הצדדים ובכפוף לכך כי קודם לכן ישולם לו שכרו.

מנגד טוענים המבקשים כי תשלום מלוא שכר הטירחה המוסכם הותנה בהשלמת כלל הפעולות הכרוכות בפרוק החברה "דבר שלא נעשה עד עצם היום הזה". נראה לי כי במכתב מיום 28.5.1997 הסכימו הצדדים לשנות את "מועדי התשלום", וכך קבעו: סך של 15,000 $ עם מכירת הדירה של אלי חלבי, הפנטהאוז, (להלן: "הדירה") הכספים הראשונים יועברו לעו"ד וינוגרד.

...

מנגד טוענים המבקשים כי תשלום מלוא שכר הטרחה המוסכם הותנה בהשלמת כלל הפעולות הכרוכות בפירוק החברה "דבר שלא נעשה עד עצם היום הזה". נראה לי כי במכתב מיום 28.5.1997 הסכימו הצדדים לשנות את "מועדי התשלום", וכך קבעו: סך של 15,000 $ עם מכירת הדירה של אלי חלבי, הפנטהאוז, (להלן: "הדירה") הכספים הראשונים יועברו לעו"ד וינוגרד.

על כן, אני מקבל את טענת המפרק לפיה זכאי הוא לקבל החזר בגין ההוצאות המפורטות בטבלה שבסעיף 16 לסיכומיו, ובסה"כ 12,384 ₪ משוערך.

טענות המבקשים נגד צירוף מסמכים לסיכומי המפרק (סעיפים 14, 15, 16, 1819), אינם מקובלים עליי, לפי שבבקשה בהסכמה לאישור הסכם דיוני מיום 3.5.2019, נקבע כי "הצדדים יהיו רשאים לצרף אסמכתאות". סוף דבר אני מחייב את המבקשים, ביחד ולחוד, לשלם לעו"ד יצחק וינוגרד את הסכומים שלהלן: סך בשקלים השווה ל - 15,000 $ לפי שער החליפין שהיה ביום 1.7.1998.

בנוסף, ישלמו המבקשים לעו"ד יצחק וינוגרד את הוצאות המשפט, ושכ"ט עו"ד בסך 17,500 ₪.