בקשת העברת בקשה למתן הוראות למסלול תובענה אזרחית

אולם בשים לב למהות המחלוקת שהתגלעה בהליך ונוכח הקף העדויות והחקירות שעשויות להדרש החורג מהליך בירור מצומצם שאליו מכוון ההליך המיוחד של פינוי מושכר, ניתנה הוראה על העברת התובענה למסלול דיון רגיל (החלטה מיום 14.11.19).

אקדים מסקנתי שלפיה לא עלה בידי הנתבעים להוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי את טענותיהם העובדתיות בדבר פינוי הנכס מחפציו ויושביו בחודש מרץ 2019, למצער באופן מלא, והשבת החזקה בו לידי התובעים.

כאן יש לציין כי בד בבד עם שמיעת ההוכחות בתיק זה הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה למתן הוראות על-ידי המנהל המיוחד של עמותות הועד הכללי כנסת ישראל לצדקת רבי מאיר בעל הנס ואוצר החסד קרן שמואל שבה התבקש להורות על ביטול הסכם לשכירות מוגנת שנחתם עם התובעים ביום 16.11.1994, להורות על פינוים מחלק הנכס שעוד תפוס על ידם וכן להשיב תקבולי דמי שכירות משנה שגבו וחוב דמי שכירות וארנונה (ראו: הבקשה למתן הוראות שצורפה להודעת הנתבעים מיום 23.12.20).

...

בין אם עניין לנו בתביעה למניעת הפרעה לפי סעיף 17 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 ובין אם בתביעה להשבת המקרקעין לפי סעיף 19 לחוק המקרקעין, אלה אינן נדחות בשל טענת הנתבעים כי אין לתובעים כמחזיקים זכות טובה בנכס (ראו במקרה דומה לענייננו במובן זה שטענות כלפי זכויות המשכיר שהוא דייר מוגן בנכס הועלו על-ידי שוכר המשנה: רע"א 1798/16 מוחמד חפאז אבו אלדבעאת נ' אלג'עברי (14.3.2017)).

סוף דבר לאור כל האמור התביעה מתקבלת כך שעל הנתבעים 4-1 לסלק ידם מן הנכס ולהשיב את החזקה בו לידי התובעים כשהוא פנוי מכל אדם או חפץ.

אשר למועד הפינוי, משנתתי דעתי לטיב הפעילות שמבוצעת בנכס על-ידי העמותה, ולמשך הזמן שנדרש לה לפינויו בעבר על-פי טענתה שלה, אני מורה כי פינוי הנכס והשבת החזקה בו לידי התובעים יושלם עד יום 12.4.22.

באותו יום היתקיים דיון בבקשה במעמד צד אחד וניתנה החלטה (כב' השופטת ק' אזולאי) הדוחה את הבקשה.

לאחר קבלת תגובה הועברה הבקשה לטיפולי.

התובעים הגישו היתנגדות לשינוי הסווג וטענו כי אין מדובר בתביעה לסעד כספי אלא בתביעה שנועדה להוכיח כי "קיימים אי סדרים אצל הנתבעת וכי התובעים רכשו את הכרטיס כפי שטענו". ביום 24.10.21 קבעתי כי בהתאם לטענת התובעים מדובר בתביעה תיאורטית או בתביעה לסעד הצהרתי, וכי בשני המקרים אין לאפשר בנסיבות המקרה תביעה במסלול זה. לפיכך קבעתי כי ככל שלא יוגש נימוק מטעם התובעים מדוע להמנע ממחיקת ההליך, ימחק ההליך.

באשר לבקשה לתקן את כתב התביעה נטען כי הבקשה הוגשה על פי הוראת בית המשפט ולכן אין צורך בהסכמת הצד שכנגד.

בנוסף, מחדלים שונים של התובעים הצדיקו למעשה את מחיקת ההליך – כך, לא הוגש דבר לאחר דחיית הבקשה לסעד זמני במהלך כימעט חודשיים, בהם עדיין לא הומצא כל כתב בית דין לנתבע (וראו תקנה 95(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018); כך גם הוגש כתב תביעה שעילתה סעד הצהרתי מקום בו לא היה מוצדק לעשות כן, דבר המאפשר את מחיקת כתב התביעה (ראו למשל רע"א 2611/98‏ בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מוזס (21.7.1998)).

...

התובעים הגישו התנגדות לשינוי הסיווג וטענו כי אין מדובר בתביעה לסעד כספי אלא בתביעה שנועדה להוכיח כי "קיימים אי סדרים אצל הנתבעת וכי התובעים רכשו את הכרטיס כפי שטענו". ביום 24.10.21 קבעתי כי בהתאם לטענת התובעים מדובר בתביעה תיאורטית או בתביעה לסעד הצהרתי, וכי בשני המקרים אין לאפשר בנסיבות המקרה תביעה במסלול זה. לפיכך קבעתי כי ככל שלא יוגש נימוק מטעם התובעים מדוע להימנע ממחיקת ההליך, ימחק ההליך.

גם טענה זו דינה להידחות.

משהגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות על הסף אין צורך לדון בבקשה לתיקון כתב התביעה.

מן האמור עולה כי דין התביעה להידחות על הסף בשל התיישנותה.

הבקשה וטענות הצדדים ענייננו בבקשת הנתבעת להורות על העברת ההליך לדיון במסלול של סדר דין רגיל.

מדובר בתביעה לפינוי מושכר שהוגשה לפי פרק י"ב לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות").

בית המשפט קבע את התיק לישיבת תיזכורת ב-18.7.22, ובעקבות הערותיו באשר למסגרת הדיונית המתאימה לתיק, ולאחר שב"כ התובעת עמד על דעתו כי התביעה ראויה להתנהל בסדר דין מהיר, ניתנה לנתבעת שהות להגיש בקשה עצמאית להעברת התביעה למסלול של סדר דין רגיל.

...

לאור המקובץ, הנני נעתר לבקשה ומורה על העברת התיק למסלול דיון רגיל.

לפני בקשת רשות ערעור שהוגשה ביום 20.12.22 על החלטת בימ"ש השלום בהרצליה (כב' השופט צחי אלמוג) מיום 12.12.22 בתפ"מ 41747-10-21 ולפיה נדחתה בקשת המבקשות – הנתבעות לעכב ההליך בשל הליכים אחרים תלויים ועומדים ולהורות על העברת ההליך למסלול של תביעה רגילה ובכלל זה לבטל את ישיבת ההוכחות הקבועה ליום 25.12.22.

כן ביקשו להעביר את התביעה למסלול דיון רגיל מכוח תקנה 78 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות החדשות").

בית המשפט מוסמך לפי התקנות להעביר תובענה ממסלול מהיר למסלול רגיל, כאשר בית משפט משתכנע כי אין בפניו תיק קלסי של פינוי מושכר (למשל: פינוי מדירת מגורים, כאשר השוכר ממשיך להתגורר בדירה ולא לשלם שכירות, תוך ניצול העובדה שמתן פסק דין בתביעת המשכיר יארך זמן ובפרק זמן זה יישאר השוכר בדירה מבלי לשלם) או כאשר מטענות הנתבע / השוכר עולה כי עסקינן במחלוקת שאיננה נובעת מחיסרון כיס / חוסר יכולת לשלם דמי שכירות, אלא במחלוקת עובדתית – משפטית, שלטענת הנתבע יש מורכבות בבירורה, רשאי בית משפט לפעול מכוח סמכותו ולהעביר ההליך לסדר דין רגיל (לגבי שיקולים שיש לקחתם בחשבון ראה גם רע"א (ב"ש) מאיה ל.ס. בע"מ ואח' נ' הלני השקעות ונדל"ן בע"מ – 28.5.17).

...

כיוון שאני סבורה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובה, אין מקום להידרש לבקשה למתן סעד זמני בנפרד.

לאחר עיון בבקשת רשות ערעור הגעתי כאמור למסקנה ולפיה דינה להידחות, אף ללא צורך בתשובת המשיבה, וזאת מהנימוקים כדלקמן: ביחס לסוגיית הליך תלוי ועומד: נקבע בפסיקה כי ערכאת ערעור אינה נוטה להתערב בהחלטה שעניינה בקשה לעיכוב הליכים בשל הליך תלוי ועומד אלא רק במקרים חריגים, גם אם היא סבורה כי מוטב היה לנקוט בדרך דיונית אחרת.

לסיכום: לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

בבקשות להעברת בקשות 82 ו-108 לפסים של תביעה רגילה המפרקת הגישה נגד המבקשים – מיכאל אילוז (להלן: "מיכאל") ואלעד אילוז (להלן: "אלעד") (ביחד, להלן : "השניים" או "המבקשים") בקשות למתן הוראות (בקשות 108 ו 82, בהתאמה, להלן: "הבקשות") בגדרן עתרה לחייבם באחריות אישית למלוא חובות החברה י.א. מרכז מזון כפר תבור בע"מ (להלן: "החברה") בהתאם לסעיף 373 לפקודת החברות.

העברת ההליך לפסים של תביעה רגילה עתידה להאריך את ההליך בפרק זמן משמעותי ומנימוקי יעילות, אין כל הצדק להעברה המבוקשת, מקום שההכרעה נימצאת, כאמור לעיל, בתחום מומחיותו המובהק של בימ"ש זה. סוף דבר הבקשות להעברת הדיון בבקשות למסלול תביעה רגילה נדחות.

החלטה בבקשה לחיוב המפרקת בתשלום אגרה במסגרת בקשתו להעברת בקשה 108 לפסים רגילים (סע' 133 ואילך, בקשה מיום 07/12/2020) טוען מיכאל, כי אילו היתה התביעה מוגשת בהליך אזרחי רגיל, היה על המפרקת לשלם סכום לא מבוטל בגין אגרת בימ"ש, זאת, בהיתחשב בגובה החובות הנטענים.

...

עמדתה זו של המפרקת מקובלת עלי והיא אף מגובה בטיעון מלא החל מראשית 2018.

לפיכך, הבקשה להשבת הציוד, נדחית מהטעם שכלל לא היה בידי המפרקת.

סך הבקשות (אלו שנדחו ואלו שהתקבלו) מביא לידי מסקנה כי מיכאל יישא בהוצאות המפרקת בסך 4,000 ₪ ואלעד יישא בהוצאותיה בסך 1,500 ₪, זאת תוך 30 יום מהיום.