ביום 19.9.2016, פנה המבקש בתובענה ובבקשה לאשרה כייצוגית (להלן – בקשת האישור), כנגד הסתדרות מדיצינית הדסה (להלן – המשיבה), בגין הטענה להפרת חובותיה למניעת עישון בבית החולים, בהתאם לחוק למניעת עישון במקומות צבוריים והחשיפה לעישון, התשמ"ג-1983 (להלן – חוק למניעת עישון).
כעולה מבקשת ההסתלקות, הצדדים עודם חלוקים ביניהם בעיניין שיעור שכר הטירחה והגמול למבקש ולבא כוחו, ומשכך הסכימו ביניהם כי תוך 30 יום ממועד מתן ההחלטה בבקשת ההסתלקות, יגיש כל אחד מהצדדים טיעון לעניין זה.
עוד הוסכם בין המבקש לבין המשיבה, כי לא יהא צורך בפירסום מודעה בדבר ההסתלקות מהתובענה.
עמדתי כי יש לאשר את המתוה המוסכם בבקשת ההסתלקות נעוצה בתועלת הממשית הנודעת ממנה לטובת הציבור, שכן המשיבה ערכה נהלים חדשים בכתב בכל הנוגע למניעת עישון בבית החולים באופן שמחדד ומבהיר את הנושאים המרכזיים הנוגעים לאכיפת חוקי העישון, וכן הוסיפה הוראות ונהלים תוך מתן דגש על מנגנונים סדורים לצורך הבטחת יישום הנהלים ולצורך בקרת אפקטיביות הנוהל למניעת עישון בבית החולים.
...
ביום 30.1.2017, הגישה המשיבה תשובה מטעמה לתובענה ולבקשת האישור, בטענה כי דין בקשת האישור להידחות על הסף, ולחילופין להידחות לגופה.
אשר על כן, אני מאשרת את הסתלקותם של המבקש ובא כוחו מן הבקשה לאישור התובענה כייצוגית ומן התובענה הייצוגית דנן, ומורה על מחיקת בקשת האישור, בהתאם להוראות סעיף 16(ד)(5) לחוק.
כמו כן, נדחית תביעתו האישית של המבקש נגד המשיבה.
לעניין שאלת הגמול ושכר הטרחה, עליה הצדדים עודם חלוקים, אני מורה כי הצדדים יגישו השלמת טיעון לעניין זה, וזאת עד ליום 16.12.2018.
