מונחת בפניי בקשה מוסכמת להסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה, בהתאם להוראות סעיף 16 לחוק התובענות הייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "החוק"), וכן בקשה לדחיית תביעתה האישית של המבקשת, ללא הוצאות, תוך פסיקת גמול למבקשת ושכר טירחה לבא כוחה.
העובדות הצריכות לעניין
ביום 22.04.2022 הגישה המבקשת, ספיר טביב (להלן: "המבקשת"), תביעה כנגד המשיבה, ווינד תל-אביב (בייקי) בע"מ (להלן: "המשיבה"), חברה להשכרת קורקינט שיתופי, כשלצדה בקשה לאישור נהולה כייצוגית, במרכזן עמדה הטענה, כי המשיבה שינתה באופן חד צדדי את הסכמי ההיתקשרות עם הלקוחות והטילה חיוב נוסף של 2 ₪ בגין "ביטול נעילה" בכל שימוש החל מיום 10.1.22.
בקשת ההסתלקות שבפניי
במסגרת הסדר ההסתלקות ציינו הצדדים, וזאת מבלי שאף צד מודה בטענה כלשהיא של הצד השני ומבלי שאף צד ויתר על טענה כלשהיא, כי משהמשיבה שינתה את נוסח עידכון המחירים ללקוחות, לאחר הגשת בקשת האישור, ומשהמשיבה הפסיקה פעילותה וחדלה להשכיר קורקינטים חשמליים לחברי הקבוצה, הגיעו המבקשים למסקנה כי אין עוד תועלת בהמשך ניהול ההליך.
...
יחד עם זאת, קובעת תקנה 7א(א)(4) לתקנות האגרות, כי ככלל, עם אישור הסדר הסתלקות המבקש ישלם את חלקה השני של האגרה, ואולם, בית המשפט רשאי להורות, כי המשיב ישלם את חלקה השני של האגרה וישפה את המבקש על סכום האגרה ששילם עבור החלק הראשון, או להורות על מתן פטור למבקש מתשלום המחצית השנייה של האגרה "מטעמים מיוחדים שירשמו".
כפי שכבר קבעתי לא אחת, לאור מטרת התקנות האגרות לצמצם הגשת תביעות סרק, יש להקפיד בקביעה מהו "טעם מיוחד" אשר יצדיק את מתן הפטור המבוקש, שמא החריג יהפוך לכלל ותכלית התקנות כאמור תתאיין [ראו למשל ת"צ (ת"א) 35104-04-20 סגל ואח' נ' ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ (נבו 10.3.2022); ת"צ (ת"א) 46331-03-19 הילה **** נ' סלקום ישראל בע"מ (נבו 18.3.2020)].
לאור זאת, בהתאם להוראות תקנה 7א(א)(4) לתקנות האגרות, ובהסכמת הצדדים, אני מורה כי המשיבה תישא בחלקה השני של האגרה, וכן תשפה את המבקשת, כמוסכם, בגין חלקה הראשון של האגרה.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, בקשת ההסתלקות מאושרת, מבלי להורות על מציאת תובע חלופי, ומבלי להורות על פרסום הגשת בקשת ההסתלקות ושליחת הודעה ליועמ"ש.
אני מורה על דחיית תביעת האישית של המבקשת, כנגד תשלום הגמול ושכה"ט כמפורט לעיל.