(הבאת ראיות לסתור)
לפניי בקשת הנתבעת להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), המהוה נכות על פי דין על פי סעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 [להלן – "חוק הפיצויים" ו"הבקשה"].
...
בהיעדר הסכמה, אין מנוס ממתן הכרעה מנומקת;
דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית בנוגע להבאת ראיות לסתור קביעת נכות על פי דין
סעיף 6ב לחוק הפיצויים קובע:
"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה, ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעלי הדין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".
ההלכה הנוהגת בסוגיה זו מקדמת דנא היא כי היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות שעל פי דין, יינתן במשורה ובמקרים מיוחדים וחריגים.
לשיטת הנתבעת, אין כל הצדקה לאבחן בין הנכויות שקבע המל"ל לתובעת בקשר לתאונה, וככל שמתקבלת הבקשה ביחס לאחד התחומים, אזי שיש בכך משום "פתיחת השער" לבחינת כלל הנכויות שנקבעו לתובעת המסורים למומחיותו של המומחה המתמנה.
בעניין הפגיעה בגב, הנתבעת הציגה מסמכים רפואיים רבים מהשנים 2014, 2016 ו- 2019 אשר כפי הנראה לא עמדו בפני ועדות המל"ל. עם זאת בעניין הפגיעה בכתף כל בקשתה של הנתבעת מסתמכת על מסמך בודד שנערך כשנתיים וחצי לערך עובר למועד התאונה שם נמצאה, כאמור, "רגישות בשכם משמאל". לא צורף כל רצף טיפולי מאז ועד שסיכמו ועדות המל"ל מסקנותיהן או בכלל, המעיד על ממצאים חבלתיים, למצער תלונות נוספות בקשר לפגיעה באזור זה. לפיכך, אין כל הצדקה עניינית לסתור את קביעת המל"ל בכל הנוגע לכתף שמאל ואילו הייתה עומדת לבדה, ספק אם בכלל הייתה מוגשת ואם הייתה- קרוב לוודאי הייתה נדחית ועל כן היא לא יכולה לשאוב כוחה ולהתבסס על נימוקי הבקשה המוצדקים בכל הנוגע לסתירת קביעת הנכות בקשר לגב.
סוף דבר
לאור כל המקובץ לעיל, באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי וכי יש מקום במקרה דנן להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל באמצעות מינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדי מטעם בית המשפט אשר יתבקש להתייחס אך ורק לע"ש גבי (מתני/תחתון) של התובעת בקשר לתאונה ועל רקע עברה הרפואי.
