בקשת הנתבע לחיוב התובע בהפקדת ערבות להוצאות המשפט

פתח דבר וכן תוצאת ההחלטה פתח דבר (1) עניינה של החלטה זו בבקשת הנתבעת לחייב את התובעת בהפקדת ערובה או פקדון להבטחת הוצאותיה בהליך וזאת בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות.

לגישתה, אין מקום והצדקה לחייבה בהפקדת סכום בקופת בית המשפט ולמקרה בו תדרש ערבות לתשלום ההוצאות עתרה להמציא ערבות של חברת מ.ג הפקות נופש ואירועים בע"מ ח.פ 516709854 אשר דוח רווח והפסד שלה צורף לתגובתה.

סעיף 353א לחוק החברות, מעניק את הסמכות להורות על הפקדת ערובה על ידי תובע על מנת להבטיח את הוצאותיו של הנתבע אם וכאשר תדחה התביעה, כדלקמן: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתנתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין". בררת המחדל היא חיוב בהפקדת ערובה ובמקרים יוצאי דופן – אין לחייב, זאת כאשר "... נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין" (הציטוט מסעיף 353א לחוק החברות הנזכר לעיל.

...

שתי הערות לפני סיום התייחסות להצעת התובעת להמציא ערובה של צד ג' - לפני סיום אציין כי לא מצאתי להיעתר לבקשת התובעת לחייב את צד ג' בהפקדת ערובה.

סוף דבר הבקשה מתקבלת.

אני מחייב את התובעת בהפקדת הסך של 55,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעת.

בפניי בקשת הנתבעים לחיוב התובעת בהפקדת ערובה לצורך כסוי הוצאות משפט, בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "החוק") וכן בהתאם לתקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות") – (להלן: "הבקשה").

להלן תמצית טענות הנתבעים בבקשתם: התובעת היא חברה שערבות בעלי המניות בה מוגבלת (חברה בע"מ), ומשכך מתקיימת החזקה שבחוק, לפיה יש לחייבה בהפקדת ערובה להוצאות.

...

אם כן, נבחן את התובענה דנן בהתאם למבחן שלושת השלבים הנ"ל. בחינת השלב הראשון הצדדים התייחסו בכתבי הטענות על אודות סיכויי התביעה דנן, אך סבורני כי בשלב זה שאלה זו אינה ניתנת להכרעה מובהקת.

נוכח האמור לעיל, וכן נוכח סכום התביעה המשמעותי, המבוסס על הערכות ותחשיבים של התובעת בלבד ללא כל אסמכתאות מצורפות (שהיו מאפשרות לבחון את ביסוס סכום התביעה ואפילו לכאורה בשלב זה) שוכנעתי כי יש מקום להשית הפקדת ערובה על התובעת בסכום מסוים להבטחת הוצאות הנתבעים.

לאחר בחינת כל האמור לעיל וסכום התביעה, אני קובע כי על התובעת להפקיד כערובה להבטחת הוצאות הנתבעים, סכום של 100,000 ₪ (מאה אלף ₪) שיופקדו בקופת בית המשפט במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית בסכום הנ"ל. ודוק – סך הערובה הנ"ל בנסיבות דנן אינו על הצד הגבוה, הן על מנת שלא לחסום בפני התובעת את הדרך לבירור תביעתה; והן כי ניתן משקל מסוים לעובדה כי קיימת תובענה שכנגד (אשר המשך בירורה לא תלוי בקיומה של התובענה העיקרית) על סך שני מיליון ₪.

בעיניין: בקשה לסילוק על הסף בקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות לפני שתי בקשות שהגישה הנתבעת ביום 29.8.2022, לסילוק התביעה על הסף בהיעדר יריבות ולחילופין, להורות לתובעת להפקיד בקופת בית המשפט ערובה להבטחת הוצאותיה, מכוח סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט - 1999, ותקנה 157(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט - 2018.

הסעיף קובע, כי "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לידון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתנתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין". סעיף 353א קובע חזקה לפיה, חברה בעירבון מוגבל מחויבת להפקיד, לפי בקשת הצד שכנגד, ערובה להוצאות.

זאת ועוד - על פי הפרשנות שהייתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר - על דרך ההקש - כי שאלת סכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להשקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה.

...

אקדים ואבהיר, כי מצאתי לדחות את הבקשה לסילוק על הסף ולהיעתר לבקשה להפקדת ערובה, מהטעמים שיפורטו להלן.

בנסיבות אלה, בפרט לאור השלב המקדמי בו מצויה התביעה, אין מקום להיעתר לבקשה לסילוק על הסף, אלא יש להמתין לבירור עובדתי של טענות הנתבעת, בדבר "הפרדת הזהויות" לכאורה בינה ובין הנתבעת.

בהתחשב בכל השיקולים הנ"ל ולאור סכום התביעה והיקף ההתדיינות הצפוי, אני קובע את שיעור הערובה שתידרש מהתובעת, בסך של 50,000 ₪.

סיכומו של דבר, אני מורה כדלקמן: א. הבקשה לסילוק על הסף נדחית.

לעניין תובעת 3 נטען, כי טענות המבקשים כוזבות, כי זו הגישה בקשות פטנט בארה"ב כאינדיקציה לחוסנה הפינאנסי, וכי מכל מקום טקסס מדיקל מתחייבת לערוב לכל הוצאות שאפשר ותיפסקנה לחובת התובעת 3.

הפקדת ערובה להוצאות על ידי התובעות – המסגרת הנורמאטיבית סעיף 353א' לחוק החברות קובע כך: "353. (א) הוגשה לבית המשפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לידון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתנתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין;" תכליתו של סעיף זה למנוע היסתתרות מאחורי אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה והתחמקות מתשלום הוצאות משפט לנתבע, במקרה של דחיית התביעה (ראו לדוגמה רע"א 10905/07, נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, (2008) ("עניין נאות אואזיס").

...

לאור כל האמור לעיל, בהתחשב בסכום התביעה (12,000,000 ₪), במורכבות ההליך, בהיקף ההתדיינות הצפויה, ובשיעור שכר הטרחה וההוצאות (ובכללן בגין חוות דעת מומחה אם תוגשנה), שעשויות להיפסק, הקושי שהציגו התובעים לפרט בשלב זה את אחריותו של כל אחד מהנתבעים מצד אחד, והחובה לא לנעול את שערי בית המשפט בפני התובעים מצד שני, מצאתי לנכון להעמיד את הערובה להוצאות על שיעור של 3% לתובעות ו-2% לתובע 1, בהיותו אדם פרטי.

סוף דבר אני מורה לתובעות 2 ו-3, ביחד ולחוד, להפקיד ערובה להוצאות הנתבעים בסכום של 270,000 ₪ ולתובע 1 להפקיד ערובה להוצאות הנתבעים בסכום של 60,000 ₪.

לאור התוצאה, משהתובעים טענו במאוחד, וטענות הנתבעות התקבלו בעיקרן, אני מורה לתובעים לשלם יחד ולחוד, לנתבעים 7-1 הוצאות משפטיות בגין בקשה זו בסך 9,000 ₪.

המסקנה מכל האמור לעיל, היא שהנני מקבלת את הבקשה, ומחייבת את התובע להפקיד בקופת בית המשפט ערובה כספית, בין אם במזומן או בערבות בנקאית בלתי מוגבלת בזמן, בסך של 8,000 ש"ח, תוך 30 יום, להבטחת הוצאות הנתבעת ככל שייפסקו לטובתה.

...

בנוסף, הנני דוחה את טענת התובע שלפיה הבקשה דנן הוגשה באיחור באופן שמצדיק את סילוקה על הסף.

המסקנה מכל האמור לעיל היא, שנוכח סיכויי ההליך בשלב הזה מצד אחד, ומצבו הכלכלי של התובע והקושי בגביית חובות ממנו מצד שני, שוכנעתי כי יש לחייבו בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבעת.

המסקנה מכל האמור לעיל, היא שהנני מקבלת את הבקשה, ומחייבת את התובע להפקיד בקופת בית המשפט ערובה כספית, בין אם במזומן או בערבות בנקאית בלתי מוגבלת בזמן, בסך של 8,000 ש"ח, תוך 30 יום, להבטחת הוצאות הנתבעת ככל שייפסקו לטובתה.