כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם ביצועה של עבירה של העסקת עובד זר שלא היה אזרח ישראל או תושב בה. כתב האישום הוגש בעקבות ביקורת שנערכה במסעדה המנוהלת על ידי הנאשמים ביום 2.8.2017 במסגרתה נימצאו שני עובדים זרים, האחד- Chao Lin שנכון למועד הבקורת החזיק ברשיון עבודה/אשרת שהיה בתוקף והשני - Li Bing שנכון למועד הבקורת לא החזיק ברשיון עבודה ו/או אשרת שהיה בתוקף (להלן – "העובד נשוא כתב האישום").
המאשימה טענה במענה לבקשת הנאשם לביטול הרשעתו והפנייתו לתסקיר מבחן, כי תסקיר שירות המבחן הוא המלצה בלבד וכי להערכתה המלצות שירות המבחן בענינו של הנאשם תהיינה חיוביות שכן עסקינן באדם נורמאטיבי ועבירות שאינן עבירות אלימות או עבירות כלכליות או עבירות על טוהר המידות.
בית הדין הארצי לעבודה דחה את עירעורו של הנאשם/המערער על הרשעתו וקבע, כי "הסמכות להמנע מהרשעה או לבטלה "מופעלת על ידי בתי המשפט במשורה, תוך שמירת נקודת המוצא כי אדם אשר הוכחה אשמתו בהליך פלילי - יש להרשיעו בדין. הרשעה מהוה פועל יוצא מהפרת הנורמה הפלילית ומסייעת למיצוי ההליך הפלילי ותכליותיו. יישום נקודת המוצא מאפשר הליך אכיפת חוק תקין ושוויוני. בנוסף, הקפדה על עצם ההרשעה נידרשת לצורך העברת המסר ההרתעתי הרצוי..."
ברע"פ 693/20 אדן רחמינוב – מדינת ישראל (2020) אישר בית המשפט העליון את פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה אשר דחה את עירעורו של המערער על גזר דין שניתן על ידי בענינו ובין היתר על דחיית בקשתו לביטול ההרשעה.
(הדגשה שלי – י.ז.ג)
(ר' סעיף 15 להכרעת הדין)
מן הדברים דלעיל עולה, אפוא, כי הרשעתו של הנאשם אינה מייחסת לו עוולות עבר של שותפיו, שהזניחו, כך לדבריו, את סוגית הארכת התר ההעסקה של העובד הזר נשוא כתב האישום, אלא את ביצועה של העבירה בשלה נמצא העובד הזר נשוא כתב האישום עובד על אף שהנאשם ידע כי בתקופה בה פועלת הרשות להארכת תוקף ההיתר וכל עוד לא ניתן ההתר, נאסר עליו להעסיק את העובד הזר.
...
לפיכך החלטתי שיש לדחות את בקשת הנאשם לביטול ההרשעה.
מן הדברים דלעיל עולה, אם כן, כי העסקתו של עובד זר ללא אשרה היא עבירה כלכלית.
לפיכך אני קובעת כי מתחם הענישה ביחס לנאשמת ולעבירה של העסקת עובד זר ללא התר שבדין הוא בין 10,000 ש"ח לבין 40% ל-60% מהקנס המירבי העומד על 116,000 ש"ח ואילו ביחס לנאשם, מתחם הענישה הוא בין 5,000 ש"ח לבין 70% מהקנס המירבי העומד על 10,000 ש"ח.
השלב השלישי – נסיבותיו המיוחדות של הנאשם
בענין חדוות הורים נקבע, כי "הנסיבות שתילקחנה בחשבון בשלב זה (והן אינן רשימה סגורה) סווגו בספרות לארבע קבוצות (ואקי ורבין, בעמ' 452) – נסיבות של חסד ורחמים (דגמת פגיעת העונש בנאשם ובמשפחתו); נסיבות הקשורות בהתנהגות הנאשם לאחר ביצוע העבירה (דוגמת נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו וחזרתו למוטב); נסיבות הקשורות בהתנהגות הנאשם לפני ביצוע העבירה (דוגמת נסיבות חיים קשות של הנאשם שהייתה להן השפעה על ביצוע העבירה, התנהגותו החיובית של הנאשם ותרומתו לחברה, עברו הפלילי או העדרו); ובנוסף נסיבות שאינן קשורות לנאשם (התנהגות רשויות אכיפת החוק, וחלוף הזמן מעת ביצוע העבירה). עוד ניתן לקחת בחשבון בעת קביעת העונש את הצורך בהתרעת היחיד או בהרתעת הרבים במקרה הספציפי (סעיפים 40 ו'-ז' לחוק העונשין; עניין גברזגיי), כאשר מודגש כי "כפירה באשמה וניהול משפט על ידי הנאשם לא ייזקפו לחובתו" (סעיף 40 י"א(6) סיפא)".
