בקשת המשיבה לביטול החלטה בדבר סיכומים בכתב לאחר גישור כושל

בשם המערערת: עו"ד חמי בן נון; בעצמה בשם המשיבים 2-1: עו"ד אסתי קוך בשם המשיב 3: עו"ד אהוד שטיין בשם המשיבות 5-4: עו"ד ליבי שפרלינג בשם המשיב 6: עו"ד יואל דדון; עו"ד משה אגמי ][]החלטה ]השופט י' עמית: בקשה לביטול פסק דיננו מיום 8.3.2022 אשר הורה על מחיקת ערעור המבקשת לאחר שלא התייצבה לדיון.

בתמצית שבתמצית, נציין כי רק שנה לאחר הגשת התביעות המבקשת הגישה בקשה לאיחוד תביעות; כי התביעות הועברו לגישור שכשל לאחר שהתנהל במשך חודשים ארוכים; כי התבצעו חילופי ייצוג חוזרים ונשנים של המבקשת שהחליפה שמונה (!!!) עורכי דין; וכי המבקשת הגישה פעם אחר פעם בקשות רבות להארכת מועד להגשת תגובות, ולעיתים אף לא טירחה להגיש תגובה למרות ארכות שניתנו לבקשתה.

עוד ציין כי אין מדובר בהחלפה חד פעמית של עורך הדין המייצג אותה, אלא עסקינן בבקשות חוזרות ונישנות אשר עכבו והקשו על ניהול ההליך, וראו דבריו לעניין היתנהלותה הכללית: "בית המשפט, כמו גם הנתבעים (המשיבים – י"ע) נהגו עם התובעת (המבקשת – י"ע) באורך רוח במשך שנים, כשהתנהלות התובעת סירבלה והאריכה את ההליכים שלא לצורך – ובין היתר בהגשת הבקשה לאיחוד התיקים רק כעבור שנה, שהוביל לדחיית מועד דיון ועיכוב בהליך הגישור; במשלוח דרישות מוגזמות להשלמת הליכים מקדמיים; בהחלפות ייצוג תכופות (סה"כ ייצגו את התובעת 8 משרדי עורכי דין שונים) שהובילו לדחיית מועדים – לרבות מועדי הוכחות ולעומס בבקשות ותגובות, כגון תגובה מצד התובעת באורך של 5 עמודים נגד באי כוחה המתפטרים; באי עמידה בהחלטות בית המשפט בדבר הגשת עדכונים בנוגע לגישור; בבקשות חוזרות ונישנות לארכות להגשת תגובות שלעיתים אחריהן כלל לא הוגשה התגובה גופה; ועוד ועוד כמפורט לעיל" (פסקה 46).

כך, הגישה המבקשת ביום 2.5.2021 "בקשה – של המערערת – להגיש – תגובה מתוקנת – בשל תקלה טכנית"; ביום 4.5.2021 הגישה "בקשה מטעם המערערת לדחיית מועד הגשת סיכומים בכתב"; ביום 12.5.2021 הגישה "הודעה – מטעם המערערת – למען הסדר הטוב" שבה היא מודיעה כי החליטה לייצג את עצמה עד שיימצא עורך דין מתאים לייצוגה; ביום 16.6.2021 הגישה בקשה שכותרתה "בשל מצב בריאותי של המערערת – כמפורט באישור רפואי נספח א' מצב – בקשה לארכה נוספת – להגשת סיכומים – מטעמה של המערערת"; ביום 20.6.2021 הגישה "בקשה למזכירות בימ"ש עליון – לשליפת מיסמך – מתיק ביהמ"ש" שכן לבקשת הארכה לא צורף הסדר דיוני עם המשיבים לגבי מועדים חדשים מוסכמים.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, בכתב הערעור, בהחלטת בית המשפט המחוזי ובפסק דינו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

המשיבים התנגדו לבקשות להארכת מועד, ובהחלטת הרשם נקבע כי אין הצדקה להיעתר לבקשת הארכה, שכן זו הוגשה בחלוף המועד להגשת הסיכומים ולא נתמכה בתצהיר, אך תינתן למערערת ארכה קצרה עד ליום 14.7.201.

על יסוד האמור לעיל, הבקשה נדחית.

לפני עתירה בה מתבקש בית המשפט להורות על ביטול דרישת תשלום של היטלי פיתוח מיום 6.11.2019: היטל סלילת כבישים ומדרכות והיטל תעול בגין מקרקעין המצויים ברח' הנפט פינת רחוב המגדלור באזור התעשייה הצפוני החדש באשדוד וכן להצהיר כי העותרות אינן חייבות למשיבה סכום כלשהוא בגין היטלי פיתוח בקשר לנכס (להלן:"אזור התעשיה הצפוני").

רקע עובדתי וההליך בתמצית בתחילה העתירה הוגשה כאשר רשות מקרקע ישראל (להלן: "רמ"י") צורפה כצד להליך – כמשיבה 2, כאשר עוד בראשיתו של ההליך התקבלה בקשת רמ"י למחיקתה מן ההליך, לה נעתרתי לאחר שסברתי כי צירופה של רמ"י להליך אינה עולה איזור בקנה אחד עם תקנה 6א לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א – 2000, שכן רמ"י אינה הרשות שכנגד החלטתה מכוונת העתירה שהרי דרישת התשלום הוצאה על ידי הערייה; לא התבקש כל סעד כנגד רמ"י , והיא אף אינה "רשות הנוגעת בדבר" (ראו החלטה מיום 16.9.2020).

לאחר מכן היה ניסיון לקיום הליך גישור ובהמשך הצדדים ביקשו להתלות את ההליכים בעתירה לצורך פניה משותפת לרמ"י על מנת לקבל הבהרות ביחס ל"הוצאות הפיתוח" ששולמו בגין הנכס וכן ביחס להסכמי פיתוח ומכתבי הקזוז אשר הוצאו על ידי הערייה.

לאחר שכשלו הליכי הגישור ולאחר שהתקבלו תשובות רמ"י בידי הצדדים, תוקן כתב העתירה באופן שהוא כלל את הנושאים הקשורים לפניה לרמ"י שצוינו לעיל, וכתב עתירה מתוקן הוגש ביום 15.6.2021 וכתב התשובה המתוקן הוגש ביום 15.7.21.

לאור השתלשלות הדברים כפי שתוארה לעיל, היתקיימו מספר דיונים בעתירה בהם נשמעו באריכות טענות הצדדים, ואף הוגשו מספר לא מועט של כתבי טענות ובקשות שונות, אף לאחר הגשת הסיכומים, ואדרש לעיקרי הדברים.

...

טענות הצדדים בעתירה לא נגעו באופן ספציפי להיטל התיעול, אלא למעשה אותם הטיעונים שפורטו לעיל ביחס להיטל הסלילה נטענו גם ביחס להיטל זה. על כן משמצאתי כי לא הונח בסיס לחיוב העותרות בתשלום היטל סלילה, אותה מסקנה מתבקשת גם ביחס להיטל התיעול.

על כן דין העתירה להתקבל בהתאם לאמור לעיל, אף ביחס להיטל התיעול.

סוף דבר נוכח כל המקובץ, מצאתי להורות על קבלת העתירה באופן שדרישת התשלום אשר הוצאה על ידי המשיבה ביום 6.11.2019 בטלה.

מונחת לפניי בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית בהתאם להוראות סעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות או החוק), שעניינה הפחתת מחיר דירות ללקוחות המשיבה בעקבות ירידת שיעור המע"מ. הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה טרם שאושרה התובענה כייצוגית, ולאחר הליך גישור בפני כב' המגשר השופט (בדימוס) יצחק ענבר.

רקע הדברים וההליכים שלעניין ביום 29.03.2018 הגיש מר איליה ריק תובענה נגד חברת אאורה השקעות בע"מ ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית, בטענה שמחיר הדירה שרכש ממנה כלל תוספת מע"מ בשיעור 18% על אף ששעור המע"מ הופחת טרם התשלום ל-17% בצו מס ערך מוסף (שיעור המס על עסקה ועל יבוא טובין) (תיקון), התשע"ה – 2015 מיום 10.09.2015 (להלן בהתאמה: המבקש, המשיבה, התובענה, ובקשת האישור).

לאחר שהליך גישור שניהלו הצדדים בפני כב' השופט (בדימוס) יצחק ענבר ניכשל, הוגשו סיכומים בכתב מטעמם בבקשת האישור, אך טרם שניתנה בה החלטה, התחדשו המגעים ביניהם ובתום ההידברות הגיעו להסדר אשר הם מבקשים עתה לאשר בטענה כי הוא מיטיב עם חברי הקבוצה, הוגן וראוי וכי יסיים את מלוא ההליכים בעיניין הנידון.

בכפוף לכך שהסדר הפשרה לא בוטל כמוסכם וכדין ובחלוף תקופת הפרישה, יהווה אישור בית המשפט ופסק הדין מעשה בית דין כלפי המבקש וכל חברי הקבוצה שלא נתנו הודעת פרישה כדין.

...

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין, כמפורט: לסילוק מלא מוחלט וסופי של כל העילות והסעדים של הקבוצה, תשלם המשיבה לכל אחד מחברי הקבוצה בתוך 60 יום סכום פשרה השווה ל-60% מההפרש בין הסכום ששילם לה לאחר כניסת צו המע"מ לתוקף שכלל מע"מ בשיעור 18% לבין הסכום שהיה משלם אילו היה כולל מע"מ בשיעור 17%.

המשיבה תשלם למבקש המייצג גמול בסך 60,000 ₪, ולבאי כוחו ייפסק שכ"ט בסך 300,000 ₪ בתוספת מע"מ, במועדים ובתנאים המפורטים בהסכם הפשרה.

אני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות.

לאחר שהליך של גישור ניכשל, נקבעה ישיבת הוכחות בפני כב' השופטת הדס פלד שהתיקים עברו לטיפולה.

עם זאת, נקבע כי: "לטענת אלחדיף, הצורך בטיעוני השלמה והטיעונים שנשמעו, מעלה חשש כי ניהול ההליך על פי ההסדר הדיוני, יפגע בזכויותיו הדיוניות והמהותיות. אכן, מחומר הראיות ומסיכומי הצדדים, עלו שאלות, בגינן החלטתי לזמן את הצדדים להשלמת טיעוניהם. גם בהנתן טיעוני ההשלמה ונוכח השאלות העולות מחומר הראיות ומטיעוני הצדדים, סבורתני, כי נכון יהיה לקבל את הבקשה ולקיים בירור עובדתי במסגרת הליך הוכחות, בו יחקרו בעלי הדין והעדים, על מנת להגיע לחקר האמת ולהכריע במחלוקות האמיתיות בין הצדדים. לא נעלם מעיניי, כי הוגשו סיכומים מטעם הצדדים, אולם אין בכך כדי לפגוע בזכויות מהותיות של טופ, באופן שיש בו כדי להטיות את הכף כנגד ביטול ההסדר הדיוני. את התוצאה של התארכות ההליך המשפטי אשר כרוכה כמובן בהוצאות נוספות ניתן לרפא בהוצאות". בסיכומו של דבר, בימ"ש קמא התיר לאלחדיף לחזור בו מהסכמתו הדיונית.

ב"כ המשיב מאשר; כי ללא זימון הצדדים לדיון ביוזמת כב' השופטת פלד לאחר שהוגשו סיכומים בכתב; אזי "הדברים היו מסתייעים ונגמרים בהתאם להסדר" (סעיף 3 לתשובה).

בסופו של דבר לאחר שבימ"ש העלה שאלות וניתן היה להבין כי נותרו בפני בימ"ש "סימני שאלה ותהיות בלתי פתורות" הבין ב"כ המשיב כי פסק דין לפי סעיף 79 א' ינתן "באופן העלול לגרום לתוצאה אשר תקפח את אחד הצדדים, אם לא את שניהם גם יחד" (מתוך סע' 5 לתשובה) ומצב דברים זה הביא אותו לבקש מבימ"ש את ביטול ההסדר ובימ"ש אישר זאת.

לו היה בימ"ש מתחייב, טרם ניתנה הסכמה למתן פס"ד לפי סע' 79 א' לחוק, לנמק פסק דינו ולהגיע לתוצאה אריתמטית מובהקת; יתכן והיה מקום לאפשר לבימ"ש לנהל הליך הוכחות ככל שהוא עצמו היה סבור כי אין באפשרותו להכריע במחלוקת האמיתית שבין הצדדים, ללא שמיעת הוכחות (ראה לענין זה גם ע"א 4384/90 ואתורי נ' בית החולים לניאדו פד נא (2) 171, 189, אך במקרה דנן בימ"ש קמא הזמין הצדדים לדיון משלים כדי לקבל מענה לשאלות שהתעוררו לאחר קריאת סיכומי הצדדים ולא כדי להודיע מיוזמתו כי הוא מבקש לבטל את ההסדר הדיוני בדבר מתן פס"ד לפי סעיף 79 א' ללא שמיעת הוכחות.

...

בימ"ש העליון קבע שם: "השאלה האם נעשתה פעולה כלשהי על סמך ההסכמה עשויה להיות רלוונטית בבחינת השאלה האם מן הראוי לאפשר לצד להסדר דיוני לחזור בו מהסכמתו. אולם, אין די בנימוק זה כשלעצמו כדי להצדיק תשובה חיובית לשאלה זו. אין די בעצם העובדה שחלף פרק זמן קצר מאז ההסכמה ושלא בוצעו פעולות בהסתמך עליה כדי להוביל אוטומטית לתוצאה שבעל דין רשאי לחזור בו מהסכמתו, מבלי שיש טעם ממשי נוסף כלשהו המצדיק זאת. בענייננו, כפי שהובהר לעיל, לא הציג המשיב כל טעם המצדיק ביטול של ההסדר הדיוני, לא בבקשתו בהליך קמא ולא במסגרת הבקשה שלפניי, ולכן לא היה מקום לקבל את בקשתו". אני סבורה כי בענייננו אין הצדקה לאפשר חזרה מההסכמה הדיונית למתן פסק דין לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט.

אמנם בהחלטה צויין כי גם בימ"ש קמא סבור כי יש לקיים הליך הוכחות לצורך הכרעה במחלוקת שבין הצדדים, אך ברור כי היוזמה לא היתה של בימ"ש. אני סבורה כי חזרה מההסדר הדיוני לאחר שעדי המבקשת כבר התייצבו לישיבת הוכחות ולאחר שכבר הוגשו סיכומים; אינה מוצדקת בנסיבות הענין ואין מדובר במקרה החריג שבו יש לאפשר לבעל דין לחזור בו מהסכמתו.

לפיכך; הערעור מתקבל וכל שנותר לבימ"ש קמא הוא לתת פסק דין לפי סע' 79 א' לחוק בהתאם להסכמה מיום 21.12.23.

לסיכום: לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל.

בעלות הדין הן עורכות דין.המשיבה (להלן גם: "אשכנזי") הגישה תביעה כספית בסך 939,200 ₪ ותביעה למתן חשבונות נגד המבקשת (להלן גם: "קרנר") בנוגע לסכסוך בדבר חלוקת שכר טירחה מכוח שתוף פעולה שהיה ביניהן.

לגבי עיכוב מסירת נתוני שכר הטירחה בתיקים שנותרו במחלוקת (סעיף 13 לפסק הדין החלקי) נקבע בסעיף 6 להחלטה: "עיכוב מסירת נתוני שכר הטירחה בתיקים שנותרו במחלוקת- בעיניין זה לא חידשתי דבר בפסק הדין החלקי. הנתבעת הסכימה בישיבת יום 13/6/23 (עמ' 23; שו' 3) כי "במסגרת הגישור יוצגו הנתונים לגבי התיקים שעדיין נותרה לגביהם מחלוקת". משהסתבר לי להפתעתי, לאחר כשלון הגישור, כי הנתבעת לא פעלה לפי המוסכם ולא מסרה לתובעת את נתוני התיקים הפתוחים, קבעתי מועד לקיום מחויבותה.

לפיכך, עוד בהחלטתי מיום 7.4.2024 דחיתי הבקשה בעיניין זה. באשר לבקשה להורות על ביטול הדיון הקבוע ליום 1.5.2024 ולדחות הדיון עד להכרעה בעירעור: בהחלטתי מיום 7.4.2024 קבעתי כי יש לדחות הבקשה על הסף לאור סעיף 1 (11) לצוו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תנתן בהן רשות ערעור) תשס"ט – 2009.

משלא הסתייע הגישור, נאלץ בית משפט לתת פסק דין לפי הסכמה דיונית ולפיה יינתן פסק דין על בסיס סיכומים בתיק גדות וכך עשה אך אין אפשרות לקרנר לחזור מהסכמתה לחשוף את הנתונים.

לפיכך, כיוון שבשלב זה בהיעדר כתב ערעור ואין באפשרותי כלל לבחון את סכויי העירעור, אני סבורה כי יש לעכב ביצועו של סעיף 13 לפסק הדין החלקי, אך לא עד להכרעה בעירעור אשר יוגש אלא רק עד 20 יום לאחר הגשת העירעור על מנת לאפשר לערכאת העירעור לבחון את הבקשה.

...

פגיעה בפרטיות עשויה להיגרם רק אם ייקבע בסופו של דבר שאשכנזי לא זכאית כלל לשכר טרחה בתיק זה או אחר.

לפיכך, כיוון שבשלב זה בהעדר כתב ערעור ואין באפשרותי כלל לבחון את סיכויי הערעור, אני סבורה כי יש לעכב ביצועו של סעיף 13 לפסק הדין החלקי, אך לא עד להכרעה בערעור אשר יוגש אלא רק עד 20 יום לאחר הגשת הערעור על מנת לאפשר לערכאת הערעור לבחון את הבקשה.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל כאמור ברישא של סעיף 9 לפסק דיני.