בקשת המנהל המיוחד לצרף חברת אם להליך פירוק

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו פר"ק 27207-07-18 שמילו נ' ש. אנפה בע"מ ואח' פר"ק 32333-06-19 שאול וולפשטיין בע"מ נ' ש. אנפה בע"מ ואח' 12 יולי 2021 לפני כב' השופט חגי ברנר, סגן נשיא מבקשת שאול וולפשטיין בע"מ ע"י ב"כ עו"ד רנה שבולת משיבים 1. ש. אנפה בע"מ (בפרוק), באמצעות המנהל המיוחד עו"ד ליאור דגן ע"י ב"כ עו"ד ליאור דגן ועידן אדלר רייס 2. כונס נכסים רישמי תל אביב ע"י ב"כ עו"ד גיא העליון 3. אם דבליו גרופ (ישראל) בע"מ 4. אינטל ישראל (74) בע"מ שתיהן ע"י ב"כ עו"ד גיורא אונגר, עידן לרון ו****ה צרוניצר יעקב פסק דין

לפניי בקשה לאכיפת שיעבוד ולמינוי כונס נכסים (להלן: "בקשת האכיפה") על זכויותיה של חברת ש. אנפה בע"מ (בפרוק) (להלן: "אנפה") לקבלת כספים מאת חברת אם דבליו גרופ (ישראל) בע"מ (כשמה כיום) (להלן: "אם-דבליו") ומאת חברת אינטל ישראל (74) בע"מ (להלן: "אינטל").

על כן, יש לראות את המשיבות כמי שהסכימו לשיעבוד וטענתן כעת מהוה חוסר תום לב. בנוסף, המבקשת צרפה לתשובתה מיום 1.9.2020 טופס ריק, הנושא את סמלילה של אם-דבליו, שכותרתו: "הודעה על המחאת זכות לקבלת כספים". לטענת המבקשת, הטופס נימסר לחברה מאת מר אושרי מסכה, נציגה של אם-דבליו (להלן: "מסכה"), על מנת שאנפה תהא רשאית להמחות את הכספים המגיעים לה מאת המשיבות למי שתחפוץ.

ראה גם את דברי באת כוח אנפה בדיון בבקשת הפרוק מיום 6.1.2019 (עמ' 3 לפרוטוקול): "ממרץ 2010 אנפה לא עושה שום פעילות של בנייה פרט לניהול התביעה ומאז לא התעוררו כל נושים נוספים כי לא קיימים..." בנוסף, בדו"חות החשבונאים שהגישה אנפה החל משנת 2011 מופיע הביאור לפיו: "בעלי המניות של אנפה החליטו לסיים את פעילותה העסקית". ברם, במסגרת ההליך דנן הציגה המבקשת גרסה סותרת במידת מה, וטענה כי היתקיימה פעילות באנפה גם לאחר שנת 2010.

...

כפועל יוצא ממסקנה זו, הכספים שהזרימה המבקשת לאנפה הם חוב נדחה בהתאם להוראות סעיף 248 לפקודת החברות.

נוכח המסקנה אליה הגעתי, אין צורך לדון בטענה הנוספת של המנהל המיוחד לפיה יש להדחות את החוב של אנפה כלפי המבקשת בנימוק שמדובר במימון דק המצדיק את הדחיית החוב לפי סעיף 6 לחוק החברות ובהתאם להלכות שנפסקו בענין אפרוחי הצפון ובענין מקור ראשון.

סיכום סיכומו של דבר, מכל הטעמים שפורטו לעיל, בקשת האכיפה נדחית.

עוד טענה ליאב כי המנהלים המיוחדים לא טרחו לצרף לבקשה את כלל המסמכים הרלבאנטיים ובכלל זה, עותק מחוו"ד השמאי ביחס לפרוייקט ואסמכתאות לבצוע תשלומים מצד רוכשי הדירות והמלווים, בתמיכה להוכחת החובות הנטענים על ידם ובדיקתם על ידי ליאב.

המנהלים המיוחדים דחו את טענות ליאב וטענו כי אין לה מעמד בבקשה מאחר והשיעבוד שנירשם לטובתה, אינו בתוקף, בין היתר, בשל העובדה כי החברה אינה חייבת לליאב כספים כלשהם והראיה לכך שלא הוגשה על ידי ליאב תביעת חוב או בקשה לאכיפת שיעבוד; מועד יצירת השיעבוד נעשה כ-6 חודשים לפני שהחלו הליכי פירוק החברה; השיעבוד ניתן בנגוד להסכם התמ"א עליו חתמה החברה ונרשם ברשם החברות בלבד ולא במירשם המקרקעין.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים החלטתי לאשר את המתווה שהוצע ע"י המנהלים המיוחדים ולדחות את ההתנגדות שהועלתה ע"י ליאב, מהטעמים הבאים: המתווה אותו מתבקש בית המשפט לאשר הושג בעמל רב שאינו רק עמלם של המנהלים המיוחדים, אלא מארג שהושג על ידי עורכי דין רבים, שייצגו אינטרסים שונים וניהלו מאבק שנמשך למעלה משנה, כדי להגיע לתוצאה המיטבית עבור שולחיהם.

התוצאה לאור כל האמור לעיל, אני מורה ומאשרת כדלקמן: את ההסכם הכולל בין כלל בעלי הזכויות במקרקעין בקשר לפרוייקט והתוספת להסכם המצורפים כנספח ד' לבקשה, בכפוף לתיקון כמפורט ב"הודעה מצד הצדדים לנוכח עמדת הכנ"ר" מיום 20.7.20.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע.

בתי המשפט בבית המשפט המחוזי בירושלים פר"ק 53659-07-17 בפני: כב' השופט אלכסנדר רון תאריך: א' תמוז תש"פ, 23 יוני 2020 בעיניין: מרכז מוסדות שומרי אמונים בארץ ישראל העמותה ובעניין: עו"ד עומר גדיש בתפקידו כמנהל מיוחד בעצמו, וע"י ב"כ עו"ד ברודנר המבקש/המפרק הזמני ובעניין: חברת שומרי אמונים בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד צברי וסגל המשיבה/חברת שומרי אמונים ובעניין: רשם העמותות ע"י ב"כ עו"ד לייטס לביא רשם העמותות ובעניין: כונס הנכסים הרישמי ע"י ב"כ עו"ד טוביה הכנ"ר החלטה

ואם אלה טענות החברה, אין זאת, אלא שמבינה היא עצמה שאין בפיה דבר וחצי דבר כדי להצדיק את קיומה של הערת אזהרה זו. ואם בכך לא סגי עוד אוסיף, שאם מה שבאמת מעניין את החברה הנו טובת העמותה, הרי, בהנתן הליכי פירוק, טוב תעשה החברה אם תסמוך על מי שבא בנעלי חברי העמותה שידאג לטובת העמותה.

המשיבה, שזו טענתה, יכלה לצרף ראיות לכך, רוכשי דירות יכלו להצטרף, אך לבטח היו נשאלים אז, היכן הביטוי הרישומי לטענתם (כזכור – המבקש אינו מזהה דבר בכיוון זה במירשם).

...

ראשית, הקרבה בין העמותה לבין החברה אינה כלל במחלוקת ולא נצרך אפילו לדון בשמם הדומה של שני התאגידים כדי להגיע למסקנה המתחייבת.

סוף דבר, ניתן בזה צו למחיקת הערת האזהרה הרשומה על מקרקעי העמותה לטובת חברת שומרי אמונים בע"מ [הידוע כחלקה 243 בגוש שומה 30088 הרשום בספר ירושלים מס' 1015 דף 6410].

המתוה אושר על ידי כל בעלי הזכויות במקרקעין וכן על ידי הכנ"ר. המבקשת היתנגדה לאישור המתוה, כשבפיה מספר טענות: ראשית, השיעבוד שקיים לטובתה חל, בין היתר, על קבלת תשלומים מהדירות שנמכרו בפרויקט; שנית, נטען כי המנהלים המיוחדים לא צרפו לבקשה את כל המסמכים הרלוואנטיים, ובכלל זאת חוות דעת שמאי; שלישית, טענה המבקשת לקנוניה בין המנהלים המיוחדים לבין בעלי הזכויות במקרקעין.

על-פי מבחנים אלה, החלטה שניתנה במסגרת הליכי פירוק תסווג כ"פסק-דין" מקום שבית המשפט הכריע במחלוקת מתוחמת שיש לראות בה משום "יחידה דיונית" העומדת בפני עצמה, ואשר "סוגרת" מבחינה מהותית את העניין הנתון במחלוקת בין הצדדים, וזאת אפילו אם הליכי הפרוק בכללותם טרם באו לכלל סיום (ראו: רע"א 627/88 סולל בונה בע"מ נ' אחים גולדשטיין חברה לשיכון ופיתוח בע"מ, פ"ד מב(4) 393 (1989); עניין שטיחים בסנטר, שם; חמי בן-נון וטל חבקין העירעור האזרחי 123-122, 127 (מהדורה שלישית, 2012)).

...

לאחר שבחנתי את עמדות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי הדין הוא עם המבקשת וכי יש לסווג את החלטת בית המשפט המחוזי כ"פסק-דין" עליו נתונה לה זכות ערעור.

לפניי בקשת המנהל המיוחד השני של אדריאל ישראל אנרגיה ירוקה בע"מ (להלן בהתאמה: "המנהל המיוחד השני" ו"החברה שבפרוק" או "החברה"), לצרף את המשיבה 2 (להלן: "המשיבה") להליך הפרוק ולחייבה בחובות החברה שבפרוק.

...

סיכומו של דבר, בקשתו של המנהל המיוחד השני נדחית.

כפועל יוצא מכך תמו הליכי הפירוק ואני מורה על חיסולה של החברה שבפירוק.

בכל הנוגע לסוגיית ההוצאות, שקלתי אם לא ראוי לחייב את העובדים בהוצאות המשיבה, אך בסופו של דבר באתי לכלל מסקנה כי יש להימנע מכך, שהרי הבקשה שנדחתה לא היתה בקשתם שלהם, אלא בקשתו של המנהל המיוחד השני.